שוויקי נ' לשכת עורכי הדין - הוועד המרכזי

פסק דין

1.העתירה שבכותרת – עניינה בקשת העותר, מר מוסא שוויקי, לשוב ולהימנות על חברי לשכת עורכי הדין בישראל ולהשיב לו את רשיונו לעריכת דין.

רקע רלבנטי

2.הרקע העובדתי לעתירה שבכותרת אינו שנוי במחלוקת. העותר היה חבר לשכת עורכי הדין החל משנת 1986. הוא עבד כעורך דין עצמאי, לפי העתירה, בין השנים1993-1986. בתום תקופה זו הוא "הסתבך בפלילים" (כלשון העתירה) והועמד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים. יחד עימו הועמד לדין גם שותפו דאז, מר ראדי ג'ועבה שאף הוא נמנה באותה תקופה על חברי לשכת עורכי הדין בישראל. העותר ושותפו הורשעו בדין. הם נשפטו לתקופות מאסר בפועל. ביום 18.3.1996 החליט בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין על הוצאתו של העותר מן הלשכה מיום מעצרו (15.6.1993). נוכח הוראת סעיף 48(4) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, פקעה חברותו של העותר בלשכה החל מיום 15.6.1993. בשל ההחלטה בדין המשמעתי על הוצאתו של העותר מן הלשכה, וכן האמור בסעיף 52 לחוק, הושעתה למעשה חברותו של העותר בלשכת עורכי הדין לתקופה של עשר שנים.

3.על פי העתירה, לאחר ריצוי עונש המאסר המשיך העותר לתפקד כעורך דין עצמאי וכיועץ משפטי בשטחי הרשות הפלסטינית ומתוקף חברותו בלשכת עורכי הדין המקומית. אין טענה שלפיה הוא הועמד לדין או הורשע בעבירה פלילית אחרת בזמן שחלף מאז. שותפו של העותר, מר ג'ועבה, ביקש לחדש את חברותו בלשכת עורכי הדין. לאחר הליכים שונים, שהגיעו גם כדי פסק דין של בית משפט זה (עת"מ 9239-08-11), חזר השותף מר ג'ועבה להיות חבר בלשכת עורכי הדין.

4.גם העותר ביקש לחדש את חברותו בלשכה. הוא פנה לשם כך בבקשה ביום 17.4.2012. לאחר התפתחויות שונות והחלטות שונות שאינן עוד מענייננו, הוחלט בסופו של דבר על ידי הוועד המרכזי, ביום 14.4.2013, לקבל את העותר חזרה ללשכת עורכי הדין "בכפוף לכך שהוא עובר מבחן בדיני ישראל ומבחני לשכה". בדיון שהתקיים לפניי הובהר על ידי ב"כ המשיבה, עו"ד מ' עליאש, שהדרישה מן העותר על פי ההחלטה היא שהוא יעבור הן בחינה ב"מקצועות המעשיים" והן בחינה ב"דיני מדינת ישראל" – בדומה לדרישות הבחינה מעורך דין שבא מחו"ל. העותר לא נדרש לעבור תקופת התמחות נוספת.

5.בנימוקי ההחלטה, כפי שהובאו בין היתר בהודעה משלימה שהוגשה לבית המשפט, נטען שנערך לעותר ראיון קודם לקבלת ההחלטה. עלה ממנו שהעותר היה מנותק במשך 20 שנה מכל קשר עם דיני מדינת ישראל; וידיעותיו כיום בדין הישראלי "הינן קלושות ביותר". עוד צוין, שמבחינה מקצועית ובהתחשב ברמתו "אין הוא ראוי לכהן כחבר הלשכה". מכאן העתירה שלפניי.

