ש. נ' מדינת ישראל ואח'

מבוא

1.      תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע ,לטענתו, בעקבות מעצרו וחקירתו במשטרה בהיותו קטין כבן 16 שנים.

הצדדים

2.      התובע, ל. ש. (להלן: " התובע" או " ל'"), יליד 15.1.1990, היה תלמיד כיתה י' בבית הספר התיכון "אורט" בחולון, בעת שנעצר ונחקר על ידי המשטרה ביום 26.5.06.

3.      הנתבעת 1 - משטרת ישראל (להלן: " הנתבעת" או " המשטרה") היא הגוף שעצר את התובע וחקר אותו.

4.      הנתבעת מס' 2 הייתה חברת הביטוח אשר ביטחה בתקופה הרלוונטית לתביעה את התובע בפוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. 

האירוע

5.      בתאריך 27.5.06, יום שבת, בשעה 4:15 לפנות בוקר לערך, שמע ניר ריכטר, אחראי משמרת בסיירת בטחון חולון (להלן: " ריכטר"), רעש של ניפוץ זכוכית ברחוב סוקולוב בחולון במרחק של כ- 20 מ' ממנו. ריכטר הגיע למקום, ראה קבוצה של נערים נמלטים, שמשת תחנת אוטובוס מנופצת ואבן בלוק של מדרכה לידה. לאחר מרדף רגלי תפס שניים מהנערים - ל' וחברו קטין נוסף בשם ג. ר. (להלן: " ר'"), ועיכב אותם בחשד לביצוע ונדליזם. ל' אמר לריכטר שהוא לא עשה שום דבר, וכי אחד החברים האחרים הוא שניפץ את השמשה. משנשאל מיהו אותו חבר אמר ל' לריכטר שאינו רוצה להלשין ולגלות את שמו אבל הוא מכיר את פרטיו (הודעת ריכטר במשטרה מיום 27.5.06 - ת/8, עמ' 11). ריכטר דיווח על האירוע למשטרה ומסר את פרטיהם של ל' ור' לשוטרי הסיור.

דקות ספורות לאחר מכן, בשעה 4:20, הגיע למקום שוטר סיור, רס"ל אברהם בייהו (להלן: " השוטר בייהו"), פגש את ריכטר ושמע מפיו את פרטי האירוע. התובע אמר לשוטר בייהו שלא הוא שבר את השמשה אלא מישהו אחר, ושאינו מוכן לומר מי עשה זאת. לפי עדות השוטר בייהו ודוח הפעולה שנרשם על ידו (ת/8, עמ' 2-1), סרב ל' להתלוות אליו לתחנת המשטרה. השוטר בייהו תפס את ל' בחולצתו, משך אותו והכניס אותו בכח לניידת, והודיע לו כי הוא עצור, בחשד לגרימת נזק ובסרוב לעיכוב. בניידת אזק השוטר בייהו את ל' בידיו מלפנים. השוטר בייהו הודיע גם לר' שהוא עצור ואף ר' נכנס לניידת. ר', חברו של ל', לא נאזק (סעיפים 13, 16 בתצהיר השוטר בייהו נ/3). השוטר בייהו הביא את ל' ואת ר' לתחנת משטרת בת-ים לחקירה. בתחנה הסיר השוטר בייהו את האזיקים מידיו של ל'. היומנאי יצר קשר עם הוריהם של ל' ושל ר' והודיע להם שהם עצורים וממתינים בתחנת המשטרה בבת-ים (נ/3 סעיפים 14, 20, 23; דו"ח פעולה ודו"ח על מעצר מיום 27.5.06 שנערכו על ידי השוטר בייהו - ת/8, עמ' 3-1). הוריהם של הנערים הגיעו בהמשך לתחנת המשטרה (סעיפים 2, 3 בתצהיר אימו של התובע, א. ש. - ת/2; סעיפים 5, 6 בתצהיר ט. ר. - אביו של ג. ר. - נ/1).

ל' המתין בתחנת המשטרה, כמו גם חברו ר', עד השעה 8:43. אז הוא הוכנס לחקירה תחת אזהרה על ידי רס"ר דודי חן (להלן: " החוקר חן"). ל' אמר לחוקר חן שלא הוא ביצע את המעשה, ושהוא רוצה להגיד מי עשה את המעשה אך אינו יכול לומר. משנשאל ל' מדוע הוא ור' ברחו מהפקחים ומדוע התנגד למעצר, השיב כי הוא כלל לא התנגד. החקירה המשטרתית הסתיימה בשעה 9:18 (הודעת התובע במשטרה מיום 27.5.06 - ת/8, עמ' 5-4). לקראת סופה של החקירה הכניס החוקר חן לחדר החקירות את אמו של התובע, גב' א. ש. (להלן: " א'"), לדבריו, על מנת לנסות ולשכנע את ל' לספר מי ניפץ את שמשת תחנת האוטובוס (ס' 5 בתצהיר א' - ת/2; מזכר החוקר חן מיום 27.5.06 - ת/8, עמ' 7; סעיף 6 בתצהיר החוקר חן - נ/4).

בתום החקירות זומנו ל' ור' למחלק הנוער ליום 1.6.06 להמשך חקירה או החתמת טופסי אזהרת קטין (מזכר החוקר חן מיום 27.5.06 - ת/8, עמ' 7), ושוחררו לבתיהם.

במהלך הנסיעה הביתה סיפר התובע לאמו א' שחברו ו' הוא שניפץ את שמשת האוטובוס. בעקבות כך התקשרה א' לתחנת המשטרה באותו יום - 27.5.06, בשעה 12:10, ומסרה לחוקר חן שהתובע סיפר לה שמי שעשה זאת הוא חברו הטוב ביותר ובנה של המורה שמלמדת בבית ספרו - ו'. א' מסרה לחוקר חן את שמו המלא של ו', וביקשה שלא לומר זאת לו' עצמו (סעיפים 6 ו- 8 בתצהיר א' - ת/2, מזכר החוקר חן מיום 27.5.06 - ת/8, עמ' 7).

בתאריך 1.6.06 בשעה 14:40 נחקר ל' במשטרה בפעם השנייה תחת אזהרה במשך כחצי שעה על ידי החוקר רס"ר אבישי מזרחי. ל' הגיע לתחנת המשטרה עם הוריו, שלא נכחו בחקירה עצמה (סעיף 10 בתצהיר א' ת/2). בחקירתו סיפר ל', בין היתר, כי הוא הלך עם חבריו ר' וו', ומאחר שהרגיש שמשהו לא טוב הולך לקרות הוא התרחק מהם והתחיל ללכת מהר יותר קדימה. לאחר שיצר פער של כ- 35 מטרים מהם, שמע פיצוץ, הסתכל אחורה וראה את שמשת תחנת האוטובוס מנופצת. הוא המשיך ללכת רגיל כדי שלא יחשדו בו. אחר כך ראה את ו' בורח משם  בריצה ואת ר' נעלם. לאחר כ- 100 מטרים ר' התקרב אליו כשהוא לחוץ קצת וגם הוא התחיל להילחץ קצת, ולאחר כמה מטרים הגיעו אליהם הפקחים ואמרו להם שהם מעוכבים. ל' מסר בהודעתו כי הוא לא ראה את ו' מנפץ את השמשה אלא הוא חושד שו' הוא זה שניפץ אותה (הודעת התובע במשטרה מיום 1.6.06 - ת/8, עמ' 16-15).

6.      ביום 4.6.06 הודה אותו ו' בחקירתו במשטרה שהוא זה שניפץ את שמשת תחנת האוטובוס (הודעת ו' במשטרה מיום 4.6.06 - ת/8, עמ' 10-9).

7.      לאחר חקירותיו במשטרה החל מצבו הנפשי של ל' להידרדר. הוריו של ל' הצהירו בתצהיריהם כי למחרת החקירה השנייה במשטרה הקיא ל', היה מוטרד מאוד וחסר מנוחה. מיד לאחר ששוחרר ל' מהמעצר וחקירותיו במשטרה, נראו אצלו סימני בלבול ומצוקה. הוא סרב לצאת מחדרו במשך מספר ימים, סרב לאכול, היה עצבני בצורה חריגה, התקשה לתקשר עם הסביבה וסבל מקשיי שינה ומבכי לעתים קרובות. בעקבות כך, פנו ההורים לפסיכיאטר פרטי שהפנה את ל' לקבלת טיפול תרופתי. כן פנו לקבלת טיפול הומאופטי במקביל לטיפול פסיכולוגי. לדבריהם, מצבו של ל' הוחמר, הוא החל להסתגר בביתו והטיפולים לא סייעו למצבו. ביום 5.1.07 הובא ל' לחדר המיון בבית החולים איכילוב עקב מצבו הנפשי ושוחרר בהשגחתם הצמודה של הוריו (מסמכי חדר המיון - ת/10). מצבו הנפשי של ל' המשיך להידרדר, הוא הפסיק ללכת לבית ספר, התנתק מסביבתו ואף ניסה להתאבד בחניקה מספר פעמים. בתאריך 26.1.07 אושפז ל' בבית חולים אברבנאל עקב התקף פסיכוטי חריף למשך כחודשיים וחצי, ושוחרר להמשך טיפול מרפאתי. בהמשך אושפז ל' לתקופות שונות בבית חולים גהה (ס' 15-11 בתצהיר א' - ת/2).

