שאקו ואח' נ' עיריית אילת ואח'

פסק דין

א. מבוא

1.עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

2. התובע, שוטר במשטרת ישראל ובמועד הרלבנטי לתביעה, שימש כשוטר באגף התנועה.

3.נתבעת 1, עיריית אילת, שלחה לתובע, בפברואר 2008, הודעת תשלום קנס (דו"ח חניה מספר 400010-4-2 לרכב מספר 6301550), בגין אי הצגת תו חניה.

4.נתבעת 2, שוהר שירותי חנייה בע"מ, היא חברה העוסקת במתן שירותי אכיפת דוחות חניה, אשר פעלה מטעם נתבעת 1.

5. הודעת תשלום הקנס לא שולמה וביום 23.09.08 נתבעת 1 הפיקה לגובי מס מטעם נתבעת 2, כתב הרשאה לדרוש, לתפוס ולמכור מיטלטלין, לפי סעיפים 4 ו-5 לפקודת המיסים (גביה), לצורך גביית חוב התובע על פי הודעת הקנס.

6.ביום 22.10.08 הגיעו לביתו של התובע ביישוב מודיעין גובי מס מטעם נתבעת 1 לצורך גביית החוב ולחלופין, לתפיסת המיטלטלין. התובע סרב לשלם את החוב הנטען וכן התנגד לתפיסת המיטלטלין. לבקשת גובי המס, סיפקה משטרת מודיעין לגובי המס ליווי משטרתי לצורך ביצוע ההליך.

7.לטענת התובע, נתבעות 1-2 נקטו כנגדו את הליך תפיסת המיטלטלין שלא כדין תוך התעלמות מהבקשה שהגיש להישפט. עוד לטענת התובע, במהלך ביצוע ההליך, השוטרים אשר ליוו את גובי המס, פעלו שלא כדין ותקפו אותו. כתוצאה מכך, לטענתו, הוא נחבל, נזקק לטיפול ונגרמה לו נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי בשיעור 15%.

8.בהחלטה מיום 30.01.12 הורה בית המשפט (כבוד השופט ד' שוהם), על פיצול הדיון ובירור סוגיית האחריות תחילה. פסק דין זה מתייחס, לפיכך, לסוגיית האחריות בלבד.

ב. עובדות

9.בפברואר 2008 התובע קיבל מנתבעת 1 הודעת תשלום קנס על סך 100₪, בגין אי הצגת תו חניה. התובע מילא טופס בקשה להישפט, אשר צורף להודעת תשלום הקנס, וביום 25.02.08 שלח את הבקשה בדואר רשום לנתבעת 1. (נספחים א' וא'1 לתצהיר התובע).

10.לטענת נתבעת 1, עם התקבל בקשת התובע להישפט, פנתה פקידת מחלקת החניה של נתבעת 1 לתובע ובעקבות פנייתה זו, הומרה בקשת התובע להישפט, בהסכמת התובע, לערעור אשר הועבר לתובע העירוני. (סעיף 5 לתצהיר גב' אתי אזולאי).

11.במכתב מיום 04.03.08 (נספח א'2 לתצהיר התובע), הודיע עו"ד שחר כהן, מטעם נתבעת 1, לתובע כי התובע העירוני החליט לדחות את בקשת התובע. למכתב צורפה תמונת רכבו של התובע. במכתב נאמר כי התמונה מוכיחה כי רכבו של התובע חנה באילת במועד הרלבנטי לדוח החניה. במכתב הודע לתובע כי בידו הברירה לשלם את הקנס או להגיש בקשה בכתב להישפט תוך 30 יום מקבלת המכתב.

12.לאחר זאת, התובע שלח לנתבעת 1 מכתב מיום 09.03.08 (נספח א'3 לתצהיר התובע), בו כתב כי אמנם למכתב נתבעת 1 צורפה תמונת רכבו אך זו אינה מוכיחה כי לא הוצג תו חניה כנדרש. כן טען במכתבו כי במועד הרלבנטי הוא לא היה עם רכבו באילת ואין לו אפשרות לברר את שקרה. (בבקשתו להישפט טען התובע כי במועד הרלבנטי רכבו היה ברשות בתו, אך הוא אינו יכול לברר עמה את העובדות משום שהיא שהתה בחו"ל). התובע ביקש לשלוח לו "הוכחה חד משמעית" לטענת נתבעת 1, לפיה, לא הוצג תו חניה כנדרש. התובע הוסיף וכתב כי אם הוא ישוכנע שאכן נעברה עבירה, יקבל על עצמו את האחריות וישלם את הקנס.

13.בתשובה למכתבו הנ"ל, התובע קיבל את מכתב נתבעת 1 מיום 07.04.08 (נספח א'4 לתצהיר התובע), בו נכתב כי ביום 01.04.08, החליט התובע העירוני לדחות את בקשתו החוזרת של התובע וכי על התובע להסדיר חובו ולשלם את הקנס עד למועד המצוין בשובר שצורף למכתב זה.

14.לדברי התובע בתצהירו, "לאחר זמן מה", הוא קיבל מנתבעת 2 שתי הודעות לפיהן, אם לא ישלם את החוב, תבוצע פעולת הוצאה לפועל בביתו. לדברי התובע, הוא התקשר לנתבעת 2 והסביר כי הוא פנה פעמיים בבקשה להישפט. לדבריו, נציגת נתבעת 2 הודיעה לו כי תבדוק את טענתו. (סעיף 2(ז) לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית התובע אישר כי ביום 17.07.08, הוא קיבל מנתבעת 1 דרישה לתשלום בגין דוח החניה וכי הוא אף אישר בחתימתו את קבלת דרישת התשלום. (פרוט' עמ' 8 ש' 12-18. 25-27).

15.עוד לדברי התובע בתצהירו, עברו מספר חודשים והוא לא קיבל דבר. לדבריו, הוא סבר שבקשתו להישפט התקבלה והוא המתין לזימון לבית המשפט. בין לבין שוחח טלפונית עם נציגת נתבעת 1, זו ניסתה לשכנעו לשלם ולא להישפט, והוא לא הסכים. (סעיפים 2(ח)-(ט) לתצהיר התובע).

16.נתבעת 1 הפיקה ביום 23.09.08, לגובה מס מטעם נתבעת 2, מר אורי מיטרני, כתב הרשאה לדרוש, לתפוס ולמכור מיטלטלין לפי סעיפים 4 ו-5 לפקודת המיסים (גביה). (נספח ב' לתצהיר התובע). חוב התובע נכון למועד זה עמד על 830₪. גובי המס מטעם נתבעות 1-2 הגיעו לביתו של התובע במודיעין לצורך גביית החוב נשוא דוח החניה, ובהיעדר תשלום לבצע הליך תפיסת מיטלטלין. התובע אינו חולק על כך שהוא לא הסכים לשלם את החוב וכן לא הסכים לאפשר לגובי המס לבצע את הליך הוצאת המיטלטלין. לנוכח התנגדות התובע לאפשר לגובי המס לבצע את ההליך, הם פנו לתחנת מודיעין בבקשה לסיוע משטרתי לצורך ביצוע ההליך. התובע גם אינו חולק על העובדה שגם לאחר שהגיעו לביתו כוחות משטרה, הוא סרב לאפשר את ביצוע ההליך והתנגד בתוקף לביצועו באופן מילולי ואף באופן פיזי. לטענת התובע, במהלך האירוע, הן גובי המס והן השוטרים התנהגו באלימות. לדבריו, השוטרים אף תקפו אותו.