שוחט יוסף נ' דוד חלפון ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשתה של יקי יושע (1994) בע"מ (להלן: המערערת) לעיכוב ביצוע החלטתי אשר אישרה את תוצאות אסיפת הנושים ואת הסדר הנושים של מר דוד כלפון (להלן: החייב). הבקשה נסמכת על טענות בדבר קנוניה, כביכול, אשר הביאה לכך כי אושרה תביעת חוב בסדר גודל גדול, ולמעשה מכריע, אשר אינה אלא נשייה פיקטיבית.

ראשית, ואף בטרם אגיע להכרעה בטענות לגופן, פסק הדין אשר אישר את הסדר הנושים ניתן ביום 1.11.2009, ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ב- 10.3.2010, קרי למעלה מארבעה חודשים לאחר אישור הסדר הנושים. אף אם אתן אמון בטענת המערערת, לפיה, נודע לה על פסק הדין ביום 1.12.2009, מדובר עדיין בתקופת זמן של למעלה משלושה חודשים. אין כל צורך להכביר מילים כי עניין לנו בשיהוי מהותי היורד לשורשו של עניין. זאת, במיוחד, נוכח העובדה כי עסקינן באישור הסדר, החלטה היוצרת הסתמכות לא רק אצל החייב אלא גם אצל מספר גדול של צדדי ג'.

די בכך למעשה, על פי ההלכה הפסוקה, כדי לדחות את בקשת עיכוב הביצוע. אלא שפטור בלא כלום אי אפשר ודומה כי אף הבקשה לגופה אינה מתיישבת עם הדין, וזאת בלשון המעטה.

ראשית, המבקשת עצמה מודה כי 15 נושים אחרים (לבד מהנושה הנטען בעיניה כפיקטיבי) לא התנגדו להסדר, ואיש מהם לא הגיש ערעור או הצטרף לערעורה של המבקשת. נקל לראות כי המערערת מנסה, באורח מלאכותי, "לשים עצמה לפה" לכל אותם נושים, וזאת בלא כל הסמכה ואף תוך שימוש בהנחות גורפות שתוקפן מוטל בספק. כך, למשל, כאשר 15 בעלי חוב מקבלים ללא טרוניה הצעת הסדר המותירה בידם דיבידנד נמוך, חובה על כונס הנכסים הרשמי (!) לבצע חקירה נוספת אודות כשרות ההסכם, ואם אין, די בכך לפי המערערת להוות עילת פסלות להסדר כולו.

חמור מכך; דומה כי המערערת מערבת שלא כדין בין עניין אישורו או אי אישורו של הסדר, לבין טענות אותן היה עליה להעלות בהליך אחר לחלוטין - ערעור או בקשה לערער על אישור תביעת חובו של הנושה הנחזה בעיניה כפיקטיבי. ספק גדול בעיני האם ניתן להשתמש בדיון על אישור ההסדר כזירה מאוחרת לתקיפה עקיפה של הכרעות בתביעת חוב (לעניין זה ראה פסק הדין בעניין זידאן כנגד ברית פיקוח).

שנית, וחמור מכך, המערערת נמנעת - ושמא שלא בכדי - לציין מה היה אחוז נשייתה יחסית ל- 15 הנושים האחרים, אף אם הייתה תביעת החוב השנויה במחלוקת נפסלת. כלל לא ברור כי אף במצב זה יכולה הייתה למנוע את אישור ההסדר בתור מתנגדת בודדת.

נוכח האמור לעיל מצאתי לנכון לדחות את הבקשה ולא לשולחה לתגובות.

בנסיבות המקרה, לא מצאתי לנכון לתת צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אדר תש"ע, 11 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.