העתירה

6.בעתירה וכן בהשלמות הטיעון הנוספות בדיון עצמו ולאחריו נטען על ידי ב"כ העותר, עו"ד מ' קין, שהחלטת הוועד המרכזי אינה כדין ויש לבטלה תוך קבלת העותר כחבר בלשכה. זאת, בדומה לקבלתו של שותפו מר ג'ועבה כחבר בלשכה ובלא שיש הצדקה להבחין ביניהם. נטען שהעותר עסק במשפט במסגרת הרשות הפלסטינית והוא השתדל לעקוב אחר ההתפתחויות במשפט הישראלי בתחום הנזיקין – שזהו התחום שבו הוא עסק בעבר. נטען גם, שהאופן שבו נבחן כביכול הידע המקצועי של העותר היה בלתי תקין ולא מוסדר. העניין נעשה כלאחר יד ותוך שככלל הוועד המרכזי אינו בוחן את רמת הידיעות של מועמדים אחרים המבקשים לחזור ולעבוד כעורכי דין פעילים בחלוף השנים. מעבר לכך, נטען שסעיף 52 לחוק לשכת עורכי הדין שעניינו חידוש חברות בנסיבות של הוצאה מן הלשכה, אינו מקנה ללשכת עורכי הדין סמכות להתנות את חידוש החברות בלשכה בתנאים כלשהם. בכלל זה, אין מקום לדרוש מן העותר להיבחן בבחינות חוזרות. ועוד נטען, שלשכת עורכי הדין אינה פועלת במקרה דנן על פי מערכת כללים ברורה, מוסדרת ושקופה, וגם מטעם זה יש עילה להתערב בהחלטתה.

התשובה

7.לשכת עורכי הדין בתשובתה, טענה שאין עילה להתערב בשיקול דעתה הרחב בנדון. מדובר לפי הטענה בהחלטה עניינית סבירה ומידתית. אליבא דלשכה, יש בידה סמכות לפי סעיף 52 לחוק, כמו גם שיקול דעת, להתנות את חידוש החברות בחלוף עשר שנים של הוצאה מן הלשכה – בתנאים. הדבר אף מתבקש, מקום בו המבקש לחדש את חברותו לא עסק בעריכת דין במשך שנים רבות. כזה הוא עניינו של העותר כשחלפו 20 שנה בהן לא עסק במקצוע. נטען, שקודם לקבלת ההחלטה מינה הוועד המרכזי צוות של שניים מחבריו על מנת שיראיינו את העותר ויתרשמו מידיעותיו. ההחלטה שלפיה על העותר לשוב ולעבור בחינות התקבלה לאחר שאותו צוות הגיע למסקנה שהעותר "אינו מעודכן בדין הישראלי". נוכח חובתה של לשכת עורכי הדין לשמור על הרמה המקצועית של מקצוע עריכת הדין, חיוב העותר במעבר בחינות היה אפוא נכון, סביר ומתבקש. אין עילה להתערב בו. התבקש על כן לדחות את העתירה.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים; כמו גם עיינתי בהודעות המשלימות שבאו לאחר הדיון, מסקנתי היא שדין החלטתו של הוועד המרכזי מושא עתירה זו להתבטל. בקשתו של העותר לשוב לחברותו בלשכת עורכי הדין תשוב ותידון על ידי הוועד המרכזי ותתקבל בה החלטה חדשה תחת ההחלטה שהתקבלה ובהתאם לאמור להלן.

שאלת הסמכות

9.השאלה הראשונה בה נחלקו הצדדים הייתה שאלת הסמכות. מדובר במחלוקת אם מוסמכת לשכת עורכי הדין להתנות תנאים לשם חידוש חברות בלשכת עורכי הדין למי שהוצא מן הלשכה ובחלוף עשר השנים. התשתית הנורמטיבית הרלבנטית מצויה תחילה בסעיף 52 לחוק שזו לשונו:

"על אף האמור בסעיף 51, מי שנידון להוצאה מן הלשכה לא יבקש חידוש חברותו לפני שעברו עשר שנים מהוצאתו, והלשכה רשאית, לפי שיקול דעתה, להסכים לחידוש החברות או לסרב לו".

סעיף 51 לחוק קובע:

"מי שפרש מן הלשכה ומי שחברותו בלשכה פקעה מסיבה אחרת והסיבה בטלה, רשאי לבקש חידוש חברותו בלשכה; על חידוש החברות יחולו הוראות הסעיפים 42 עד 47, בשינויים המחוייבים, ובלבד שהלשכה לא תסרב לחידוש החברות אלא על סמך הרשעה או עובדות שאירעו אחרי פקיעת החברות".

ומה קובעים "סעיפים 42 עד 47, בשינויים המחוייבים"? סעיפים אלה הם הסעיפים העיקריים בפרק החמישי בחוק שכותרתו "חברות בלשכה". ההוראה הכללית שבפתח הפרק, בסעיף 42 לחוק, היא:

"אדם הכשיר להיות עורך דין והוא תושב ישראל ובגיר יהיה לעורך דין עם קבלתו כחבר הלשכה".