שמיר ואח' נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא מיום 17.09.17 (כב' השופטת א' טלמור), אשר דחה תביעה שהגישו המבקשים כנגד המשיבות.

רקע ופסק דינו של בימ"ש קמא-

2.המבקשים הגישו לבימ"ש קמא תביעה כספית ע"ס כ-16,900 ₪ ובה עתרו לחיוב המשיבות בתשלום הנזקים שנגרמו להם לטענתם בגין תאונה דרכים שאירעה ביום 01.07.15, כאשר רכבו של המבקש 1 (להלן "הרכב") פגע ברכב צד ג' מאחור ושני הרכבים ניזוקו (להלן "התאונה"). לטענת המבקשים, המבקש 2 נהג ברכב כשרישיונו ברשותו ובתוקף. הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף אצל המשיבה 1 באמצעות פוליסה אותה רכש המבקש 1. המשיבה 2 הינה סוכנות ביטוח שטיפלה ברכישת הפוליסה והיא הנחתה את המבקשים כיצד לפעול לאחר התאונה. לאחר קרות התאונה ובהתאם להנחיות המשיבה 2, הרכב הוכנס לתיקון במוסך. לאחר תיקון הרכב, המבקש 2 השאיר במוסך המחאה לביטחון ע"ס 9,521 ₪ לכיסוי עלות התיקון. המבקשים פנו למשיבה 1 לכיסוי עלויות התיקון וזו הודיעה להם כי לא תשלם את עלות התיקון הואיל והמבקש 2 נהג ברכב ללא רישון בתוקף ולכן האירוע אינו מכוסה. עקב סירובה של המשיבה 1 לשלם עבור תיקון הרכב, פדה המוסך את המחאת הביטחון בסך 9,521 ₪ בגין תיקון הרכב. לפיכך הגישו המבקשים, כאמור, את תביעתם.

עוד טענו המבקשים כי בגין סכסוך בין המבקש 2 לבין גרושתו נפתח נגדו תיק הוצל"פ והוטלה עליו ביום 08.04.10 הגבלה מלקבל או לחדש רישיון נהיגה. המבקש 2 ידע כי יש הגבלה בקבלת רישיון נהיגה, אך לטענתו לא היה כל פגם ברישיון הנהיגה שבידו וביום 16.08.15 אף הוסרה ההגבלה בתיק ההוצל"פ. מכאן, כי ללא כל הגבלה או שלילה של רישיון נהיגה, היה על המשיבה 1 לשאת במלוא הנזקים שנגרמו, בהתאם לפוליסה שרכש.

מנגד טענו המשיבות כי יש לדחות את התביעה. רשיון הנהיגה של המבקש 2 בוטל ע"י רשות האכיפה (ההוצל"פ) ביום 25.05.10 ובמועד התאונה (בשנת 2015)- המבקש 2 נהג ברכב כאשר רישיונו לא היה בתוקף. לפיכך אין לאירוע הנדון כיסוי ביטוחי אצל המשיבה 1 לנזקי התאונה. ההגבלה בוטלה ביום 16.08.15-כחודש וחצי לאחר התאונה- ואין בכך כדי לשנות מהעובדה כי במועד התאונה נהג ברכב מי שאין בידו רישיון נהיגה. עוד הפנו המשיבות לתקנה 172א לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 ולתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) תשמ"ו-1986 וטענו כי שנתיים מיום ביטול רישיון הנהיגה, זכאי היה המבקש 2 לקבל כיסוי ביטוחי, ואולם אין כיסוי ביטוחי בענייננו מאחר וחלפו 5 שנים (מיום ביטול רישיון הנהיגה) ואין המשיבה 1 חבה בפיצוי המבקשים.

התביעה נדחתה.

בית המשפט קמא קבע כי במועד התאונה, המבקש 2 נהג ברכב שרשיונו בוטל ע"י רשות האכיפה כבר בתאריך 25.05.10, דהיינו הרשיון בוטל כחמש שנים לפני מועד אירוע התאונה. מכאן, כי המבקש 2 נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף וכפועל יוצא, וע"פ הפוליסה, אין לאירוע התאונה כיסוי ביטוחי אצל המשיבה 1 לנזקי התאונה. ביהמ"ש הפנה לע"א (י-ם) 2612/08 שנסיבותיו דומות לנסיבות בענייננו, תוך קביעה כי תקנה 172א לתקנות התעבורה קובעת גבול עליון לתקופה שבגידרה אי-חידוש רישיון לא ייחשב כנהיגה ללא רישיון. כן קבע ביהמ"ש כי במקרים בהם לא חודש הרישיון מטעמים "טכניים" הרי שיש לתת כיסוי ביטוח במשך שנתיים מיום ביטול הרישיון. אך בענייננו, מאחר שחלפו למעלה מחמש שנים אין כיסוי ביטוחי. לפיכך, כאמור, נדחתה התביעה והמבקשים חוייבו בהוצאות בסך 500 ₪ לכל אחד מהמשיבות.

תמצית טענות הצדדים-

3.לטענת המבקשים, שגה בית משפט קמא בפסק דינו: בצו של רשם ההוצאה לפועל לא נקבע כי רישיון הנהיגה של המבקש 2 פקע או כי יש הגבלה מלהחזיק רישיון זה; מבקש 2 לא קיבל צו זה והוא גילה את תוכנו רק לאחר שחברת הביטוח העלתה טענה זו; אדם שנהג ברכב כאשר רישיון הנהיגה שלו לא חודש עקב אי תשלום אגרה יהיה מכוסה בכיסוי ביטוחי; במועד התאונה המבקש 2 החזיק בידיו רישיון בתוקף, שכן הרשיון אמור היה לפוג ביום 22.12.16; לא ניתן לראות בצו של רשות האכיפה כצו פקיעת רישיון; ביהמ"ש התעלם מהצו המקורי והסתמך על תעודת עובד ציבור; אין התייחסות לסוגיית העדר הסיכון הביטוחי.

4.מנגד טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה: בימ"ש קמא בחן את הראיות ואין מקום להתערב בקביעותיו; ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסקי דין של בתי משפט לתביעות קטנות; המבקש 2 נהג ברכב כאשר הוטלה עליו הגבלת רישיון נהיגה ומכאן כי נהג ללא רישיון ואין כיסוי ביטוחי; המבקש 2 ידע על ביטול רישיונו; האינטרס הציבורי מחייב במקרה כזה שחברות ביטוח לא ישלמו את הכיסוי הביטוחי שכן אין כל סנקציה בפסילת רישיון הנהיגה באם ההגבלה תיכנס לתקופה בעוד מספר שנים.