שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' לב ואח'

זו היא בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות בבית-שמש (כב' הרשם הבכיר ב' בן סימון) מיום 19.2.2018 בת"ק 35657-10-17.

1.המבקשת הנה חברה להשכרת רכבים. המשיבים 1-2 הנם בני-הזוג. המשיב 3 הוא שכנם וידידם של המשיבים 1-2. שלושת המשיבים הגישו במשותף תביעה-קטנה כנגד המבקשת בגין טענה להפרת התחייבות המבקשת לספק להם שני רכבים שכורים בחול-המועד סוכות בשעה שצוינה בהסכמי ההזמנה עמם.

2.בית-המשפט קמא קיבל את תביעתם-הקטנה של המשיבים כנגד המבקשת. פסק-הדין ניתן לאחר שמיעת עדויות המשיבים שנחקרו על-ידי נציג המבקשת, וכן לאחר שמיעת עדותו של מנהל הסניף מטעם המבקשת. יצוין כי המשיבים הציגו לבית-המשפט קמא, בין היתר, תמלילי שיחות שערכו עם המוקד הטלפוני של המבקשת, וכן סרטון וידאו שתיעד לטענתם את ההמולה בסניף המבקשת ביום בו באו לקבל את הרכבים השכורים שהזמינו.

בית-המשפט קמא התרשם מהראיות ומהעדויות שנשמעו לפניו, וקבע בפסק-דינו כי הוא מעדיף את גרסתם העובדתית של המשיבים על-פני גרסתה העובדתית של המבקשת. נפסק כי המשיבים הוכיחו את טענתם לפיה המבקשת לא עמדה בהתחייבותה לספק למשיבים רכבים שכורים בשעות שצוינו בהסכמי-ההזמנה עמם, ומנגד המבקשת לא הוכיחה את טענתה לפיה בסניף שלה היו רכבים פנויים להשכרה בשעות עליהן התחייבה כלפי המשיבים. צוין כי כאשר חברה להשכרת רכבים מבטיחה כי תספק רכב שכור בשעה מסוימת עליה לעמוד בכך, שכן חוזים יש לקיים. החברה יכולה ליצור מנגנון של סנקציה עקב אי עמידה בזמנים, אולם היא אינה יכולה לבצע רישום-יתר של לקוחות עמם התקשרה בחוזים, ואז לחייב את הלקוחות להמתין שעות ארוכות עד לקבלת הרכב המושכר, תוך שהחברה יוצאת נשכרת ולקוחותיה יוצאים מופסדים. עוד נקבע כי אמנם היה מדובר ב"תקופה חמה" של חול המועד סוכות, אולם על המבקשת היה להיערך לכך מבעוד מועד ולבדוק את המלאי שברשותה בטרם ההתקשרות החוזית, כדי להיות מסוגלת לספק את השירות ביעילות. בית-המשפט קמא קבע כי ניתן להבין איחור קל במסירה של רכב מושכר, אולם אין להשלים עם איחור בן מספר שעות. במישור הנזק – נפסק כי למשיבים נגרם נזק של אובדן זמן יקר ועוגמת נפש. בהתחשב בכך, נפסק כי המבקשת תפצה את המשיבים 1-2 בסך של 3,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 750 ₪; וכן תפצה את המשיב 3 בסך של 3,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 750 ₪.

3.בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי בית-המשפט קמא שגה בכך שפסק למשיב 2 פיצוי כספי, שעה שמשיב 2 לא היה זה שהתקשר בהסכם עם המבקשת. בנוסף, נטען כי לא הוכח שהמשיבים פעלו כדי לקדם את מסירת הרכבים השכורים לידיהם ולהקטין את הנזק, באופן המעיד כי כוונת המשיבים הייתה להתעשר על-חשבון המבקשת. עוד נטען כי בית-המשפט קמא לא התחשב בעובדה שלא הוכח כי נגרם למשיבים נזק בפועל. לבסוף, נטען כי שיעור הפיצוי מופרז, בשים לב לכך שסך סכום שתי ההזמנות יחדיו עמד על 437 ₪ בלבד, וסכום זה לא שולם על-ידי המשיבים באופן שלא נגרם להם נזק ממוני. לטענת המבקשת, סכום ההוצאות שנפסק לטובת המשיבים מופרז אף הוא.

4.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, עמדתי היא כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי שראיתי לבקש את תשובת המשיבים (ראו: תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

כידוע, הליך של תביעות קטנות נועד לאפשר להביא לפני בית-המשפט לתביעות קטנות עניין בעל ערך כספי לא רב, במסגרת הליך פשוט וחסכוני, שיאפשר לבית-המשפט להכריע בעניין העומד בפניו במהירות וביעילות. הלכה פסוקה היא כי אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות היא מחמירה, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור. כבר נפסק כי: "רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת ... לא כל שכן כאשר, בדומה למקרה דנן, לא מתעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, ונימוקי הבקשה תחומים למחלוקת שבין הצדדים" (ראו: רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פס' 4 (20.5.15), מפי כב' השופט זילברטל).

5.מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים בהם יש ליתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות.

בהתייחס לטענות המבקשת, יובהר כי בפרטי השוכר המופיעים בהזמנת הרכב השכור, אמנם לא צוין שמו של המשיב 2, אלא שמה של רעייתו המשיבה 1. עם זאת, המשיב 2 התייחס לטענת העדר היריבות בפתח הדיון בבית-המשפט קמא, והסביר כי הזמנת הרכב השכור נעשתה עבור כל המשפחה, שתכננה לצאת לטיול בחול המועד סוכות באמצעות הרכב השכור. מכל מקום, הפיצוי שנפסק במשותף למשיבים 1-2, הנו בשיעור זהה לפיצוי שנפסק לטובת המשיב 3, כך שממילא הגשת התביעה גם מטעמו של המשיב 2 לא השפיעה על סכום הפיצוי שנפסק.

אינני רואה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט קמא על-בסיס התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות ומהראיות שהובאו לפניו, על-בסיסן נפסק כי המבקשת איחרה איחור בן מספר שעות במסירת הרכבים השכורים לידי המשיבים ביחס לשעה עליה התחייבה בהסכמי ההזמנה עמם. למעשה, גם המבקשת אינה טוענת בבקשת רשות הערעור מטעמה להעדרו של איחור כאמור, ועיקר טענותיה מופנות כנגד שיעור הפיצויים וההוצאות שנפסקו.