חולוד נ' מדינת ישראל

1.בפניי שתי בקשות לביטול איסור שימוש על רכב מספר 9917365 (להלן: "הרכב") וכן ביטול פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה, שהוטלו ביום 13.1.2018 על המבקשת כל אחת למשך 30 יום, וזאת בגין חשד לנהיגה בשכרות. בתגובתה בשימוע מסרה המבקשת כי לא שתתה אלכוהול.

2.על פי העובדות ביום 13.1.18 נהגה המבקשת ברכב בכביש 1 (ק"מ 38) בשכרות, בכך שבבדיקת אויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 120 מיקרו גרם, העולה על ריכוז 50 מיקרוגרם שנקבע בפקודה לגביה בהיותה תחת ההגדרה של אוכלוסייה מיוחדת. בהתאם מיוחסת למבקשת עבירה בניגוד לסעיף 64 ב(א) וסעיף 39 א לפקודה.

3.בבקשות טוענת המבקשת כי על רקע עיסוקה כשפית במסעדה, נטילת הרכב ורישיון הנהיגה יביאו לתוצאה קשה ודאי כשטרם הוכרע דינה. בדיון הוסיף בא כוחה לפגם בהליך שהתנהל בעניינה, שעה שמי שערך למבקשת את בדיקת הינשוף וכן ואת השימוע לאחר מכן, הוא אותו שוטר. לביסוס טענתו צירף ב"כ המבקשת פסיקה. בנסיבות אלו ביקש להיעתר לבקשות ולהשיב למבקשת את רישיון הנהיגה והרכב.

4.בהעדר טענה בדבר קיומן של ראיות להוכחת המיוחס למבקשת, מיקד ב"כ המשיבה את הטעון בדבר הפגם הנטען. על פיו יש לאבחן את הפסיקה שהוגשה, שכן בשונה מענייננו באותם מקרים המדובר בשוטר כלפיו בוצעה העבירה. עוד הוסיף, כי טענה מעין זו צריכה להתברר במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב זה.

5.בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות, קיימת מסוכנות מעצם העבירה המיוחסת למבקשת, ודאי כשעל הפרק מבקשת שהוציאה את הרישיון בשנת 2017 ומוגדרת נהגת חדשה- צעירה. באשר לאלו, קובע החוק ובצדק הקפדה יתרה ונסיעה בשכרות מבסס כלפיהם סיכון מוגבר.

7.אוסיף, כי עיון בפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ המבקשת מלמד, כי אותם מקרים שונים מהמקרה שבפנינו. ההחלטות בבש"פ 267/05 אוריאל מרמור נגד מדינת ישראל וכן בפ"מ 1569-04-15 פראס ביאדסי נגד מדינת ישראל, מתייחסים למצבים בהם נעברה עבירה כלפי השוטר עצמו, בעוד בענייננו המדובר בשוטר שערך בדיקת ינשוף שהינה טכנית בעיקרה, ולאחר מכן ערך גם את השימוע. עמדתי שעל פניו אין בכך קושי, אולם וכפי שצוין ראוי כי עניין זה יתברר במסגרת התיק העיקרי.

6.בסיטואציית דברים זו איני סבור כי נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל, באשר לשתי החלטותיו ובהתאם אני דוחה אותן.

זכות ערר כחוק

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.