8.      אין מחלוקת כי ל' סובל כיום ממחלת נפש מסוג סכיזופרניה (שסעת). לטענת התובע, מחלת הסכיזופרניה בה לקה התפתחה כתוצאה מהאירועים שתוארו לעיל, שהינם למעשה אירוע מתגלגל (להלן: " האירוע"). הנתבעות טוענות כי אין למחלתו של התובע כל קשר לאירוע.

חוות הדעת הרפואיות

9.      מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר יונתן סבר (ת/1). בחוות דעתו כתב ד"ר סבר כי התמונה הנפשית של ל' מתאימה לתהליך של סכיזופרניה. קיים תיעוד מפורט שהחל ממעצרו של ל' בעקבות התלונה על ניפוץ שמשת תחנת האוטובוס וחקירותיו במשטרה התמוטט ל' וחלה הידרדרות נפשית קשה במצבו. מכיוון שאין תורשה משפחתית, ואין סימנים מוקדמים או טריגרים אחרים, לא ניתן לייחס את מצבו של ל' אלא לאירוע. להערכת ד"ר סבר, ל' נמצא בדרגת נכות חברתית ותפקודית מקסימלית. באשר לשאלה האם האירוע מסביר את התהוות מחלת הסכיזופרניה, כותב ד"ר סבר בחוות דעתו: " הנוהג היום, מכיוון שמדובר במחלה אורגנית גנטית על רקע פסיכו ביו סוציאלי היא לייחס לטריגר רק 50% מהנכות ולכן מגיע לל' 50% נכות בעקבות האירוע לפי סעיף 33ה' לחוקי המל"ל בנכות צמיתה".

10.  מטעם הנתבעת 1 הוגשה חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר א.ל. פלדינגר (נ/2), שאומצה גם על ידי הנתבעת 2. ד"ר פלדינגר כתב בחוות דעתו כי ל' לוקה בהפרעה סכיזופרנית, ודרגת נכותו של ל' היא בשיעור 50% לפי תקנה 33(ד) לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). אין קשר בין האירוע נושא התביעה לבין מצבו של ל'. ד"ר פלדינגר כתב עוד בחוות דעתו כי סכיזופרניה הינה מחלה קונסטיטוציונית ותורשתית בעיקרה, שפורצת בדרך כלל בעשור השני או השלישי לחיים, והסיבה העיקרית להיווצרותה הינה ביולוגית וללא כל קשר לאירועים חיצוניים. ד"ר פלדינגר כותב: " ראשית, לעיתים רחוקות, קורה שתנאי דחק קיצוניים, בכוחם לגרום לפרוץ מחלת נפש, אם כי תנאים כאלה גורמים בעיקר להיווצרות תסמינים פוסט טראומטיים, שלא נמצאים אצל התובע. שנית, כמו כן, לא קיימת סמיכות זמנים מתועדת להיווצרותם של תסמינים נפשיים דווקא לאחר האירוע במשטרה. ייאמר, כי מהפרטים שנמסרו ע"י התובע, עלה, כי תסמינים שכאלו, ככל שהיו, הופיעו לאחר הפרידה מהחברה, ועוד קודם לאירוע "המשטרתי". הבדיקה הפסיכיאטרית הראשונה המתועדת, של ד"ר ליאור, היא רק בחלוף שמונה חודשים מקרות האירוע עם המשטרה. דהיינו ללא סמיכות זמנים. שלישית, ייאמר עוד, כי בתיעוד הרפואי, מצוינים עוד "אירועים טראומטיים", שלהערכתי, היו בהחלט משמעותיים עבור התובע." ד"ר פלדינגר כותב בחוות דעתו כי ניתן לקבוע שלא היה בתנאי העיכוב והחקירה במשטרה כדי לגרום או להחמיר את מצבו הנפשי של ל' .