שוויקי נ' סיורי ואח'

פסק דין

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל קיומו של השתק פלוגתא המקים מעשה בית דין.

המבקש 1 (הוא הנתבע בתיק העיקרי , להלן ("המבקש") הגיש כתב תביעה כנגד המשיב בת"ק 4933/09.

ביום 10.3.10 ניתן פסק דין בהעדר הגנה (להלן:"פסק הדין") , לאחר שהמשיב לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון.

המשיב הגיש בקשה לביטול פסק דין אולם בקשתו נדחתה בשל איחור בהגשת הבקשה עפ"י התקנות וכן בשל הצגת עובדות סותרות, במסגרת הבקשה,אשר אינה מותרת עפ"י התקנות.

ביום 27.7.10 שלמה חברת הביטוח של המשיב את הסכום שנקבע במסגרת פסק הדין למבקש.

בעוד שהמבקשים סבורים כי פסק הדין מקים השתק פלוגתא וזאת בהתבסס על ההלכה ברע"א 1170/08 וברע"א 2237/06 לפיה גם פסק דין שניתן בהעדר התייצבות ואף בהעדר הגנה יכול ליצור השתק פלוגתא, סבור המשיב כי נסיבות המקרה כאן שונות מהמקרה עליו מסתמכים המבקשים ולכן אין להחיל על המקרה שבפני את אותה הלכה .

לדידו של המשיב על מנת שפסק דין שניתן בהעדר התייצבות ייצור השתק, מתבקש שפסק הדין יתבסס על ממצא פוזיטיבי וכן שלנתבע היתה אפשרות להשמיע טענותיו אם בע"פ ואם במסגרת כתב טענותיו. המשיב טוען כי במקרה הנדון פסק הדין ניתן בלא שהגיש כתב הגנה ,מה גם שפסק הדין מושתת כולו על טעמים טכניים של אי התייצבות ואי הגשת בקשת הביטול במועד . המשיב סבור כי אין די בטעמים אלה כדי לפגוע בזכות הגישה שלו לערכאות במיוחד נוכח העובדה שהוא כלל לא ידע על ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות , עת הגיש את התביעה כאן.

דיון

דין הבקשה להתקבל.

השאלה שדורשת הכרעה בענייננו היא האם פסק הדין שניתן בת"ק 4933/09 בהעדר הגנה מקים השתק פלוגתא.

תשובה לשאלה זו ניתנה בהרחבה ע"י כב' השופטת נאור בפסק דינה ברע"א 2237/06.(להלן: "פסק הדין")

פסה"ד מדבר בעד עצמו .

עפ"י פסק הדין לא יוכל נתבע שכזה לטעון לאור מחדלו שלא היה לו יומו בביהמ"ש וכן לא יוכל להישמע בטענה לפיה אי ביטול פסק הדין משמעה פגיעה אסורה בזכויותיו וזאת מטעמים של ניהול נכון של מערכת המשפט, מתוך מתן עדיפות לבעל הדין המכבד את הכללים הדיוניים שקבע המחוקק ומטעמים של סופיות הדיון:

" גם אני סבורה, כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול. נתבעים יוכלו, גם בחלוף שנים (כפי שארע בענייננו), להפוך לתובעים ולטעון טענות נגד החיוב, לרבות טענות מרכזיות ביותר, כמו הטענה שהעלתה וינשטיין בענייננו כי החשבון הוא חשבון של חברה ביסוד ואינו חשבונה שלה. כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים. אם נאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט (עניין גת). שיקול נוסף שיש לשקול הוא הרצון לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות באותה סוגיה (עניין קלוז'נר, בעמ' 587) כבמקרה שלנו. אני סבורה שלא בכדי אין כמעט פסיקה הדנה בשאלה אם מהלך כזה אפשרי הוא. דומני שהדבר נובע מכך שברור לכל, או למצער כמעט לכל, שאין הדבר אפשרי. ב-ת"א (מחוזי ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' פרופ' משה צימרמן ([פורסם בנבו], 24.2.2004) שעניינו תביעה לביטול פסק דין קבע השופט נ' סולברג כך: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא-היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק".

הלכה זו יפה גם לענייננו.

במקרה שלפנינו היה על המשיב להתגונן מפני התביעה כבר בהליך הראשון ולהעלות טענותיו בדרך שקבע לכך המחוקק, ע"י הגשת כתב הגנה, ומשניתן פסק הדין – היה עליו להגיש בקשה לביטולו במועד שקבע לכך המחוקק. אין צריך לומר שגם לאחר שבקשה זו נדחתה יכול היה הנתבע להגיש ערעור על כך, ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

הנתבע מנוע היום מלהעלות טענות בעניין נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה (שהיו כאמור בלב המחלוקת בהתדיינות הראשונה) טענות אלה יכול וצריך היה הנתבע להעלות בפני בית המשפט במסגרת כתב הגנה ולחילופין, בפני ערכאת הערעור.

אין מקום לפתיחת היריעה מחדש במסגרת הליך נוסף בנסיבות בהן נמנע הנתבע לפעול במסגרת החוק בהליך הראשון.

בהמשך פסק הדין מציינת כב' השופטת נאור כי תוצאה זו מתבקשת אף מכח כללי המניעות הנהוגים בשיטתינו: