ש.ארנה ארגון נ' משרד התחבורה - המפקח על התעבורה

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לתובעת בגין ביטול זמני של רישיונות להפעלת מוניות שבבעלותה, על-ידי משרד התחבורה.

א. רקע עובדתי וטענות הצדדים .

1.התובעת, היא חברת פרטית העוסקת בתחום התעבורה ובעלת 6 רישיונות להפעלת מוניות.

משרד התחבורה הוא הגוף האחראי על מתן רישיונות להפעלת מוניות ועל ביטולם.

3.על מנת לקבל רישיון להפעלת מונית, על המבקש לפנות למפקח על התעבורה במשרד התחבורה, בבקשה לקבלת רישיון ולהוכיח את עמידתו בדרישות הכשירות לקבלתו. לאחר שוועדת המוניות מאשרת כי המבקש עומד בתנאי הכשירות, נשלח לו שובר לתשלום אגרה, אותו עליו לשלם בבנק הדואר. לאחר תשלום השובר, מציג אותו המבקש לפני משרד התחבורה, ומקבל את הרישיון.

4.התובעת פנתה לאחד, פנחס מיכאלי, שעסק בתיווך בעסקאות קניה, מכירה והשכרה של רישיונות להפעלת מונית, וכן בסיוע למבקשי רישיונות למונית בטיפול הביורוקראטי במשרד התחבורה, והיה גורם ידוע למשתמשים השונים ברישיונות להפעלת מונית, כדי לרכוש באמצעותו רישיונות. התובעת רכשה באמצעות מר מיכאלי 6 רישיונות, 3 מצדדי ג' ו- 3 ממשרד התחבורה.

5.לימים התברר שמר מיכאלי הוא נוכל, שקיבל מרוכשי הרישיונות שפנו אליו כספים לתשלום אגרת הרישיון, זייף את אישור התשלום, ושלשל את כספם לכיסו במקום לשלמם לנתבעת. לאחר קבלת אישור התשלום המזויף ממר מיכאלי, פנו הרוכשים למשרד התחבורה עם השובר שנחזה כאילו שולם בבנק הדואר, וקיבלו רישיונות למונית.

6.בסוף שנת 2004, עלה חשד במשרד התחבורה למרמה מצידו של מר מיכאלי. לאחר פנייה למשטרה וחקירה, הוגש נגד מר מיכאלי, כתב אישום והוא הורשע בת.א. 483/04 (להלן: "התיק הפלילי"), בין היתר, בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בשל כך שזייף 176 שוברים ושלשל לכיסו מעל 27 מיליון ש"ח שהיו אמורים להגיע לקופת המדינה.

7.לאחר שנחשפו מעשי המרמה, ונעשתה בדיקה של שוברי התשלום שתשלומם לא הגיע לידי הנתבעת, הודיע משרד התחבורה לבעלי הרישיונות האמורים על כוונה לבטל את הרישיונות שבידם.

8.ביום 12.7.05 ניתן פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעת"מ 361/05 סיקאפ בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה, מפי כבוד השופטת יהודית צור, בעניין דומה.

9.בעניין סיקאפ, עתרה חב' סיקאפ להורות למשרד התחבורה להעביר לבעלותה ארבעה רישיונות להפעלת מונית עליהם הוטל משכון לטובתה. חב' סיקאפ, שעיסוקה ברכישת רישיונות להפעלת מוניות והשכרתם לנהגי מוניות, התקשרה ביום 18.10.04 עם מר מיכאלי בהסכם לפיו התחייב מיכאלי לרכוש עבור חב' סיקאפ ארבעה רישיונות להפעלת מונית, בתמורה ל- 610,000 ₪. כן התחייב מיכאלי, להעביר לסיקאפ את הרישיונות עד ליום 1.1.05. סיקאפ שילמה את התמורה למיכאלי, וכבטוחה להעברת הרישיונות, מושכנו לזכותה ארבעה רישיונות של בני משפחתו של מיכאלי, והוסכם כי במקרה שבו לא תועבר הבעלות ברישיונות שנרכשו לסיקאפ, תעביר סיקאפ לרשותה את הרישיונות המשועבדים. ביום 11.11.04 מסר משרד התחבורה לסיקאפ אישורים בכתב לפיהם אין הגבלות על הרישיונות המשועבדים. מיכאלי לא כיבד את חלקו וסיקאפ ביקשה לממש את המשכון ולהעביר על שמה את הבעלות ברישיונות הממושכנים. בשלב זה, הודיע משרד התחבורה לסיקאפ כי לא שולמה אגרה עבור אותם רישיונות, כי מדובר ברישיונות שכשירותם נבדקה בחקירה של המשטרה עקב חשדות לזיוף הקבלות על תשלום האגרה וכי בשל כך לא ניתן לבצע את העברת הבעלות.

