ש.א. אחוזת השרון בע"מ ואח' נ' פרקש

החלטה

1.בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר יריבות.

2.התובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה לפינוי וסילוק יד.

לפי הנטען בכתב התביעה, התובעים הם הבעלים של אולם אירועים, הנמצא בבעלות "שותפות שטייף וייס". התובעים שכרו את האולם מהשותפות, והמושכר כולל גלריה, שהושכרה לנתבעת בשכירות משנה.

עוד לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת שכרה את הגלריה מאדם בשם יוני יוחנן, והתובעים רכשו את זכויותיו של האחרון באולם האירועים, לרבות כלפי הנתבעת.

3.הנתבעת טענה כי זכויותיו של יוחנן מכוח הסכם שכירות המשנה שבינו לבינה, מעולם לא הומחו לתובעים. לטענתה, היריבות שלה היא עם השותפות בלבד.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

5.כידוע, המבחן לסילוק תביעה על הסף הוא, האם, בהנחה שכל העובדות הנטענות בכתב התביעה יוכחו, יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו.

6.עובדות כתב התביעה ברורות: התובעים טוענים כי הומחו להם זכויות של יוחנן כלפי הנתבעת, ומעת שהאחרונה לא עמדה בתנאי הסכם השכירות, זכאים הם לפנותה.

7.הצדדים טוענים כל אחד לפרשנות אחרת של ההסכם שבין התובעים לבין יוחנן, אך פרשנות זו היא תלוית עובדות, ולבטח אינה נושא לבקשה לסילוק על הסף. כך למשל, המסמך שעליו סומכת הנתבעת את טענותיה באשר ליריבותה עם השותפות בלבד, אינו חתום על ידי השותפות.

כך למשל, כפי שמביאים התובעים בתגובתם, הרי שותפות שטייף עצמה טענה בהליך אחר כי יוחנן העביר את זכויותיו וחובותיו לפי הסכם שכירות המשנה – לתובעים (סעיף 21 לתגובתם).

עוד טוענים התובעים לידיעה בפועל של הנתבעת משך שנים באשר להסדר עם יוחנן.

8.עולה מהמקובץ: שאלת היריבות היא שאלה עובדתית, שהעדויות לגביה אף, כפי שנראה, כוללות צדדים שלישיים שאינם צדדים לתובענה זו. ממילא ברור, כי ההכרעה בשאלה זו אינה נושא לסילוק על הסף, שכן טעונה שמיעת ראיות. זאת ועוד, כאמור, במבחן של כתבי הטענות, מבסס כתב התביעה עילה ויריבות נגד הנתבעת, כך שאין מקום לסעד (הקיצוני) של סילוק על הסף.

9.לפיכך, הבקשה נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך כולל של 1,000 ₪.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: