שאלת אחוז הריבית לצורך היוון הפיצויים בנזקי גוף

מבוא 

1. התובעת מס' 1 (להלן: ר') נולדה ביום 23.1.2000 לתובעים מס' 2-3 (להלן: ההורים, האב, האם). לאחר הלידה אובחנה כסובלת מפיגור התפתחותי קשה ובהמשך אובחן פיגור שכלי בינוני עקב מוטציה גנטית – תוספת של כרומוזום 14. לר' נכות נוירולוגית משמעותית והיא זקוקה לעזרה ולסיעוד.

2. לפי הנטען בכתב התביעה ניתן היה לאתר את המום עוד במהלך ההיריון ולהביא להפסקתו של ההיריון. התביעה מופנית כלפי הנתבעת, שירותי בריאות כללית, (להלן: כללית או קופת החולים),שבמסגרתה בוצע מעקב ההיריון. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הסתדרות מדיצינית הדסה (להלן: הדסה), שרופאים, שהועסקו אצלה, הם שנתנו את השירות הרפואי במרפאת כללית בשכונת שיח' ג'ראח בירושלים. לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים הודיעו כללית והדסה שהגיעו להסדר, וביקשו למחוק את ההודעה לצד שלישי. כללית אימצה את סיכומי הדסה, כחלק בלתי נפרד מסיכומיה.

3. כאמור, המחלוקת בין הצדדים נוגעת למעקב ההיריון שנערך לאם, ובסיכומים מיקדו התובעים את טענותיהם לאירועים שהתרחשו בשליש השלישי, החל מהשבוע ה- 33. במוקד הדיון – השאלה האם קצב התפתחות העובר בשליש השלישי לימד על האטה חמורה בקצב הגדילה של העובר, ואמור היה להביא (כבר בשבוע ה- 33 או למצער בשבוע ה- 35), להפניית האם לייעוץ גנטי, שבמסגרתו היו נערכים דיקור מי שפיר או בדיקת דם טבורי מחבל השורר. בדיקות אלה, כך התובעים, היו מלמדות על המום הכרומוזומלי, שאותר לאחר הלידה, ומביאות להפסקת ההיריון.

4. התובעים וויתרו על טענות אחרות שנזכרו בכתב התביעה והתייחסו לקבלת המידע מהאם אודות המומים במשפחה בתחילת ההיריון וכן לשאלת עריכתה או אי עריכתה של בדיקת התבחין המשולש, אלא ככל שטענות אלה משליכות על ההכרעה לעניין מה שצריך היה להיעשות בשליש השלישי של ההיריון.

5. עם הגשת כתב התביעה נסמכו התובעים על שתי חוות דעת בתחום המיילדות ורפואת השיקום. במהלך ניהול ההליך החליפו את חוות הדעת ונסמכו על שלוש חוות דעת אחרות, (תוך זניחת שתי חוות הדעת המקוריות): חוות דעתם של פרופ' צבי אפלמן בתחום המיילדות והגנטיקה, פרופ' ישראל טלר בתחום המיילדות, וד"ר אברהם לזרי בתחום רפואת השיקום. כללית הגישה חוות דעת של פרופ' שמחה יגל בתחום המיילדות וד"ר ראובן לנגר בתחום רפואת השיקום. הדסה צרפה את חוות הדעת של פרופ' משה פרידמן בתחום הגנטיקה ופרופ' אריה הרמן בתחום המיילדות. לצד המומחים הוגשו שלושה תצהירים: תצהיר האם מטעם התובעים, תצהירו של מר צבי נגר מטעם כללית ותצהירו של ד"ר דני דורמבוס (להלן: ד"ר דורמבוס), הרופא המטפל, מטעם הדסה. לבקשת כללית התאפשרה גם שמיעת עד נוסף שתצהירו הוגש באיחור.

6. שמיעת הראיות החלה ביום 7.4.2016 ונמשכה ביום 14.4.2016, 8.5.2016 ו- 22.5.2016. הצדדים סיכמו את טענותיהם ביום 14.7.2016 וביום 18.7.2016 והגיעה העת למתן פסק דין.

השאלות העומדות להכרעה

7. כאמור, בתחילת הדרך ייחסו התובעים לכללית התרשלות בכל הנוגע לאנמנזה שלא נלקחה אודות מומים במשפחה, לאי עריכתה של בדיקת החלבון העוברי ולאירועים שהיו החל מהשבוע ה- 33. במהלך ניהול התיק הוברר כי טענות התובעים ממוקדות בעניין האחרון כאשר עניינה של בדיקת החלבון העוברי נקשר להתרשלות הנטענת באותו שלב ולא באופן עצמאי. עוד יש לציין כי מאחר ולא הוגשה הודעה לצד שלישי כנגד האם והאם אף שהיא תובעת אינה זכאית לפיצוי, הרי שממילא הסוגיות הקשורות לאנמנזה ולאי עריכתה של בדיקת החלבון העוברי, כל שהן נטענות כלפי האם, אינן רלוונטיות. הדיון מתמקד אפוא בנזקיה של ר' ובשאלה האם התרשלה כללית כלפיה ובשל התרשלות זו נמנעה הפסקת ההיריון.