בעקבות זאת הגישה חב' סיקאפ עתירה מנהלית, ובפסק הדין נקבע כי החלטת הרשות שלא להעביר את הרישיונות המשועבדים על שם סיקאפ, נמצאת במתחם הסבירות, כי הנוהל שעל-פיו פעל משרד התחבורה בטרם נולדה פרשת החשדות לזיוף שוברי התשלום הושתת על ההנחה הסבירה לפיה מבקשי הרישיונות הם אנשים נורמטיביים, וכי אין זה סביר לדרוש מהרשות להניח, כנקודת מוצא, התנהגות עבריינית של מבקשי הרישיונות. בעקבות חקירת המשטרה והגשת כתב האישום (באותו שלב), התברר למשרד התחבורה כי הרישיונות המשועבדים יסודם במצג של מרמה, והמשמעות היא שלמעשה מדובר ברישיונות שלא באו לעולם. כן נדחתה טענתה של סיקאפ לפיה גם אם טעה משרד התחבורה בכך שהוציא את הרישיונות, הרי שככל שמדובר בסיקאפ, מדובר ברישיונות תקפים. נקבע כי עצם העובדה שמשרד התחבורה הוטעה ורומה והנפיק רישיונות חסרי תוקף, בלי ששולמה בגינם אגרה, אינו מצדיק להשלים עם הטעות ולהנציח אותה, במיוחד כאשר הפגיעה שנגרמה לסיקאפ מקורה במעשה מרמה של מוכר הרישיונות כלפיה ולא של הרשות.

10.התובעת קיבלה ביום 10.5.05 מכתב של משרד התחבורה, לפיו היא מוזמנת לשימוע. השימוע התקיים ביום 25.5.05, וביום 20.4.06 קיבלה התובעת מכתב על ביטול הרישיונות שבידה, בתוקף מיום 15.5.06.

11.לאחר השימוע, ולפני שהתובעת קיבלה את החלטת משרד התחבורה בדבר ביטול הרישיונות, הגישה התובעת, יחד עם 65 אחרים, עתירה מנהלית עת"מ 250/06 (להלן: "העתירה המנהלית") להורות למשרד התחבורה שלא לבטל את הרישיונות.

12.ביום 30.3.06 נתנה החלטת בית המשפט (כבוד השופט נעם סולברג) בבקשה לצו מניעה זמני לפיה, בין היתר, נקודת המוצא היא ההלכה המשפטית שנפסקה בסיקאפ, לפיה החלטת משרד התחבורה שלא לאשר את העברת הרישיונות, סבירה. כן נקבע כי העותרים אינם עשויים מקשה אחת ולמרות זאת לא ניתן על ידם פירוט מתאים, וכי העותרים לא מיצו את הליכי השימוע. לפיכך נדחתה העתירה לצו זמני, אך נקבע כי עד לשימוע, הרישיונות אינם מבוטלים.

13.ביום 14.5.07 ניתן פסק הדין בעתירה המנהלית (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין מאבחן בית המשפט את עניינה של העתירה המנהלית מעניין סיקאפ, בין היתר, בכך שבפרשת סיקאפ היה מדובר ברישיונות של מיכאלי עצמו או של בני משפחתו, והוא עצמו קיבל אותם במרמה, בעוד שבעתירה היה מדובר ברישיונות של אחרים, העותרים, שמיכאלי רק סייע בקבלתם ובתוך כך הנפיק קבלות מזויפות. גם ההסתמכות וגם המידתיות אינן דומות בעתירה המנהלית ובעניין סיקאפ.

