שווא נ' קבוצת השומרים שמירה ובטחון בעמ

פסק דין

זו תביעה כספית ע"ס 216,900 ₪ ובגין הפרת הסכם שכירות .

רקע

בין הצדדים נחתם ביום 1.6.05 הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") לפיו התובע שכר קומה בשטח של 400 מ"ר במבנה ברח' לוינסקי 69 ת"א, שבחזקת הנתבעת .

טענות הצדדים

לטענת התובע, ההסכם נחתם ביום 27.8.03 בין הנתבעת והגב' כרמן רחל גולדשמיט למשך 5 שנים מיום 20.8.03 ועד 19.8.08, כאשר לטענתו היה ערב אישית להתחייבויותיה של המשכירה, הגב' גולדשמיט. ביום 1.6.05 נחתם חוזה חדש, והתובע נכנס בנעליה של הגב' גולדשמיט והסכם השכירות הוסב אליו, כאשר תקופת השכירות ויתר תנאי שכירות המשנה זהים. לטענתו, לשם השכרת המושכר לשכירות משנה, כפי שהוסכם בין הצדדים, השקיע התובע סכומי עתק, והובטח לו, כי לאחר 5 שנים יוכל לרכוש את הקומה בזכות קדימה. התובע, טוען כי עם חתימת החוזה החל בשיפוצים במקום. הקומה הוסבה ל-17 דירות סטודיו ומשרד בשטח של 18 מ"ר, כל דירה כללה ריהוט ומוצרי חשמל. לטענתו הושקעו במקום כ- 220,000$.

לטענתו, במהלך תקופת השכירות, עלו יחסי הצדדים על שרטון והועלו טענות הדדיות לעניין הפרת ההסכם ע"י מי מהצדדים.

נטען כי בשנת 2005 הסתבך מר דדי לוי, מנכ"ל הנתבעת, בחובות וביקש הלוואה מהתובע בסך 4 מיליון ₪, לטענתו, לאור היחסים הטובים בין הצדדים, הלווה את הסכום, ולפי חוזה אמונה שנערך במשרדי הנתבעת ובנוכחות המזכירה ,וכאשר השיחה הוקלטה. ובשנת 2007 וכאשר התובע נעצר בפרשה של ייבוא עובדים זרים ונשפט למעצר בית לשנה. יצר איתו קשר מר דדי לוי וביקש למכור לו את הקומה ויש להביא שמאי להערכת המקום. לטענתו, נכח במקום בעת ביקור השמאי יחד עם מנה"ח של הנתבעת ועם עוד שני אנשים מטעם השמאי, נטען כי השמאי אמר שמדובר במלון לכל דבר. לאחר זמן מה, יצר קשר עם מר דדי לוי ,באמצעות עו"ד אזולאי, לשאול להתקדמות המכירה, וזה השיב כי מעוניין למכור את כל המבנה. וכשבסופו של יום נמכר כל המבנה ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

עוד נטען כי בשנת 2008 , בזמן שהות התובע במעצר (נשפט לשלוש שנים וחצי) הוגשה נגדו תביעת פינוי ובגין אי תשלום שכ"ד שנתי עבור הנכס. במהלך 8/08 הגיעו עובדי החברה הנתבעת עם נציגי הוצל"פ, החליפו מנעולים ולא הוציאו דבר, אך הנתבע שלח כבר באותו היום אנשים שלו והחרים את הרכוש שהיה באותן 17 דירות כגון: מקררים,מיטות,שולחנות, טלויזיות, מיקרוגל , כיריים, תנור, מזגנים , ארונות, שטיחים ועוד. אח"כ פרצו למשרדי התובע, החרימו את תכולתו והמסמכים, כולל את החוזה בגין ההלוואה, התובע טוען כי הנתבע גרם לו לנזקים גדולים. עוד נטען כי הנתבע גרש את כל הדיירים שהתגוררו באותה תקופה בדירות ללא רכושם למעט הבגדים שעליהם וכאשר יש לתובע התחייבות כלפיהם.

הנתבעת טוענת כי ביום 1.6.05, נחתם ההסכם לשלוש שנים, כאשר דמי השכירות החודשיים הועמדו ע"ס 1,500 $ + מע"מ ותשלומם יהא כל חודשיים ימים. נטען כי החל מחודש 1/07 לא שילם התובע את דמי השכירות, ובשל כך הוגשה כנגדו תביעה. בדיון מיום 16.6.08 ניתן פס"ד חלקי בהסכמת הצדדים לפיו התובע יפנה את המושכר עד ליום 19.8.08 כשהוא פנוי מכל חפץ והכל בהתאם לקבוע בהסכם השכירות מיום 1.6.05. נטען כי התובע אף ביקש עיכוב ביצוע ואח"כ ערעור, שנדחו. נטען כי ביום 16.2.09 ניתן נגד התובע פס"ד חלוט ושמעולם לא שילם. ושנפתח בגינו תיק הוצל"פ, לא ניתן לאתר את התובע, גם בכתובת שמסר בבית המשפט לא ניתן לאתרו. הנתבעת טוענת כי התובע מסתיר ומהתל בבית המשפט. נטען כי כל הבקשות של הנתבעת לפינוי המושכר נפלו על אוזניים ערלות. אז לא נותר לנתבעת אלא לפנות להוצל"פ.

נטען כי הדיירים במקום קיבלו מס' הודעות בדבר הפינוי, ובמעמד הפינוי פונו חפצי הדיירים בהתאם להוראות הגב' גולדשמיט, שמונתה ככל הנראה ע"י התובע.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, מטעם התובע הוגשו תצהירים של הגב' גולדשמיט רחל, והגב' מדבק גאנית(ג'אנט) וכן התובע בעצמו ,ומטעם הנתבעת של מר דדי לוי- מנכ"ל הנתבעת.

ביום 14.3.11 ניתנה החלטה, בהסכמת הצדדים, לפיה יינתן פס"ד על בסיס החומר שבתיק ובכפוף לטיעון קצר בעניין.

ביום 24.5.11 ניתנה החלטה לפיה יוגשו סיכומים בכתב, הצדדים הגישו סיכומיהם, התובע צרף לסיכומיו קלטת שלטענתו נשמעת בה השיחה מוקלטת שלו עם מר דוד לוי, איני מקבל ראיה זו, שהוגשה באיחור.

לאחר עיון בחומר שבתיק והסיכומים, אני מחליט לדחות את התביעה ואלו נימוקי:

זכות קדימה

התובע טוען כי השקיע כספים רבים במושכר וזאת לאור אופציית הרכישה שהייתה קיימת בהסכם ושלא מומשה.

סעיף 6 להסכם השכירות קובע:

"כל עוד הסכם זה עומד בתוקפו ובמידה והמושכר יוצא למכירה תהא לשוכר זכות ראשונים לרכישת המושכר".

כאמור בהסכם, כדי שזכות הקדימה תעמוד לשוכר/תובע, עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון שההסכם יעמוד בתוקפו והתנאי השני שהמושכר יוצא למכירה.