רת"ק 8742-06-14 עיריית חיפה ואח' נ' אנגל

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופטת איילת הוך- טל) מיום 21.5.14, לפיו התקבלה תביעת המשיב נגד המבקשות 1,2 ו- 4. המשיב מתנגד לבקשה.

הבקשה הוגשה על ידי 4 מבקשות, כולל המבקשת מס' 3, איילון חברה לביטוח בע"מ. כפי שקבעתי כבר בהחלטתי מיום 27.7.14, תמוה שהבקשה הוגשה גם מטעם מבקשת 3, כאשר זו נמחקה מהתביעה לפי החלטת בית המשפט לתביעות קטנות מיום 13.11.13. תמוה גם שב"כ המבקשות 1,2,4 שאינו מציג יפוי כוח מטעם המבקשת 3 מגיש בקשה בשמה. תמוה גם שהמבקשת 4, שטענה בבית המשפט לתביעות קטנות, שהיא מייצגת את המבקשות 1,2, ולא טענה שהיא מייצגת את המבקשת 3, הגישה בקשה כשהיא מצרפת את המבקשת 3 כמבקשת למרות שנמחקה, ולא כמשיבה. התמיהה עולה עוד יותר, כאשר למרות החלטתי מיום 27.7.14, גם בכתבי בי דין נוספים שהוגשו על ידי המבקשות 1,2,4 לבית משפט זה, מצוינת המבקשת 3 כמבקשת.

בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שאין בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות טעות משפטית או עובדתית בולטת המצדיק ההתערבות בית המשפט לערעורים, או שאלה החוזרת באופן קבוע שיש להכריע בה.

המבקשות טענו, כטענת סף, ש"המערערת", בהתאם לכללי ניהול תביעות בבית משפט לתביעות קטנות, לא היתה מיוצגת, וכי פסק הדין בטל מעיקרו, מכיוון שהתביעה היא לנזקי גוף, שאינם בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, ולכן חובה היתה על בית המשפט לדחות או למחוק את התביעה מחוסר סמכות עניינית, או לחילופין, לבקש הסכמת הצדדים להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט המוסמך עניינית לדון בתביעות לנזקי גוף, הוא בית משפט השלום. לטענת המבקשות, פסק הדין בטל מעיקרו, משום שללא שמשולמת האגרה המתאימה, וללא שהמערערת זוכה לאפשרות להגן על עצמה כראוי באמצעות עו"ד, אין להותירו על כנו.

דינן של כל טענות המבקשות המנויות בפיסקה הקודמת להידחות.

המערערת אינה מערערת אלא מבקשות, ולמעשה מבקשות. גם על פי כללי הדיון בתביעות קטנות (שהם תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז – 1976) איש לא מנע מהמבקשות להתייעץ עם יועצים משפטיים בטרם הדיון, לפני הגשת כתב ההגנה, ולטעון בפני בית המשפט לתביעות קטנות שאין לו סמכות עניינית לדון בתביעה שבפניו, ושיש לאפשר להן ייצוג עו"ד כדי להתמודד עם תביעת נזקי הגוף. המבקשות לא צירפו לבקשתן את כתב ההגנה שהגישו (אלא רק את כתב התביעה) ולכן אני מניח שהמבקשות לא טענו בפני בית המשפט לתביעות קטנות שאין לו סמכות עניינית לדון בתביעה, אף שהיתה להן הזדמנות לעשות כן, לפי יעוץ משפטי, בעת הגשת כתב ההגנה. במקום זה ניהלו את הדיון, ורק לאחר שהתביעה נגדן התקבלה, נזכרו להתייעץ ולטעון להיעדר סמכות עניינית. אין זה מן הראוי לטעון להיעדר סמכות ענינית לאחר קיום דיון מלא באחד מבתי המשפט הנכללים בחוק בתי המשפט (ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ. חמדן, פ"ד נ (5) 820). על כן, יש לדחות טענה זו.

יש לדחות את טענת חוסר הסמכות העניינית גם לגופה. יש לבית המשפט לתביעות קטנות סמכות עניינית לדון בכל תביעה אזרחית שהגיש יחיד לתשלום סכום שאינו עולה על 33,800 ₪ (סעיף 60 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, בין אם עילתה בנזקי רכוש, בין בנזקי גוף ובין עילה אחרת. תביעה בגין נזקי גוף היא תביעה אזרחית. העובדה שהתביעה האזרחית נובעת מנזקי גוף אינה מוציאה את התביעה מסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. לא בכדי, לא צירפו המבקשות שום אסמכתא הקובעת שבית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לדון בתביעות בשל נזק גוף. על כן, אני דוחה את הטענה שלבית המשפט לתביעות קטנות לא היתה סמכות עניינית לדון בתביעה בשל כך שהיא נובעת מנזקי גוף.

אמנם, בית המשפט לתביעות קטנות רשאי לפי סעיף 60 (ב) שלא לדון בתביעה, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים לתביעה, כגון כאשר התביעה לנזק גוף נסמכת על חוות דעת רפואית המאפשרת הגשת חוות דעת נגדית וחקירות מומחים, אך זו סמכות שבשיקול דעת בית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שהתביעה כבר נמצאת בגדר סמכותו בעניינית, שלא לדון בתביעה. אין מדובר בהעדר סמכות עניינית. להסיר ספק, התביעה שנדונה כאן אינה נסמכת על חוות דעת רפואית, ולא היתה מניעה לדון בה בבית משפט לתביעות קטנות.