14.כן נקבע בפסק הדין כי כל העותרים שהיו בשימוע וקיבלו הודעות, קיבלו הודעה על ביטול הרישיון, וזאת בשל טענת המדינה לפיה הרישיונות בטלים מעיקרם, כאילו לא ניתנו מעולם. אילו זומנו העותרים לשימוע רק לשם החלטה על ההיבטים הכספיים הנובעים מבטלות הרישיון, כי אז הייתה מטרת השימוע ברורה וכנה, אך העותרים זומנו לדיון על עתיד הרישיון, רישיון שלא בא כלל לעולם לשיטתה של הנתבעת. לכן הגיע בית המשפט למסקנה כי השימועים, בכל הנוגע לדינם של הרישיונות, נעשו כמצוות אנשים מלומדה, ותו לא. בנוסף נקבע כי הרישיון איננו בטל מעיקרו אלא רק ניתן לביטול ולא על העותרים להפיח בו רוח חיים אלא על המדינה להוכיח כי הם ראויים לביטול. השאלה היא האם ניתן להצדיק החלטה לבטלם, כאשר מוטל על המדינה נטל כבד לשכנע בצדקתה של החלטה שכזו, ויש צורך בטעמים עניינים וסבירים, בזיקה לנושא הרישיון ובשים לב למעשיו או מחדליו של בעל הרישיון. אכן, הרישיונות הוצאו במרמה, אך לא במרמה מצד העותרים, לא לבקשתם ולא בידיעתם, והם לא הפיקו ממנה כל הנאה. בית המשפט לא מצא פסול בכך שהעותרים נעזרו ב"מאכר", וקבע כי מצופה ממשרד התחבורה לבדוק חשבונותיו מעת לעת, וכי אזרח הגון במדינה מתוקנת רשאי להניח שהפקיד המוסמך במשרד התחבורה יבדוק ויוודא שכנגד קבלה, נכנס כסף לקופת המשרד. אילו עמד משרד התחבורה על המשמר כמצופה ממנו, היו מעשי הנוכל נחשפים עד מהרה, וקרבנותיו היו מתמעטים. גם בדיעבד נקטה המדינה בדרך הקלה בבואה אל העותרים להיפרע מהם. בית המשפט קבע כי יש לזקוף לחובת המדינה את הטעות שבמתן הרישיון כנגד הצגת קבלה, בלי לבדוק תחילה כי הכסף נכנס לקופת משרד התחבורה, כי המעשים של מיכאלי נמשכו זמן רב וכי הייתה הסתמכות של העותרים. בנסיבות אלה לא מצא בית המשפט טעמים עניינים וסבירים להצדקת ביטול הרישיונות, קיבל את העתירה, והצהיר כי הרישיונות תקפים.

15.הנתבעת טוענת כי משהוחלט במשרד התחבורה שלא לערער על פסק הדין, חודשו כל הרישיונות, ביניהם הרישיונות נשוא התובענה. התובעת טוענת, כי גם לאחר שהתקבל פסק הדין, לא הזדרז משרד התחבורה ליישם את פסק הדין, ובמשך תקופה של כחודש ימים ציין כי בכוונת לערער על פסק הדין ועד להכרעה בערעור, אין בדעתו לחדש את הרישיונות. רק ביוני 2007, הודיעה הנתבעת, כי אין בכוונתה לערער על פסק הדין בעתירה המנהלית, וכי היא תפעל על-פיו.

16.התובעת טוענת כי מיכאלי היה הגורם המרכזי בשוק הרישיונות להפעלת מונית במועד הרלוונטי לתביעה, וכי היה מקובל במשרד התחבורה ופעל בו כ"בן בית". לטענתה, הגורמים הרלוונטיים במשרד התחבורה יצרו מצג לפיו מיכאלי הוא סוחר אמין ובעל מהלכים במשרד התחבורה, בכל הקשור למתן רישיונות להפעלת מוניות.