ג'רדאת נ' מדינת ישראל

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

בתאריך 28/8/2017 החליט קצין משטרה על השבתה מנהלית של רכבו הפרטי של המבקש למשך 90 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגה ברכב שניתן עליו הודעת איסור שימוש.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 26/8/2017 בשעה 11:20 נהג המבקש ברכב מ.ר.: 7911156 (להלן:"הרכב"), שנמסרה לגביו הודעת איסור שימוש.

רקע עובדתי

בתאריך 1/7/2017 המבקש נהג ברכב הנ"ל בהיותו שיכור כך שבדגימת אוויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול הינו 510 מיקרוגרם. באותו יום המבקש קיבל הזמנה לדין והוצאה הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום על ידי קצין משטרה. בחלק ב של הודעת איסור השימוש ברכב המבקש אישר קבלת הודעת איסור השימוש ברכב וחתם עליה. כמו כן, הקצין אישר כי מסר למבקש את הודעת איסור השימוש ברכב.

בתאריך 26/8/2017 נהג המבקש ברכב הנ"ל שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש.

בתאריך 28/8/2017 נערך למבקש שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב וקצין המשטרה החליט על מתן הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב לתקופה של 90 יום ורשם בין סוגריים 30+60. כמו כן, בהודעת איסור שימוש ברכב מאותו יום, נרשם כי השימוש ברכב אסור לתקופה של 90 יום החל מיום 28/8/2017.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, ההחלטה על איסור שימוש שהוטלה עליו בתאריך 1/7/2017 על ידי קצין משטרה ניתנה ללא ידיעתו ומבלי שניתן לו הסבר אודות ההשבתה והצורך לאחסן את הרכב. בתצהירו טען המבקש כי לא נערך לו שימוע ביחס לאיסור השימוש ברכב וכי הוא לא קיבל הודעת איסור שימוש ולא חתם עליה. אי לכך, ב"כ המבקש טען כי החלטת הקצין הינה חסרת סמכות וביקש להורות על החזרת הרכב.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש ביצע עבירת שכרות שבגינה נמסרה לו הודעת איסור שימוש וכי הוא חתם עליה. המבקש בעצמו ביצע עבירה נוספת באותו רכב ונהג ברכב שנמסרה לגביו הודעת איסור שימוש, ברור כי הוא ידע על ההשבתה וחתם עליה וכי חלף זמן קצר בין העבירה הראשונה שביצע ביום 1/7/2017 לבין העבירה נשוא תיק זה וביקשה לדחות את הבקשה. בטיעוניה ביקש ב"כ המשיבה להורות על השבתת הרכב ל- 60 יום וזאת בהתאם לסעיף 57א(א)(2).

בשימוע שנערך למבקש בתאריך 28/8/2017 ובדו"ח העיכוב מיום 26/8/2017 טען המבקש כי הוא לא ידע שצריך להפקיד את הרכב.