ש.ב.ק נ' ש.צ.י

במסגרת פסק-דין זה תתברר תביעת התובעת לחיוב המשיב במזונות ילדיהם הקטינים של הצדדים, כשברקע הסכם להיוון מזונות עליו חתמו הצדדים בשנת 2015.

רקע עובדתי

1.ביום 07.04.21 הוגשה התביעה שבפני, שעניינה חיוב הנתבע במזונות הקטינים.

הנתבע הגיש כתב הגנה ביום 14.06.21.

2.הקטינים נולדו מקשר שניהלו הצדדים, ללא נישואין, כאשר בעוד התובעת טוענת לקשר זוגי שצפה פני נישואין, הרי שלטענת הנתבע טיבו של הקשר בין השניים היה מיני בלבד.

כך או אחרת, אין בעניין זה כדי להשפיע על זכות הקטינים לקבלת מזונות מאביהם.

3.ביום 23.04.20 הגישה התובעת תביעת אבהות, במסגרתה עתרה למתן פסק-דין המצהיר כי הנתבע הוא אביהם של הקטינים (תמ"ש 27140-04-20).

הצדדים והקטינים הופנו לבדיקת סיווג רקמות, אשר תוצאותיה קבעו כי הנתבע הוא אבי- הקטינים ופסק-דין בתביעת האבהות ניתן ביום 16.12.20.

4.הנתבע היה אדם נשוי כל אותה העת בה ניהל את היחסים עם התובעת והוא אב לארבעה ילדים נוספים, פרי נישואיו (ילידי 2000; 2002; 2007 ו-2013).

התובעת היא אם לחמישה ילדים; לקטינים וכן לשלושה ילדים נוספים, אשר נולדו לה מקשרים זוגיים נוספים שניהלה.

5.ביום 23.07.2015, כשהתובעת היתה מצויה בהריון הקטין מ', חתמו הצדדים על הסכם במסגרתו הוונו מזונות הקטינים.

להלן: 'ההסכם להיוון מזונות' ו/או 'ההסכם'.

ההסכם להיוון מזונות נערך ע"י ב"כ התובעת, המייצגה גם במסגרת ההליך שבפני.

6.לאור חשיבותם של סעיפים 2-7 להסכם אביאם כלשונם:

2.'צ', יהוון את תשלומי המזונות הילדים באופן שישלם סך של 400,000 ₪ לידי ש' עבור מזונת הילדים, במועדים המתוארים להלן בהסכם זה.

3.מזונות אלו הינם עבור הילד וכן עבור העובר שנושאת ש' בביטנה.

4.מוסכם על הצדדים כי החיוב במזונות הילד יחל מיום חתימת הסכם זה ואילו מזונות העובר יחלו רק לאחר לידתו.

5.יובהר כי הסך הנ"ל יהווה תשלום מלא עבור כל צרכי הילדים למזונות לרבות הוצאות רפואיות, הוצאות רפואיות מיוחדות, הוצאות רפואיות חריגות, הוצאות עבור טיפולים פסיכולוגיים ורופאי שיניים שאינם מכוסים ע"י הביטוח הרפואי, מדור, חוגים והוצאות חינוך, כמו כן תשלום על מלוא תביעות ש' מצ'.

6. תשלומי צ' למזונות כוללים גם את כל התשלומים עבור העובר, לרבות תשלומי המזונות מרגע לידתו.

7.ש' מתחייבת בזאת כי הסך הנ"ל מהווה תשלום מלא עבור מלוא מזונות הילדים עד הגיעם לגיל 18 ושליש ממזונותיהם עד הגיעם לגיל 21.

7.בסעיפים 9 ו-10 נקבעו המועדים ואופן העברת הסכום אשר נקבע בהסכם, כאשר נקבע כי סך של 100,000 יועבר לתובעת באמצעות בא כוחה במעמד החתימה על ההסכם והיתרה, בגובה של 300,000 ₪ תשולם לתובעת באמצעות המחאה בנקאית לפקודת חברת 'עמיגור ניהול נכסים בע"מ' ובתוך 30 יום ממועד החתימה על ההסכם ולטובת רכישת דירה לתובעת.

להלן: 'דירת עמיגור'.

בסעיף 11 להסכם נקבע כי הסך של 300,000 ₪ ישמש לרכישת דירת עמיגור בלבד והסך של – 100,000 ₪ ישמש לטובת רכישת רכב ו/או לטובת כיסוי חובות הרובצים על התובעת.

בסעיפים 12-14 קבעו הצדדים הוראות בדבר אופן רכישת דירת עמיגור והאופן בו יפעלו מקום בו לא יעלה ביד התובעת לרכוש אותה.

בסעיף 15 להסכם קבעו הצדדים כי החל מיום 01.08.15 יפסיק התובע לשאת בתשלום דמי השכירות עבור הדירה בה התגוררה התובעת ובסעיף 18 להסכם נקבע כי עם תשלום הסכום שנקבע בהסכם לא תהא לתובעת כל תביעה בנושא מזונות ו/או מדור שלה ו/או של הקטינים ו/או כל תביעה אחרת מהנתבע ולרבות תביעה בעניין זכויות ידועה בציבור.

8.ההסכם להיוון מזונות לא אושר בבית המשפט.

9.דירת עמיגור נרכשה בהתאם להסכם מכר מיום 08.12.15, נספח ג' לכתב ההגנה ונמכרה ביום 24.12.19 תמורת הסך של 1,220,000 ₪ - בהתאם להסכם מכר שצורף לתיק.

10.אם כן, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהנתבע העביר לחברת 'עמיגור' את הסך של 300,000 ₪ - ראו, למשל, טענת ב"כ התובעת בדיון מיום 09.12.21 – בעמ' 1 שורות 11-12 ובדיון מיום 24.01.22 בעמ' 5 שורות 6-7.

התובעת העידה כי דירת עמיגור נרכשה תמורת הסך של 260,000 ₪ - ראו, עדותה בדיון 24.11.22 עמ' 6 שורה 13 ואף נמכרה על ידה בשנת 2020 תמורת הסך של 1,220,000 ₪ - ראו, עדותה בדיון 16.11.22 בעמ' 14 שורה 16.

עוד טוענת התובעת כי העסקה בה התקשרה לרכישת דירה אחרת תחת דירת עמיגור בוטלה על ידה ובעקבות כך שהנתבע חדל לכלכל את הבית – ראו טענת ב"כ התובעת בדיון 24.01.22 בעמ' 1 שורות 12-16, כך שבפועל היא נותרה כיום ללא דירה בבעלותה.

לבקשה לעיון מחדש שהגישה התובעת ביום 31.08.21, צרפה הסכם מיום 04.06.20, לביטול עסקת מכר מיום 14.01.19, ביחס לרכישת דירה ברחוב ר'.

11.בכתב התביעה טענה התובעת כי הכסף שקיבלה תמורת עסקת מכירת דירת עמיגור 'התאדה' ובדיון מיום 09.12.21 טענה: '. . . מה עשיתי בכסף שרפתי אותם על הילדים שלי . . .'.

בדיון אשר התקיים ביום 24.01.22 העידה התובעת כי כספי המכר 'נאכלו' ושימשו לטובת כיסוי חובות והלוואות שנטלה. עוד העידה התובעת כי היא עדיין נותרה עם חובות, עם חשבון מעוקל והגבלות בחשבון וכי כל כספי תמורת מכירת הדירה 'נאכלו' – עמ' 4 שורות 13-14 ושורה 23.

12.בהחלטה מיום 30.05.21 לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בתשלום מזונות זמניים לקטינים ובהינתן הנימוקים שפורטו בהחלטה הנ"ל.

13.בדיון אשר התקיים ביום 24.01.22, לאחר שהתרשמתי כי הנתבע תמך כלכלית בקטינים חרף עריכת ההסכם מחד והואיל ולא הוכח בפני כי התובעת כילתה את כל הסכום שהתקבל ממכירת דירת עמיגור ואף לא העניקה הסבר שיניח את הדעת לכך שהיא איננה עובדת, מאידך, מצאתי לנכון לקבוע כי בשלב זה ישא הנתבע בחלק מצרכי הקטינים ובסך של 1,000 ₪ עבור כ"א מהם וזאת החל מחודש ינואר 2022 ובכל עשרה לכל חודש.

