שאול אדיב סאיג נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

השופטת ע' ברון:

1. במוקד העתירה שלפנינו ניצבים פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו (להלן: בית הדין האזורי) מיום 7.8.2016 (ק"ג 6586-07-15), ופסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) מיום 3.4.2017 (ע"ע 6300-09-16), שבהם נדונו טענותיו של העותר בנוגע לזכויות פנסיוניות העומדות לו. לדברי העותר, בפסקי הדין נפלו טעויות מהותיות שיש בהן משום גרימת אי צדק, קיפוח והפליה שלו ביחס לפורשים אחרים במצבו.

רקע עובדתי

2. בשנת 1973 חתמו ממשלת ישראל מצד אחד וקרנות הפנסיה הוותיקות מצד שני, על הסכם הידוע בשם "הסכם הרציפות". הסכם זה מתייחס בין היתר לסיטואציה שבה עובד המבוטח במקום עבודתו בקרן פנסיה ותיקה, עוזב את העבודה ועובר לשירות המדינה ובתוך כך זכאי לפנסיה תקציבית. על פי הסכם הרציפות, במקרה כזה עם הגיע העובד לגיל פרישה נדרשת קרן הפנסיה הוותיקה להשתתף בתשלום הגמלה המגיעה לעובד מהמדינה – לפי חלקה ולפי השכר הקובע לפנסיה בשירות המדינה (להלן: הסכם הרציפות). תכליתו העיקרית של הסכם הרציפות היא מתן תמריץ למוביליות בשוק העבודה, ממקום עבודה לשירות המדינה ולהיפך. עם זאת הובהר בהסכם הרציפות, שכאשר עובד פורש לגמלאות בגיל מוקדם מגיל הפרישה המקובל בקרן הפנסיה הוותיקה – הלה יקבל את הגמלה המגיעה לו מהקרן הוותיקה רק עם הגיעו לגיל הפרישה המקובל אצלה (סעיף 7 להסכם הרציפות). ועוד יצוין, שהחל מיום 1.10.2003 פועלות קרנות הפנסיה הוותיקות על פי תקנון אחיד שהתקין המפקח על הביטוח, במטרה להתמודד עם הגירעון האקטוארי שצברו קרנות אלה (להלן: התקנון האחיד).

3. העותר הוא יליד שנת 1947. במשך תקופת עבודה מצטברת של 26 חודשים, בין השנים 1970 ו-1976, צבר העותר זכויות בקרן פנסיה של המשיבה 4 – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: מבטחים ו-קרן מבטחיםבהתאמה). בחודש ספטמבר 1978 החל העותר לעבוד בשירות המדינה, היא המשיבה 3 (להלן: המדינה), ולצבור זכויות בפנסיה תקציבית מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ן-1970 (להלן: חוק הגמלאות). ביום 31.8.1999, בהיותו כבן 52, פרש העותר לגמלאות משירות המדינה מכוח סעיף 15(4) לחוק הגמלאות – בפרישה מוקדמת.

           ביום 1.8.1993 חתם העותר על טופס שמירת רציפות זכויות לפנסיה, שבו ביקש כי יחולו עליו הוראות הסכם הרציפות. בחודש ספטמבר 1999 ובהיותו כבן 52, החל העותר לקבל קצבת פרישה מהמדינה – בשיעור 45.83% מהמשכורת הקובעת. במועד זה (שנת 1999), גיל הפרישה לגברים על פי התקנון האחיד עמד על 65 שנה ומעלה; ובשנת 2004, עם כניסתו לתוקף של חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, עלה גיל הפרישה לגברים בקרן מבטחים ל-67 שנה ומעלה. לפיכך, העותר הגיע לגיל פרישה בקרן מבטחים בחודש יולי 2014; ומאז הוא זכאי גם לגמלה מקרן מבטחים – בשיעור של 4.33% מתוך שכר קובע (שחושב לפי התקנון האחיד) בסך של 2,670 ש"ח (בנוסף לקצבה המשולמת לו על ידי המדינה).

פסקי דינם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי

4. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען העותר, בין היתר, כי זכאותו להשתתפות מקרן מבטחים קמה כבר בשנת 1999, עם פרישתו בפועל לגמלאות – וזאת בניגוד לעמדת מבטחים, שלפיה זכאותו של העותר קמה אך ורק עם הגיעו לגיל 67. עמדת העותר נדחתה על ידי בית הדין האזורי, על יסוד הוראותיו של הסכם הרציפות: