דחיית בר"ע של עיריית אשדוד על פסיקת בית משפט לתביעות קטנות לאחר שפסיקה זו ניתנה בהסכמה

בפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה המבקשת - עיריית אשדוד - תחזיר למשיב סך של 810 ₪ ששולמו על ידו בגין דו"ח שקיבל מהעירייה, וכן יוחזר לידיו הרכב נשוא התביעה.

המשיב תבע את המבקשת בבית המשפט לתביעות קטנות לאחר שרכבו אשר חנה לדבריו בתוך חניה בחצר פרטית, נגרר על ידי המבקשת. המשיב אף קיבל דו"ח על סך של 750 ₪ בגין העמדת גרוטת רכב בחניה כאמור (המשיב ציין בדיון ששילם על הדו"ח סך של 810.30 ₪).

בתביעתו עתר המשיב להשבת המצב לקדמותו או לחילופין שייפסק לו פיצוי בהתאם לנזק שנגרם לו. לטענת המשיב לא הייתה כל הצדקה לגרירת הרכב, שכן הרכב אינו יכול להיחשב כ"גרוטאה" בהתאם להגדרה הקיימת בחוק העזר. עוד טען המשיב, כי העירייה גררה את הרכב ללא שהתריעה על כך מראש וללא שניתנה הודעה לאחר מכן על גרירת הרכב.

מנגד טען נציג המבקשת, כי הרכב חנה בתוך חניה משותפת לדיירי הבניין שהיא חניה פרטית, אך לעירייה יש סמכות לגרור רכב שמוגדר כגרוטאה גם מחניה פרטית; כי הרכב נגרר בעקבות תלונה של השכנים; וכי רכבו של המשיב עומד בהגדרה של "גרוטת רכב" בהתאם לחוק העזר לאשדוד (שימור רחובות) התשל"ו- 1975 (להלן: "חוק העזר"). כן צוין כי המשיב קיבל התראות והודעות על כוונת המבקשת לגרור את הרכב.

לאחר דיון שנערך בבית המשפט בו שמע בית המשפט את טענות הצדדים, את נציגי המבקשת וכן את המשיב, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין לפיה כאמור, הרכב שנגרר יושב למשיב על חשבונה של המבקשת והמבקשת תשיב למשיב סך הדו"ח ששולם - 810 ₪.

כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת, כי הסכמת הצדדים ניתנה בהמלצת בית המשפט אשר המלצתו התבססה על שגיאות משפטיות, שכן הייתה טעות של בית המשפט ביחס לפרשנות המונח "רחוב" בחוק העזר – כאשר המדובר בכל רחבה שיש לציבור זכות לעבור בה ובכלל זה החניה דנא. עוד נטען, כי אין סמכות לבית המשפט לבטל קנס שהוא למעשה בבחינת גזר דין פלילי, שכן תשלום הקנס מהווה הודאה.

המבקשת הוסיפה וטענה, כי פסק הדין מעלה שאלה עקרונית ביחס לסמכות העירייה לגרור גרוטת רכב המוצבת בחניה פרטית של בניין מגורים משותף. המבקשת חזרה למעשה על הטענות שהועלו בבית המשפט קמא (כפי שנטענו טרם הגיעה להסכמות עם המשיב): ביחס לסמכות העירייה לגרור רכב בחניה משותפת של בניין מגורים; ביחס לכך שהרכב עונה על הגדרתו כגרוטת רכב; וביחס לכך המשיב קיבל התראה מראש על הגרירה. צוין עוד, כי הסכמת נציגיה הייתה מבוססת אף על מידע שגוי, שכן באותו מועד הרכב כבר נגרט ואינו קיים עוד.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את בקשת המבקשת ואת התיק בבית המשפט קמא, מצאתי כי דינה להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיב, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד –1984.