14.עוד חייבתי את הנתבע בהחלטה הנ"ל בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות של הקטינים ובכלל זה, טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטיים והוראה מתקנת וכן במחצית הוצאות חינוך ובכלל זה, הוצאות שכר לימוד, הוצאות צהרון, גן, תלבושת אחידה וכל תשלום נוסף לפי דרישת המוסד החינוכי.

עוד קבעתי בדיון הנ"ל כי בית המשפט מתקשה לקבל את גרסת התובעת בכל הנוגע לאובדן של 1.2 מיליון ₪ שהתקבלו ממכירת דירת עמיגור, שכן המדובר בסכום שקיבלה התובעת שנתיים עובר לדיון הנ"ל וכי אין זה סביר בעיני שכל הסכום בוזבז או הוצא על חובותיה של התובעת מבלי שהוצגו בפני אסמכתאות על כך. לפיכך, התבקשה התובעת להבהיר ולהסביר לאן הועברו הכספים ולהציג ראיות על כך – עמ' 9 שורות 9-13.

כעת אעבור לבירור התובענה.

טענות הצדדים

15.טענות התובעת

א.היא והנתבע הכירו 15 שנים עובר למועד הגשת התביעה וקיימו קשר זוגי ואינטימי בעוד הנתבע נשוי.

ב.במשך כל שנות הקשר הזוגי היה הנתבע מבקר מידי יום בביתה ומבלה זמן איכות עם הקטינים.

ג.הנתבע קיים קשר קרוב ויומיומי עמה ועם הקטינים, שילם שכר דירה, נשא בכל הוצאות אחזקת הבית, כלכל את הקטינים ואותה.

ד.כשנוכחה לדעת כי הנתבע לא יקיים הבטחתו להינשא לה, החליטה 'לפוצץ' את הסיפור ולגלות לאשת הנתבע אודות הרומן המתנהל בין השניים ואודות הקטינים שנולדו להם.

ה.כתוצאה מכך, החליט הנתבע לנתק את הקשר עמה ועם הקטינים ולהתכחש לעצם קיומם.

ו.היא אישה קשת יום, לא עובדת, עם בעיות בריאותיות רבות ואם לחמישה בעוד הנתבע בעלים של עסק עצמאי ומשתכר עשרות אלפי שקלים מדיי חודש ולא בכדי כלכל בעבר אותה ואת הקטינים בסכום של כ-35,000 ₪.

ז.ההסכם להיוון מזונות, אשר נחתם בין הצדדים בשם הקטינים, לא אושר בבית המשפט ואף לא כובל את הקטינים מלתבוע מזונותיהם.

ח.כך גם הכסף שהוענק לה מכוח הסכם המזונות 'התאדה' והקטינים נותרו ללא מזונות.

כמו כן, הסכום שסוכם נועד לטובת רכישת דירה בדיור ציבורי וכן לטובת כיסוי חובותיה וחלק ממנו, בגובה של 100,000 ₪, אך שימש לטובת רכישת חופשה לנתבע ומשפחתו בחו"ל וסך נוסף בגובה של 100,000 ₪ נטל הנתבע בחזרה.

ט.לא זו אף זו, חרף הוראות ההסכם להיוון מזונות המשיך הנתבע לזון את הקטינים, נשא בתשלום שכר הדירה וכלכל את התא המשפחתי.

16.טענות הנתבע

א.הצדדים ניהלו קשר מיני בלבד והוא מעולם לא ביקש מהתובעת להינשא לה או להביא עמה ילדים לעולם.

ב.יחסיהם התאפיינו בתכונה אחת ברורה – סחיטה מצד התובעת, אשר איימה חדשות לבקרים כי תספר לאשתו אודות הרומן שניהלו.

ג.הוא מעולם לא הכיר בקטינים ועד למועד מתן פסק-הדין בתביעת האבהות.

ד.הוא לא ניהל קשר עם הקטינים והוצג בפניהם ע"י התובעת כ'דוד'.

ה.הוא שילם את מלוא מזונות הקטינים מראש ובאופן מהוון.

ההסכם להיוון מזונות נערך על ידי בא כוח התובעת על רקע איומי התובעת כי תספר לאשתו אודות הקשר שניהלו.

בדיון שהתקיים בתובענה ביום 24.01.22 העיד הנתבע כי רכש את הדירה עבור התובעת על מנת להבטיח תשלום המזונות למשך כל השנים וכי התובעת אמרה לו שלאחר שירכוש עבורה את הדירה הם מתנתקים – עמ' 5 שורות 27-29

ב"כ הנתבע בדיון הנ"ל טענה כי לא ניתן לחייב את הנתבע בכפל מזונות – עמ' 6 שורות 8-9.

ו.הוא שילם את הסך של 400,000 ₪ בהתאם להוראות שנקבעו בהסכם. סך של 100,000 ₪ שולם לתובעת במעמד החתימה על ההסכם והסך הנותר של 300,000 ₪ הועבר ישירות לחברת 'עמיגור'. באופן הזה נרכשה דירת עמיגור.

ז.לאחר מכירת דירת עמיגור רכשה התובעת דירת גן בשווי של 1.2 מיליון ₪.

אין כל מניעה למכור את דירת הגן ולהעניק לכ"א מהקטינים סך של 600,000 ₪, אשר ישמש לסיפוק צרכיהם לשנים רבות ולחילופין לנתב את כספי השכירות שמתקבלים מהדירה לשם מימון צרכי הקטינים.

ח.מזונות הקטינים לא 'נאכלו' ואלו מצויים במסגרת ארבעה קירות.

ט.הוא נטל הלוואות רבות מהבנקים ומהשוק האפור על מנת לממן את הסכום של 400,000 ₪ שבהסכם.

י.חרף תשלום הסכום הנ"ל המשיכה התובעת לסחוט אותו ולאיים עליו והוא נאלץ להעביר לה סכום נוסף של 90,000 ₪ לצורך רכישת רכב ובהתאם לנספח ה לכתב ההגנה.

יא.התובעת יכולה לצאת לשוק העבודה אולם היא בוחרת להיתמך ע"י קצבאות ולחיות חיים שאין באפשרותה לממן, כאשר היא בוחרת בכל תקופה 'להתלבש' עם גבר אחר ולסחוט אותו למימון גחמותיה.

יב.הוא נקלע לקשיים כלכליים בעטיה של התובעת, כאשר בימים אלה הוא חב לבנקים מאות אלפי שקלים, כאשר בשל משבר הקורונה והתקופה לאחריו אין לו כל הכנסה או רכוש.

יג.הוא נושא במזונות שלושת ילדיו הנוספים בגובה של 3,600 ₪ בחודש.

יד.התובעת לא צרפה ולו אסמכתה אחת התומכת בהוצאות המופרזות של הקטינים.

טו. הוא לא נטל עבור עצמו או מי מבני משפחתו ולו שקל בודד מתוך הסכום שנקבע בהסכם.

טז.הנתבע אישר בעדותו כי חרף ההסכם להיוון מזונות הוא המשיך להעניק תמיכה כלכלית לתובעת ולקטינים אף לאחר עריכתו, הגם שטען כי תמיכה זו באה על רקע איומים שהופנו כליו מצד התובעת שמא תחשוף את הרומן ביניהם לרעייתו – דיון 24.01.22 בעמ' 8 שורות 5-13.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

17.בהתאם להוראות סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1958 הרי שאדם חייב במזונות ילדיו הקטינים בהתאם להוראות הדין האישי החל עליו ובמקרה דנן, שעה ששני הצדדים יהודים, חלות הוראות הדין העברי.

ההסדר שאומץ בחוק המזונות מבסס את חובת האב לזון את ילדיו הקטינים, בקבעו, כי אדם שאינו חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם לפי ההוראות שנקבעו בחוק המזונות.

לגבי חובת אב לזון את ילדיו הקטינים שנולדו מחוץ למערכת הנישואין נקבע בע"א 620/74 יוסף מור נגד פלונית, פ"ד ל(1) 218, 221 כדלקמן:

'אנו כאן בישראל איננו מפלים בין ילד שנולד מנישואין לבין ילד שנולד שלא מנישואין, לא לעניין מזונות, על פי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 ולא לענייןחוק הירושה, תשכ"ה – 1965'.

