רת"ק 66103-06-16 ישראלי נ' טרייד אין דיל 2001 (2002) בע"מ

פתח דבר

1.המבקשת רכשה מהנתבעת בשנת 2008 רכב ושילמה עבורו סך של 62,000 ₪, זאת לאחר שערכה בדיקה במכון לבדיקת רכבים "מולטי טסט". בחלוף מספר שנים בהם הרכב היה בשימושה של המבקשת, הרכב היה מעורב בתאונה וחברת הביטוח נדרשה לשלם למבקשת את דמי הביטוח. אז הודיעה חברת הביטוח לפתע למבקשת, כי הרכב היה מעורב בעבר בתאונה, ועוד טרם רכישתו על ידי המבקשת, ועל כן ישנה ירידת ערך בגובה של 20 אחוז מערכו.

מכאן הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבה לפיצויים בגין ירידת הערך. לטענתה הנתבעת לא גילתה לה את דבר התאונה ועל כן יש לקזז ממחיר הרכב ששלמה 20 אחוז בגין ירידת ערך כ - 14,000 ₪. עוד טענה המבקשת, כי נמסר לה ע"י המשיבה כי הרכב לא עבר כל תאונה, וכי המשיבה היא שהפנתה אותה למכון הבדיקה הספציפי ולא גילתה לה על הפגם ועל כן עליה לפצותה.

המשיבה בכתב הגנתה דחתה את טענות המבקשת וציינה, כי אף היא לא ידעה על התאונה בעבר. עוד הודגש, כי המבקשת הייתה רשאית לבדוק את הרכב והיא אכן עשתה זאת ולאחר הבדיקה בחרה לקנותו; כאשר בהסכם הרכישה צוין במפורש שהרכב נבדק והוא לשביעות רצונו של הקונה; עוד נטען כי המבקשת השתמשה ברכב במשך 8 שנים ללא כל בעיה; וכי אובדן הערך אם קיים יש לחשבו לפי מחיר הרכב בעת התאונה, ולא בעת רכישתו.

2.לדיון הראשון בבית משפט קמא לא התייצב איש מטעם המשיבה ועל כן ניתן פסק דין בהעדר התייצבות לטובת המבקשת. לאחר שהתבקש ביטולו, נערך דיון במעמד הצדדים ולאחריו מצא בית המשפט לנכון לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, ומתוך בחינת הדברים לגופם מצא לנכון לדחות את תביעת המבקשת. בית המשפט ציין כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שהמשיבה הפרה את חובת הגילוי הכללי או שהיא ידעה שהרכב היה מעורב בתאונה; ואף לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי המשיבה הפרה את חובת תום הלב ומכרה לה רכב שעבר תאונה.

בית המשפט הדגיש בפסק דינו כי המשיבה ציינה שהציעה למבקשת לקחת את הרכב לבדיקה במכון ניטרלי וכי אף לאחר הבדיקה במכון לא נמצא שהרכב עבר תאונה קשה. מכל האמור מצא בית המשפט כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה ודחה את התביעה. עם זאת ראה בית המשפט לנכון לפסוק הוצאות לטובת המבקשת בסך 2,5000 ₪ בשים לב לכך שהמשיבה לא התייצבה לדיון הראשון.

3. בבקשת רשות הערעור פרשה המבקשת את טענותיה, כאשר עיקרן חוזר על הטענות שהועלו בפני בית המשפט קמא.

נטען, כי חובה על המשיבה היה לגלות את דבר התאונה וכי המדובר בנתון חשוב שיכול והיה משפיע על החלטת המבקשת, ברכישת הרכב. עוד נטען כי המדובר במידע רלוונטי וחשוב מאין כמוהו, וכי הסעיף בהסכם בו נאמר שהמבקשת בדקה את הרכב וכי תוצאות הבדיקה היו לשביעות רצונה של המבקשת, אינו פוטר את המשיבה מאחריות כאשר מדובר באי גילוי של פרט כה מהותי. הודגש כי שגה בית המשפט כאשר הפחית מאחריות המשיבה למסור לקונה עובדות ביחס לרכב שברצונו לרכוש; וכי שגה בית המשפט כאשר התעלם מן העובדה שמדובר במגרש למכירת רכבים, ולא דרש הבהרה איך נרכש הרכב מחברת הליסינג וכי היה מקום לדרוש את מסמכי הרכב מחברת הליסינג ממנה רכשה המשיבה את הרכב. כך ניתן היה לבחון האם באמת הוסתר עברו של הרכב מן המשיבה.

דיון והכרעה:

4.לאחר ששקלתי את טענות המבקשת ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, כאשר לא סברתי כי יש לבקש את תגובת המשיבה, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד –1984.