18.הצדדים כולם יהודים וחבות הנתבע במזונות הקטינים הינה עפ"י הדין הדתי וברוח ההלכה אשר נפסקה בבע"מ 919/15 [פורסם בנבו].

19.בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו], אשר עסק באופן חיוב הורים במזונות ילדיהם לאחר גיל 6 שנים ובשונה מההלכה שקדמה למועד מתן פסק-דין זה, נקבע כי החל מגיל 6 שנים ועד 15 שנים חבים שני ההורים לשאת במזונות ילדיהם הקטינים.

20.באשר לאופן החיוב מגיל 6 שנים נקבע שיש לקחת בחשבון את הפרמטרים הבאים: צרכי הקטינים, יכולות כלכליות של שני ההורים, קביעת יחסיות של יכולת כלכלית של ההורים, חלוקת משמורת בפועל וכיו"ב (ראו לעניין זה עמ"ש 14612-10-16 [פורסם בנבו] פורסם ביום 20.12.2017).

21.לענייננו, המחלוקת העיקרית הנטועה בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם יש לחייב את הנתבע במזונות ילדיו הקטינים כשאלה עקרונית וזאת נוכח חתימת הצדדים על ההסכם להיוון מזונות אשר נכרת בין הצדדים.

תוקפו של הסכם להיוון מזונות שלא אושר

22.סעיף 12 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע כדלקמן:

'הסכם בדבר מזונות של קטין וויתור על מזונות כאלה אינו קושר את הקטין כל עוד לא אושר על-ידי בית-המשפט'.

סעיף 12(ג) לחוק המזונות קובע כדלקמן:

"(ג) הסכם בענייני מזונות שאושר על ידי בית המשפט, דינו כדין פסק-דין של בית המשפט בענייני מזונות".

התובעת כאמור טוענת כי ההסכם לא אושר בניגוד להוראות הדין ומוסיפה אף שאיננו כובל את הקטינים.

23.ההלכה הפסוקה קובעת כי אב יחוב בתשלום מזונות בנו הקטין על פי הדין האישי החל עליו וכי הסכם שנערך בין הורי הקטין אינו שולל מהקטין את הזכות לתבוע מזונותיו מאת אביו חרף הקבוע בהסכם, שכן: 'בתי המשפט מופקדים להגן על טובתם של הקטינים, ואל לו לבית המשפט לתת תוקף להסדרים, המקפחים את הקטין ומונעים ממנו את זכותו החוקית לתבוע מאביו-מולידו, שידאג לכל מחסורו. אולם, כפי שכבר נאמר לעיל וכפי שקבעה גם הדרגה הראשונה, הסכם זה, שנערך בין הבעל לבין האישה, ושהבן לא היה במודע צד ישיר לו, אינו מחייב את הבן ואינו מונע בעדו מלתבוע את זכויותיו החוקיות. לפיכך, מבחינה זאת אין לדבר על סתירה לתקנת הציבור, שהרי הבן הקטין לא קופח וטובתו לא נפגעה'.

ע"א 151/85 רודן נ' רודן פ"ד לט (3) 186, 190.

24.עוד נקבע בפסיקה כי מקום בו יעלה כי אין ידה של האם משגת בכלכלת הקטינים כפי שהתחייבה בהסכם שאושר ואף במקרים בהם פטרה את האב בתשלום מזונות הקטינים, היא תוכל לתבוע מזונות מהאב, שכן בהתחייבותה לא פקע חיובו של האב כלפי הקטינים, אלא שהאם נושאת בחיובו וכשאין לה כסף – חוזר החיוב לאב. עם זאת, ייתכן שהאב יוכל לתבוע מהאם שתחזיר לו את הכספים שהוציא עבור הילדים תחת התחייבויותיה שבהסכם ובייחוד בהסכמים הקובעים סעיפי שיפוי של האם כלפי האב, זאת לאחר שתעשיר ובכפוף לכך שהדבר לא יפגע בטובת הקטין -ראו, בע"א 508/70 נתוביץ נ' נתוביץ, פ"ד כה (1), 603, בעמ' 611 וכן בפרשת רודן הנ"ל בעמ' 191.

25.עוד נפסק כי הסכם הנערך על-ידי ההורים לשם גירושיהם והכולל בתוכו גם את סכום מזונות הילדים, מחייב רק אותם ואינו חוסם את דרכם של הילדים לתביעה עצמאית משלהם, זאת משום שעניין הילדים לא זכה לבירור עצמאי במנותק מענייני הוריו – ראו, ע"א 591/81יחיאל פורטוגז נ' רוית פורטוגז, לו(3) 449.

26.בצד האמור, דעת הפוסקים והמלומדים חלוקה בשאלה האם יש תחולה להוראות החוק למזונות על מי שיש לו דין אישי המחייבו במזונות ילדיו הקטינים.

יש הגורסים, כי הסייג הוא כולל וגורף ומוציא את תחולת חוק המזונות כולו, כשמדובר בבן-זוג או בילדים קטינים של בן הזוג אשר חל עליהם דין אישי ולכן אין כל חובה שבחוק להביא הסכם בדבר מזונות קטין לאישורו של בית המשפט וזאת מכוח הוראתסעיף 2(ב)לחוק המזונות, הקובעת כי הוראות חוק המזונות לא יחולו על מי שהינו חבר עדה דתית מוכרת. לפיכך, לכאורה, אין תחולה להוראתסעיף 12לחוק המזונות על המקרה שבפנינו.

מאידך גיסא, יש הגורסים, כי הסייג אינו גורף אלא בא להוציא את תחולת חוק המזונות על בעלי דין אישי כנ"ל, ככל שמדובר בהוראות המהותיות שנכללו בו. לא כן בהוראות דיוניות במהותן, שכן אין זה הגיוני ואין זה רצוי מבחינת מדיניות שיפוטית נאותה ליצור מצב בו כללים דיוניים שונים באותו נושא עצמו יחולו על בעלי דין שונים מבין אוכלוסיית מדינת ישראל.

אלה המחזיקים בדעה זו סוברים כי הוראת סעיף 12 לחוק המזונות הינה הוראה פרוצדוראלית ועל כן, היא חלה גם על מי שהינו חבר עדה דתית מוכרת.

ראו בעניין זה:

ע"א 779/76שוחט נ' שוחט, פ"ד לב(1) 580;

ע"א 127/80מילר נ' ברקוביץ[פורסם במאגרים האלקטרוניים);

ע"א 250/83עומרי נ' זועבי[פורסם במאגרים האלקטרוניים];

27.אם כן, עינינו הרואות כי סקירת ההלכות שיצאו תחת ידו של בית המשפט העליוןמלמדת כי אין הכרעה מוחלטת ביחס לשאלת תחולת הוראות חוק המזונות על אדם החייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו ולכן לא מצאתי כי ניתן לקבוע באופן מוחלט כי ההסכם להיוון מזונות עליו חתמו הצדדים חסר כל תוקף רק מהטעם שלא אושר.

28.הרציונל העומד בבסיסו של סעיף 12(א) לחוק המזונות ברור וידוע ונועד לשם ביצוע בקרה ופיקוח של בית המשפט על הסדרים משפטיים הנעשים בעניין מזונות קטינים, שאינם צד להסכם ולוודא שמא תיפגע טובתם ותקופחנה זכויותיהם.

עקרון טובת הילד ושמירה על זכויותיו הם אשר העומדים לנגד עיני בית המשפט בבואו להכריע בשאלת קשירת הקטין להסכם שנערך בין הוריו.

ראו, בג"צ 5227/97דויד נגד בית הדין הגדול בירושלים)פורסם במאגרים האלקטרוניים),;

ע"א 3077/90פלונית נגד פלוני[פורסם במאגרים האלקטרוניים).

29.עם זאת, ובהתאם להלכה הפסוקה הקובעת כי גם מקום בו אושר הסכם כדין, אין בכך כדי למנוע מקטין לתבוע מזונותיו, מקום בו יוכח כי זכויותיהם קופחו לטובת הישגים כאלה ואחרים אותם ביקשו הוריהם להבטיח לעצמם, הרי שאין מקום לקבוע כי ההסכם להיוון מזונות אינו תקף רק מהטעם שלא אושר ולכן הוראותיו תיבחנה על ידי כעת לצורך הכרעה בשאלה האם עסקינן בהסכם פוגע, המקפח את זכויות הקטינים ולכן דינו להתבטל.

30.אם כך, אעבור כעת לבחינת השאלה האם קופחו זכויות הקטינים בהסכם להיוון מזונות ולצורך כך תיבחן התובענה באופן בו נבחן חיוב אב יהודי במזונות ילדיו הקטינים.

מן הכלל אל הפרט

יכולתם הכלכלית של הצדדים

יכולתה הכלכלית של התובעת

31.התובעת איננה עובדת ומתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה בגובה של כ-3,320 ₪ בחודש, כעולה מנספח ב' לתצהיר עדות ראשית.

לתובעת משתלמת קצבת ילדים מהמל"ל בגובה של 550 ₪, כעולה מנספח ב' לתצהיר עדות ראשית.

32.בתצהיר עדות ראשית הצהירה התובעת על חובות בהוצאה לפועל בגובה של 19,482 ₪.

התובעת טוענת כי היא נעדרת כל הכנסה נוספת.

33.הגם שלתצהיר עדות ראשית צרפה התובעת כנספח ב' אישור מהמל"ל על נכות רפואית כללית בשיעור 20%, לא צרפה התובעת כל אסמכתה שתצדיק את העובדה שהיא איננה עובדת ומפרנסת את עצמה ואת ילדיה.

יכולתו הכלכלית של הנתבע

34.הנתבע מנהל עסק עצמאי למכירת ... בשם '...' וטוען כי הכנסתו עומדת ע"ס של 18,000 ₪ בחודש – ראו, עדותו בעמ' 22 שורה 2 וכשנדרש להבהיר העובדה שבשומה שצרף מצוין כי שילם מקדמות לפי הכנסה של 34,000 ₪, כמו גם המופיע בשומה, השיב הנתבע: 'לא יודע. תשאלי את רואה החשבון שלי . . . ' – עמ' 22 שורה 5.

הנתבע העיד כי למעט רכב אין לו רכוש – עמ' 20 שורה 28.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי הוא נקלע לקשיים כלכליים; חב מאות אלפי שקלים לבנקים ואין לו כל הכנסה או רכוש – ראו, בסעיף 32 לכתב ההגנה וכן עדותו בעמ' 20 שורות 3-4; 16 ועמ' 21 שורות 31-33.

להודעה על הגשת מסמכים מיום 15.11.22 צרף הנתבע דוח שומה לשנת המס 2021 התומכת בטענתו ביחס להכנסתו החודשית ומעידה על הכנסה חודשית ע"ס של 18,800 ₪ ברוטו נכון לשנת המס 2021.

טענת התובעת על פיה הנתבע מרוויח עשרות אלפי שקלים מידי חודש, לא הוכחה ולו בראשית ראיה.

35.מנספח ח' לכתב ההגנה נראה כי לנתבע הלוואה מבנק לאומי נכון ליום 09.05.21 בגובה 88,547 ₪; הלוואה מבנק אוצר החייל בגובה של 88,826 ₪ נכון ליום 09.05.21 וכן יתרה שלילית בגובה של 139,349 ₪ והלוואה בגובה 192,853 ₪ נכון ליום 06.05.21 בבנק מרכנתיל.

מדף נתוני אשראי שצורף לתצהיר עדות ראשית של הנתבע, פורטו הלוואות בגובה של 230,300 ₪ נכון למועד הפקדת הדוח, 26.07.22.

36.בהרצאת פרטים עדכנית שהגיש הנתבע הצהיר כי הוא מתגורר בבית אחותו ומשלם מזונות עבור שלושת ילדיו הנוספים בגובה של 3,600 ₪.

לתצהיר עדות ראשית צרף הנתבע הסכם גירושין (שערך עם אשתו) משנת 2020, ממנו עולה כי עבור מזונות כ"א מילדיו הקטינים (לא הילדים מהתובעת- הערה שלי- ע.ג) התחייב לשלם את הסך של 1,200 ₪ בחודש, לא כולל הוצאות מדור ואחזקתו, ביחס אליהם נקבע כי בתמורה להעברת זכויותיו בדירה המשותפת לידי אם-ילדיו יצא חובת תשלומם.

את סכום המזונות התחייב הנתבע לשלם עד הגיע כ"א מילדיו פרי נישואיו לגיל 18 או עד לסיום לימודיו התיכוניים (עפ"י המועד המאוחר מבין השניים) והחל מהמועד הנ"ל ועד לסיום שירות החובה בצה"ל/בשירות הלאומי התחייב הנתבע לשלם עבור כ"א מילדיו הנוספים את הסך של 400 ₪ בחודש.

צרכי הקטינים

37.צרכי הקטינים פורטו בכתב התביעה וסכום התביעה הועמד ע"ס כולל של 7,582 ₪ בחודש.

התובעת לא צרפה כל אסמכת בתמיכה לצרכים שנתבעו בכתב התביעה (ולמעט אסמכתאות חלקיות אודות הוצאות מדור ואחזקתו).

הנתבע מכחיש את הצרכים הנתבעים, טוען כי ההוצאות פורטו בהפרזה ולא נתמכו בכל אסמכתה שהיא.

ביחס להוצאות כלכלה בגובה של 3,000 ₪ בחודש טוען הנתבע כי עסקינן בבקשה מופרזת שאין בה ולו טיפת אמת.

ביחס להוצאות ביגוד, טוען הנתבע כי היא לא קיימת שכן התובעת מעבירה לקטינים ביגוד מילדיה הגדולים.

ביחס להוצאת עבור 'תרבות' טוען הנתבע כי דרישה זו בסך של 600 ₪ בחודש אינה ברורה.

38.הוצאות מדור ואחזקתו

הקטינים מתגוררים יחד עם אימם בדירה שכורה. בדירה זו מתגוררים גם שלושת ילדיה הנוספים של האם, שניים מתוכם בגירים כבני 25 ו-19 – ראו עדות התובעת בדיון 16.11.22.

במועד הגשת התביעה התגוררה התובעת בדירה שכורה בעלות של 8,500 ₪ בחודש, כעולה מנספח ג' לתביעה.

נכון למועד הגשת תצהיר עדות ראשית התגוררה התובעת במדור שכור בעלות של 6,200 ₪ בחודש וכעולה מנספח א' לתצהיר.

הוצאות 'מדור ואחזקתו' פורטו בכתב התביעה והועמדו ע"ס כולל של 12,250 ₪ בחודש (שכר דירה 8,500 ₪; חשמל – 1,000 ₪; מים – 300 ₪; ארנונה – 2,070 ₪ ; גז – 80 ₪; וועד בית –300 ₪).

חלקם של הקטינים בהוצאות מדור והוצאות אחזקת מדור הועמד בתביעה על שיעור 25% ובסך כולל של 3,082 ₪ בחודש.

בתצהיר עדות ראשית הועמדו הוצאות 'מדור ואחזקתו' על סך כולל של 8,410 ₪ (שכר דירה – 6,200 ₪; ארנונה – 550 ₪; חשמל – 1,000 ₪; גז – 40 ₪; אינטרנט – 220 ₪; מים – 150 ₪; ועד בית – 250 ₪).

לאחר שעיינתי בסכומים הנתבעים, באסמכתאות שצורפו בתמיכה לחלקן ובהינתן כי התובעת לא נחקרה על הוצאות אלה, אני מעמידה את הוצאות 'מדור' ע"ס 6,200 ₪ והוצאות 'אחזקת מדור' ע"ס כולל של 2,185 ₪ (חשמל – 975 ₪; ₪; מים – 150 ₪; ארנונה – 550 ₪; גז – 40 ₪; אינטרנט – 220 ₪; וועד בית – 250 ₪).

חלקם של הקטינים בהוצאות אלה, בהתחשב בעובדה כי לתובעת שלושה ילדים נוספים המתגוררים עמה, מתוכם שני בגירים, יעמוד על שיעור של 17% מתוך חלקה היחסי של התובעת בהוצאות אלה ( 17% מתוך 1/3, שכן 2/3 הנותרים מהווים את חלקם היחסי של ילדיה הבגירים בהוצאות אלה ו-17% הנוספים מתוך חלקה של התובעת מהווים את חלקה היחסי של בתה הקטינה בהוצאות אלה) ובסך של 350 ₪ בחודש עבור כ"א מהקטינים.

39.יתר צרכי הקטינים

יתר צרכי הקטינים פורטו בכתב התביעה והועמדו ע"ס של 2,250 ₪ עבור כ"א מהקטינים (כלכלה – 1,500 ₪; ביגוד והנעלה – 400 ₪; בריאות – 50 ₪; תרבות – 300 ₪) ובסך כולל של 4,500 ₪.

בנוסף, עותרת התובעת לחייב את הנתבע במזונות הקטינים עד הגיעם לגיל 18 שנים ולהפחית סכום המזונות לשליש החל ממועד זה ועד הגיע הקטינים לגיל 21 שנים או סיום השירות הצבאי, על פי המועד המאוחר מבין השניים.

בנוסף, עותרת התובעת לחייב את הנתבע במחצית הוצאות רפואה חריגות וכן במחצית הוצאות חינוך וחוגים.

40.הנתבע, מעבר להכחשה כללית בנוגע לחבותו העקרונית לשאת במזונות הקטינים בנסיבות העניין, הכחיש את הצרכים שפורטו בצורה כוללנית וגורפת ובחר שלא לחקור את התובעת ביחס לצרכי הקטינים.

בדיון אשר התקיים בתובע ה ביום 24.01.22 אישר הנתבע כי מימן את הקטינים – עמ' 8 שורה 15.

41.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל אשר הובא בפני, מצאתי להעמיד את צרכי כ"א מהקטינים, כולל מדור ואחזקתו והוצאות חינוך, ע"ס של 1,600 ₪ בחודש (כלכלה – 800 ₪; ביגוד והנעלה – 150 ₪; בריאות – 50 ₪; תרבות – 150 ₪ והוצאות חינוך – 100 ₪ בחודש).

הוצאות הקטינים, כולל חלקום היחסי בהוצאות מדור ואחזקתו (בסך של 350 ₪ בחודש וכאמור לעיל) עומדות ע"ס כולל של 1,600 ₪ בחודש.

חלוקת זמני השהות

42.אין חולק בין הצדדים כי הנתבע ניער חוצנו מהקטינים והוא לא מקיים כל קשר עימם.

ראו עדות הנתבע בדיון 24.01.22 שם טען כדלקמן: 'היום אני לא בקשר עם הילדים שלי בכלל, כל עוד היא בסביבה אני לא יכול להיות אבא של הילדים' – עמ' 8 שורה 14.

43.אם כך, הקטינים שוהים במחיצת התובעת 100% מהזמן ובנסיבות העניין אני מעמידה את חיוב הנתבע במלוא צרכי הקטינים ובסך של 1,600 ₪ עבור כ"א מהם.

44.בהסכם להיוון מזונות העביר הנתבע סכום כולל של 400,000 ₪ שלימים הניב לתובעת רווח בסך של 1,220,000 ₪ עת מכרה עת דירת עמיגור.

45.בהינתן כי התובעת עצמה טוענת כי הנתבע נשא במלוא הוצאות מדור ואחזקתו ובמלוא צרכי הקטינים, וכפי שיפורט בהרחבה בהמשך פסק-הדין, גם לאחר חתימת הצדדים על ההסכם להיוון מזונות ועד למועד בו נקטה בהליכים משפטיים כנגדו, בחודש אפריל 2020, הרי שחיוב הנתבע במזונות הקטינים יחושב החל מחודש אפריל 2020 זה ועד הגיע כ"א מהקטינים לגיל 18 שנה.

לחיוב הנ"ל יתווסף חיוב במזונות בתקופת שירות החובה בצה"ל/השירות הלאומי ועד הגיע הקטינים לגיל 21 שנה ובהתאם להסכמות הצדדים בהסכם להיוון מזונות.

46.הקטין י' יליד 15.09.11 ויגיע לגיל 18 שנה ביום 15.09.29. הואיל והנתבע נשא במזונותיו עד לחודש אפריל 2020, הרי שחיוב הנתבע במזונותיו יבחן לתקופה של תשע שנים וחמישה חודשים ובסך כולל של 180,800 ₪ (1,600 ₪ לחודש X 113 חודשים).

הקטין מ' יליד 24.10.15 ויגיע לגיל 18 שנה ביום 24.10.33. הואיל והנתבע נשא במזונותיו עד לחודש אפריל 2020, הרי שחיוב הנתבע במזונותיו יבחן לתקופה של שלוש עשרה שנה ושישה חודשים ובסך כולל של 259,200 ₪ (1,600 ₪ לחודש X 162 חודשים).

לסכומים הנ"ל יש להוסיף את הסך הכולל של 38,304 ₪, המהווים את חיוב הנתבע במזונות הקטינים לתקופת שירות החובה בצה"ל/השירות הלאומי ועד הגיע כ"א מהקטינים לגיל 21 שנה ( סך של 532 ₪ לחודש, המהווה 1/3 מתוך הסך של 1,600 ₪ בחודש X שלוש שנים X שני הקטינים).

47.חישוב סך צרכי הקטינים, החל מהעת בה חדל הנתבע לספק מזונותיהם בחודש אפריל 2020 ועד הגיעה כ"א מהקטינים לגיל 21 שנה, הינו ע"ס כולל של 478,304 ₪.

בהינתן הסכום אותו שילם הנתבע מראש לתובעת, בהתאם להוראות ההסכם להיוון המזונות, אשר לימים השביח ערכו לסך של 1,220,000 ₪, מצאתי כי בהסכם להיוון מזונות לא קופחו צרכיהם של הקטינים, אלא נהפוך הוא. יש בסכומים שהתקבלו בידי התובעת כדי לכלכל את הקטינים ביד רחבה ולכסות מלוא צרכי הקטינים, אף אלה שמעבר לצרכיהם ההכרחיים.

בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות, שעה שצרכי הקטינים לא קופחו כלל וככל בעת עריכת ההסכם.

48.על אף האמור, לא מצאתי מקום לסיים ההכרעה בהליך בקביעה כי צרכי הקטינים לא קופחו ומצאתי לבחון את השאלה האם היה מקום לדחות את התביעה גם משיקולים אחרים שמקורם בעצם חתימת הצדדים על ההסכם להיוון מזונות.

דחיית התביעה משיקולים נוספים

49.הפסיקה דנה בהרחבה בסוגיית הסכמים רכושיים שלא אושרו בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 ובעניין זה נקבעה ההלכה כי הסכם רכושי שלא נערך בהתאם לפרוצדורה הקבועה בחוק אינו תקף – ראו, ע"א 169/83 שי נ' שי – פורסם במאגרים האלקטרוניים.

עם זאת, הפסיקה הכירה במקרים מסוימים בהם ניתן יהיה ליתן תוקף להסכם רכושי הגם שלא אושר בהתאם להוראות החוק.

בבע"מ 4547/06 פלוני נ' פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים, נקבע מפי כב' השופטת עדנה ארבל, כדלקמן:

'השאלה האם יש מקום להכיר בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט לא זכתה לתשובה חד-משמעית בפסיקה, ויש לגביה דעות לכאן ולכאן, בתלות בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מחד גיסא, יש הסוברים כי אישור המוענק על ידי בית משפט להסכם ממון מהווה תנאי לתקפותו, ומאידך גיסא, יש הרואים באישור זה רובד נוסף להסכם שערכו בני הזוג, אשר לפיו, גם הסכם ממון שלא אושר על ידי בית המשפט, עשוי להיחשב להסכם תקף על פי דיני החוזים'.

50.בבע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים) קבע כב' השופט אליקים רובינשטיין בעניין זה, כדלקמן:

'לעיצומם של דברים, כשלעצמי מקובלת עלי במישור העקרוני העמדה שהציג בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא יוכל צד להסכם ממון חתום שלא הוגש לאישור להישמע בטענה של העדר אישור לאחר שנהנה לאורך זמן מפירות ההסכם. ברם, טענה זו יסודה בעקרון תום הלב:

"נראה לי כי במקרה זה מנועה המשיבה מלהעלות טענה זו, בשלב כה מאוחר, 9 שנים לאחר שנכרת ההסכם, לאחר שהיא קבלה את מה שההסכם העניק לה ובעת שהיא נדרשת לעמוד בנדרש ממנה על פיו. העובדה שהיא נהגה על פי ההסכם במשך 9 שנים מעידה על כך שהיא הכירה בתוקפו, וכי אישור בית המשפט המחוזי עמד בדרישותיה, והיא חתמה על ההסכם מתוך רצון חופשי ומודעות מלאה להשלכותיו. העלאת טענה זו, בשלב כה מאוחר הנה שימוש בזכות שלא בתום לב, דבר העומד בסתירה לסעיף 39 לחוק החוזים . . . בנסיבות שלפנינו נעשה שימוש בזכות לטעון את הטענה בדבר אישור בלתי נאות של החוזה על ידי בית משפט, בחוסר תום לב, ועל כן דין טענה זו להידחות" (ע"א 151/85 רודן נ' רודן, פ"ד לט(3) 186 , 193 – השופט ד' לוין; ההדגשות הוספו – א"ר)'.

51.אם כן, המקרים הבולטים בפסיקה, בהם הכירו בתי המשפט בתוקפו של הסכם רכושי שלא אושר, היו למשל במקרה שבו הצד המתנגד לקיומו של ההסכם עושה שימוש בזכות שהוענקה לו מכוחו של ההסכם שלא בתום לב ובייחוד במקרים בהם אותו הצד המתנגד נהנה מהיתרונות שהעניק לו ההסכם ונהג על פיו– ראו, ע"א 151/85 רודן נ' רודן פ"ד לט (3) 186, בעמ' 193.

52.כך גם הכירה הפסיקה בהסכם ממון שלא אושר אך הצדדים נהגו לפיו ומי מהצדדים שינה מצבו לרעה בהסתמך על כך שהצד שכנגד ימלא אחר ההתחייבויות שבהסכם וזאת מכוח הדוקטרינה של עקרון תום הלב, ההשתק והמניעות – ראו, בע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים) ובפרשת רודן הנ"ל.

53.המסקנה העולה מן האמור לעיל, היא כי הסכם ממון שלא אושר חסר כל תוקף ולמעט מקרים חריגים בהם יעניק בית המשפט תוקף להסכם חרף העדר אישורו כחוק. כמקרה חריג יוכר מקום בו צד שינה מצבו לרעה לאחר שפעל בהתאם להוראות ההסכם והצד השני שנהנה מכך, מתכחש כעת להסכם. כך גם מקום בו יעלה כי עיקרון תום הלב או כללי המניעות וההשתק מחייבים זאת.

54.נשאלת, אם כן, השאלה, האם ניתן ללמוד גזרה שווה מההלכות שאוזכרו לעיל, ביחס להסכמי ממון שלא אושרו להסכמים הנערכים ביחס למזונות של קטין ובהנחה שנצדד בעמדה הגורסת כי אישורו של הסכם המזונות בבית המשפט מהווה תנאי לקיומו?

בנסיבות המיוחדות של הצדדים שבפני אשיב בחיוב לשאלה זו ואקבע כי דינה של התביעה שבפני להידחות מטעמי סף הנעוצים בהתנהגות התובעת הנגועה בחוסר תום לב, נקיון כפיים, מניעות, השתק ושיקולי מדיניות שיפוטית.

55.מצאתי כי הצדדים חתמו על ההסכם מדעת ומתוך רצון חופשי והבנה מלאה לאמור בו ולתוצאותיו ולא הובאה כל ראיה ואף לא נטענה כל טענה המצדיקה את ביטולו.

כמו כן, אין להתעלם מהעובדה שההסכם עוגן בכתב; פורט בצורה ברורה ומורחבת ובייחוד כי נערך ע"י בא כוחה של הנתבעת ולא מן הנמנע כי הנתבע סמך על ב"כ הנתבעת שיערוך את ההסכם בהתאם להוראות הקבועות בחוק וכי ההסכם יקויים גם מצד התובעת, שכך שזכויותיו מכוח ההסכם לא תיפגענה.

הנתבע מילא אחר כל התחייבויות שנטל על עצמו בהסכם ואף שינה מצבו לרעה בכך שיצר התחייבות כספיות כלפי גורמים שלישיים ועל מנת לעמוד בהתחייבויותיו שבהסכם. הגם שהתובעת טענה כי סך של 100,000 ₪ מתוך הכספים ששולמו ע"י הנתבע הוחזרו לו בדרכים כאלה ואחרות, הרי שטענה זו, אשר הוכחשה על ידי הנתבע, לא הוכחה ע"י התובעת כלל וכלל ולפיכך, אינני מקבלת אותה.

משך חמש שנים ממועד חתימת הצדדים על ההסכם לא העלתה התובעת כל טענה כנגדו, עד למועד בו היה עליה למלא אחר התחייבויותיה שבהסכם, אז החליטה כי אין ההסכם כובל וקושר את הקטינים וכי היא איננה חפצה עוד בקיומו וזאת לאחר שנהנתה מהפירות שהניב לה ההסכם.

התנערות התובעת מקיום התחייבויותיה מכוחו של ההסכם, לאחר שנהנתה מהוראות ההסכם המטיבות עימה, וטענתה כי עסקינן בהסכם חסר תוקף שאינו כובל את הקטינים הינה טענה הנגועה בחוסר תום לב ולכן אני קובעת כי היא מושתקת ומנועה מלטעון כי ההסכם אינו מחייב את הקטינים.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי ההסכם נערך ע"י בא כוחה של התובעת, אשר טען אף הוא בפני כי אכן עסקינן בהסכם להיוון מזונות ובייחוד נוכח קביעתי כי לא מצאתי כי טובת הקטינים נפגעה או שזכויותיהם קופחו בהסכם.

56.אולם, אין די בקביעה הנ"ל, המחייבת את התובעת למלא אחר התחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם ביחס לקטינים, שכן על בית המשפט לוודא האם בפועל יש לתובעת יכולת כלכלית לשאת בהוצאות הדרושות לסיפוק כלל צרכי הקטינים, שכן מתפקידו ומחובתו של בית המשפט לדאוג לכך שהקטינים לא יסבלו מחסור עקב ההסדרים אליהם הגיעו הוריהם.

מקום בו אסבור כי אין ביכולתה של התובעת למלא אחר התחייבויותיה שבהסכם, הרי שאגיע למסקנה כי יש לפעול בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת נתוביץ הנ"ל וכאמור לעיל.

57.כאמור לעיל, התובעת בעניין הנדון מתעלמת בתביעת המזונות מהסכום המהוון אותו קיבלה מראש מהנתבע ובהתאם להוראות ההסכם ואף לא טענה כי יש להתחשב בו בבוא בית במשפט לפסוק את מזונות הקטינים.

58.כפי שפורט בהרחבה לעיל, ובהתחשב במגורי ילדיה הנוספים של התובעת בדירת המגורים, מתוכם שני בגירים, עובדה המקטינה בצורה דרמטית את חלקם היחסי של הקטינים בהוצאות מדור ואחזקתו, הגעתי לכלל מסקנה כי צרכי הקטינים לא קופחו מכוחו של ההסכם.

כך גם בהינתן כי אין חולק בין הצדדים כי גם לאחר חתימת ההסכם ועד למועד בו נפרדו השניים, בשנת 2020, תקופה של כחמש שנים, המשיך הנתבע לשאת בהוצאות הקטינים וכיסה מלוא צרכי מחייתם – ראו, בין היתר, עדות התובעת בעמ' 13 שורות 1; 6; 10; 15; ובעמ' 16 שורה 3; עדות הנתבע בעמ' 19 שורות 22; 30 וכן עדותו בדיון מיום 24.01.22 שורות 5-15, וטענת ב"כ התובעת בדיון מיום 24.01.22 בעמ' 5 שורה 9, הרי שמצאתי להפחית מחיוב הנתבע הכולל את פרק הזמן של חמש שנים מתקופת החיוב במזונות הקטינים אשר נקבעה בהסכם וכאמור, תוצאה אשר חיזקה וביססה המסקנה אליה הגעתי כי ההסכם להיוון מזונות אינו מקפח את הקטינים, לא בעת עריכתו ובפרט לא בעת בה נמכרה דירת עמיגור.

59.אפילו והיה עולה חשש כי בסכום הראשוני שנקבע בהסכם להיוון מזונות, בגובה של 400,000 ₪, יש כדי לקפח את הקטינים ולפגוע בטובתם, הרי שחשש זה נמוג בשלב בו נמכרה דירת עמיגור, מכירה שהניבה לתובעת רווח של למעלה מפי ארבעה מהסכום בו נרכשה דירת עמיגור ובייחוד בהתחשב בעובדה כי בכל התקופה עובר למכירת דירת עמיגור המשיך הנתבע לשאת במלוא הוצאות הקטינים ומדורם. משכך, גם בעת בה 'לבש' ההסכם כסות של ארבע קירות וקורת גג, הרי שלא קופחו ולא נפגעו צרכי הקטינים, שכן אלה סופקו במלואם באמצעות הנתבע, ועד לחודש אפריל 2020, שכן דירת עמיגור נמכרה ביום 24.12.19, קרי עוד קודם להפסקת התמיכה הכלכלית של הנתבע בקטינים.

דהיינו, במועד בו נפרדו דרכיהם של הצדדים, באפריל 2020, החזיקה התובעת בידה סכום של 1,220,000 ₪ שמקורו בתמורה שקיבלה ממכירתה של דירת עמיגור, תמורה שנועדה להבטיח את תשלום מלוא צרכי הקטינים ועד הגיעם לגיל 21 שנים ובהתאם להוראת ההסכם.

יודגש פעם נוספת, כי מעסקת מכירת הדירה מחברת 'עמיגור' הרוויחה התובעת פי ארבעה משווי רכישתה (התובעת העידה בדיון 24.01.22 כי דירת עמיגור נרכשה תמורת הסך של 260,000 ₪ - בעמ' 6 שורה 13).

התעלמות התובעת מההתחייבויות שנטלה על עצמה מכוחו של ההסכם, כמו גם התנערותה מהחובה המוטלת עליה לדאוג לילדיה הקטינים, בין היתר, באמצעות שמירת הכספים שקיבלה בגין התמורה שהתקבלה ממכירתה של דירת עמיגור, שכן הוא נועד להבטיח את עתידם של הקטינים וטענתה כי הכספים 'התאדו'; 'נשרפו או 'נאכלו' - מקוממת.

כך גם טענות התובעת, אשר לא נתמכו בראיות, כי השתמשה בכספי תמורת המכר, שנועדו להבטיח את תשלום מזונות הקטינים וכאמור, לצורך רכישת רכב מסוג ניסאן ג'וק לבנה הבגיר בעלות של 90,000 ₪ - ראו, עדותה בעמ' 15 שורות 26-29 וכן לצורך תשלום עבור שירותי מטפלת סיעודית שסעדה אותה בתקופת חוליה ראו, עדותה בעמ' 15 שורות 9-10 מקוממות אף הן.

לכל זאת אוסיף כי התובעת התחמקה מלהבהיר ולהוכיח איזה שימוש עשתה בכספי תמורת המכר ולמעט אסמכתה על תשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה לרכישת דירה אחרת תחת דירת עמיגור, בסך כולל של 115,000 ₪ - ראו הסכם לביטול עסקת מכר אשר צורף לבקשה לעיון מחדש מיום 31.08.21, היא התעלמה מהחלטות בית המשפט בעניין זה המחייבות אותה להציג ראיות אודות חשבונות בנק המתנהלים על שמה או על שמות אחרים ולצורך הוכחה לאן הופקדו כלל כספי תמורת מכר הדירה ומה נעשה בהם.

התובעת גם לא סיפקה כל הסבר שיניח את הדעת לאן הפקידה את יתרה כספי התמורה שקיבלה ממכירת דירת עמיגור – עמ' 14 שורות 30-33 ועמ' 15 שורות 1-8 ואף לא סיפקה הסבר לשימוש שהיא עושה בכספים במזומן שהיא מושכת מחשבון הבנק שבבעלותה – עמ' 15 שורות 14-25.

כך גם טענתה כי 'כל כספי הדירה הלכו לכיסוי חובות שלי, הלוואות שלקחתי' – דיון 24.01.22 בעמ' 4 שורה 13, לא הוכחה ולא נתמכה בראיות ממשיות ואינני מקבלת את גרסת התובעת כי לא נותר דבר מתמורת המכירה, שכן אין זה סביר בעיני שכל הסכום בוזבז או הוצא על חובותיה של התובעת ומבלי שהוצגו בפני אסמכתאות על כך.

בעניין זה קבעתי בהחלטה מיום 15.11.22 כי לעובדה שהתובעת בוחרת שלא להציג לעיונו של בית המשפט תדפיס חשבון עדכני ובוחרת להעביר כספיה לחשבונות אחרים יינתן המשקל הראוי במסגרת ההליך.

60.כך גם, עיון בדפי חשבון בנק של התובעת, אשר צורפו ביום 30.05.22, מעלה כי לחשבון הבנק של התובעת הופקד סך כולל של 854,000 ₪ שהתקבל מעיסקת מכר דירת עמיגור כאשר התובעת לא סיפקה כל הסבר שיניח את הדעת לאן נעלמה היתרה שהתקבלה מעסקת המכר ובסך של 366,000 ₪ - ראו, עדות התובעת בעמ' 15 שורות 3-7 וכן בקשת הנתבע מיום 02.02.22 ותגובת התובעת מיום 06.02.22 וכן תגובת הנתבע מיום 27.06.22 והחלטת בית המשפט שניתנה בעניינה ביום 27.06.22.

בתגובה מיום 03.07.22 טענה התובעת כי בחודש מאי 2020 הופקד בחשבון הבנק שלה סך כולל של 100,000 ₪ שמקורו מעסקת מכר דירת עמיגור, אם כי טענה זו לא נתמכה בראיה מתאימה לצורך הוכחתה.

61.מכל המקובץ לעיל, בהינתן כי התובעת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה וכאמור ומשעה שאין זה סביר בעיני, ומשלא הוצגו ראיות לסתור, כי בתקופה של כשנה בלבד כילתה התובעת סך של כמיליון ₪ ומשעה שבחרה בחוסר תום לב מובהק להעלים נתונים אלה מעיני בית המשפט, מצאתי כי לתובעת נותר סך של לפחות מיליון ₪, באמצעותם ביכולתה ומחובתה למלא אחר כל הצרכים להם זקוקים הקטינים, הן ההכרחיים והן מעבר אליהם וזאת עד הגיעם לגיל 21 שנה.

משעה שמצאתי כי לקטינים ישנו מקום לפרנסה אצל אמם, הנובע מהיוון כספי המזונות ששילם הנתבע מראש לתובעת ואשר הניבו לתובעת רווחים של למעלה מפי ארבעה, הרי שאני מגיעה לכלל מסקנה כי צרכי הקטינים לא קופחו בעת עריכת ההסכם ובוודאי שלא לאחר פרידת הצדדים ולכן הנתבע פטור מלהוסיף על ההתחייבות שנטל על עצמו מכוחו של ההסכם ואין לחייבו בתשלום כפל מזונות.

כפועל יוצא מהאמור, מחובתה של התובעת לעמוד בהתחייבויותיה מכוחו של ההסכם ולמלא אחר כלל צרכיהם של הקטינים ומתוך הכספים שהתקבלו בידה ושהינם תולדה של הסכם ההיוון.

62.בעניין זה מצאתי להדגיש כי מטענות הצדדים עולה שחרף רכישתה של דירת עמיגור, הרי שהדירה לא שימשה למגורי התובעת, לפחות לא לאחר מועד כריתת ההסכם להיוון מזונות, שכן בעת עריכת ההסכם התגוררה התובעת בדירת פנטהאוז תמורתה שולמו דמי שכירות בגובה של 8,500 ₪ ובמהלך ניהול ההליך עברה התובעת להתגורר בדירת גן תמורת דמי שכירות של 6,200 ₪. בנסיבות אלה נראה כי רכישת דירת עמיגור לא נועדה להבטיח קורת גג לקטינים, אלא לשפר את מעמדה הכלכלי של התובעת נוכח הרווח שיגיע לידיה ממכירת דירת עמיגור בתום תקופת ההגבלה שנקבעה לכך וכפי שאכן התממש בפועל, רווח שנועד להבטיח את מזונות הקטינים עד לגיל 21 שנה.

63.על יכולותיה הכלכליות של התובעת ניתן ללמוד גם מדפי חשבון הבנק שצורפו לתיק ביום 31/05/2022 (חשבון בנק דיסקונט מס' חשבון 78810431) בהם נצפות הפקדות של סכומי כסף גבוהים מאד מידי חודש ממקורות לא ידועים. כך, למשל, בחודש ינואר 2020 נצפו הפקדות של כ-52,100 ₪; בחודש פברואר 2020 סך של 27,750 ₪; בחודש מרס 2020 סך של 31,100 ₪.

מנגד, עיון בדפי חשבון בנק עדכניים שצורפו להרצאת פרטים עדכנית שהגישה התובעת קודם לישיבת הוכחות, לתקופה של ינואר-אוקטובר 2022, לא נראה כל זכר להפקדות כספים כלשהם בחשבון הבנק ולמעט הכנסות דלות שמקורן בקצבאות המל"ל להן היא או ילדיה זכאים.

עניין זה, המתווסף לתהיות נוספות שהועלו ביחס להתנהלותה הכלכלית של התובעת, מעיד על יושרה ותום ליבה של התובעת.

64.גם בחירת התובעת שלא לעמוד על חיוב אבי-בתה הקטינה בתשלום מזונותיה – ראו, עדות התובעת בעמ' 12 שורות 7-8 וכדבריה: ' . . .ועל הילדה אני לא מקבלת מזונות כי הוא החליט שהוא נכה וחולה . . . ', יש כדי להעיד כי ביכולתה לפרנס את הקטינה מבלי להיזקק לסיוע מאביה בתה הקטינה.

65.אמנם, התובעת טענה כי הוריה נושאים בתשלום שכר הדירה בה היא מתגוררת וכן בתשלום הוצאות אחזקת המדור, אם כי אינני מקבלת גרסתה של התובעת, הן מהטעם שלא הוכחה בפני והן מהטעם שאין היא סבירה בנסיבות בהן נטען ע"י התובעת כי הוריה נתמכים אף הם מקצבאות מל"ל ובהינתן טענת התובעת כי מעבירה מלוא הכנסותיה לידי הוריה, מה שלא מותיר בידה כל סכום שהוא ולו לצורך רכישת מזון לביתה.

66.בבקשה לצירוף מסמך מיום 02.11.22, טען הנתבע כי התובעת מסתירה חשבונות בנק נוספים ובהינתן כי תשלום דמי המזונות הזמניים בהם חויב מופקדים לחשבון בנק המתנהל בבנק לאומי. מנגד טענה התובעת כי המדובר בחשבון בנק של הוריה אליו ביקשה לבצע את הפקדת המזונות ועל מנת שלא 'יבלעו' נוכח חובותיה ואף תמכה טענתה כי המדובר בחשבון בנק המתנהל ע"ש אביה באסמכתה מתאימה.

בהחלטה מיום 15.11.22, ונוכח טענת התובעת כי עסקינן בחשבון בנק של הוריה, לא מצאתי לחייב אותה בהצגת תדפיסי חשבון הבנק, תוך שקבעתי כי עד למחרת היום וקודם פתיחתה של ישיבת ההוכחות, תגיש התובעת תצהיר מטעם הוריה בנוגע לשימוש הנעשה בחשבון הבנק אליו מופקדים כספי המזונות ומה חלקה בחשבון. בהחלטה הנ"ל ציינתי כי ברי ששעה שהתובעת לא הציגה ראייה על כך ובוחרת שלא להציג לעיוני תדפיס חשבון עדכני ובוחרת להעביר כספיה לחשבונות אחרים, יינתן לכך המשקל הראוי במסגרת ההליך העיקרי.

התובעת לא פעלה בהתאם להחלטה הנ"ל ועד למועד זה לא הגישה תצהיר מטעם הוריה וכאמור ולא ברור לבית משפט אילו עוד כספים הועברו לחשבונם של הוריה או לחשבונות אחרים, על מנת לייצר מצג שווא בפני בית המשפט אודות מצבה הכלכלי של התובעת.

67.לכל זאת אוסיף כי גם בעובדה שהתובעת משך שנים רבות בוחרת שלא להשתלב במעגל העבודה ולפרנס עצמה ואת ילדיה, ובצד זה בוחרת להתגורר בדירות חדישות ויוקרתיות, תמורת דמי שכירות גבוהים למדי, יש כדי לחזק את המסקנה כי רב הנסתר על הגלוי ביחס להכנסות התובעת ויכולתה הכלכלית וכי לתובעת מקורות הכנסה אותם היא בוחרת להסתיר מעיני בית המשפט.

יובהר כי טענת התובעת כי הינה נכה בשיעור 100% - ראו, עדותה בדיון 24.01.22 בעמ' 5 שורה 1, לא הוכחה בפני ולא הוצגה בפני כל אסמכתה שהיא שתבהיר מדוע התובעת בוחרת לשבת בטל ולא לתור אחר מקור פרנסה, בייחוד ובעיקר על רקע טענותיה כי סובלת ממצוקה כלכלית וממחסור.

68.אשר על כן, נוכח חוסר תום הלב המובהק של התובעת, כפי שעלה מניתוח הראיות שהוצגו בפני, כפי שפורט בהרחבה לעיל, בצד בחירתה של התובעת להתקיים מקצבאות המל"ל, הגם שמנהלת אורח חיים ראוותני ואשר אינו עולה בקנה אחד ביחס להצהרותיה לגבי מצבה הכלכלי ומשעה שמצאתי כי לתובעת נותר לפחות הסך של כמיליון ₪ מתוך התמורה שהתקבלה ממכירת דירת עמיגור, נחה דעתי כי גם כיום התובעת חיה ברווחה כלכלית, כפי שחיה בסמוך למועד בו מכרה את דירת 'עמיגור' – ראו, עדות התובעת בעמ' 13 שורות 25-26 ולכן היא זו המחויבת לדאוג לפרנסתם של הקטינים ובהתאם להתחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם להיוון מזונות, שכן בקיום הנתבע אחר התחייבויותיו שהסכם, יצא ידי חובת סיפוק מזונות הקטינים עד הגיעם לגיל 21 שנה.

69.אשר על כן, התביעה נדחית, הן משיקולי תום לב, מניעות והשתק והן מהטעם שמצאתי כי זכויות הקטינים לא קופחו מכוח ההסכם להיוון מזונות וטובתם לא נפגעה.

בנסיבות העניין ובהינתן ההלכה כי אין להשיב מזונות שנאכלו, אני קובעת כי חיוב הנתבע במזונותיהם הזמניים של הקטינים בהתאם להחלטה מיום 24.01.22 יחול עד לתשלום חודש יולי 2023 וייפסק בחודש אוגוסט 2023 והתובעת לא תידרש להשיב כל סכום שהוא לנתבע מכוח החיוב במזונות זמניים.

70.למען הסדר הטוב, אני קובעת כי קצבת הילדים של המל"ל עבור הקטינים וכן כל קצבה, הנחה או הטבה אחרת ולרבות מענק החינוך המשתלם עבור הקטינים ישולמו לידי התובעת.

71.התובעת תשא בהוצאות הנתבע ותשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪, כשסכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ככל שלא ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק-הדין. בעניין זה אציין כי נוכח התנהלותה של התובעת היה מקום לחייבה בסכום גבוה יותר. ברם, שעה שעסקינן בתביעת מזונות הקטינים, הגם שזו נדחתה, סברתי כי אין מקום לעשות כן. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

72.פסק-דין זה מסיים את בירורה של התובענה.

המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק-הדין לב"כ הצדדים ולסגור את ההליך.

פסק-הדין מותר לפרסום, ללא פרטים מזהים ובשינויי נוסח והגהה בלבד.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"ג, 16 יולי 2023, בהעדר הצדדים.