תיק בית המשפט קמא עניינו תאונה בה, כפי שנקבע, היו מעורבים שלושה כלי רכב. רכב התובעת בבית המשפט קמא, רכב נוסף שהיה מאחוריה ורכבו של המבקש, אשר כפי שקבע בית המשפט קמא, היה הגורם לתאונה, כאשר פגע ברכב הנוסף, אשר המשיך ופגע ברכב התובעת קמא.
המשיבה, חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב המבקש בעת האירוע, טענה כי משעה שרשיון הנהיגה של המבקש הותלה, בשל שיטת הניקוד, פקע הביטוח והמשיבה אינה צריכה לצאת בתוצאותיה של התאונה, אשר לה גרם המבקש.
בית המשפט קמא קיבל את הטענה, דחה את התביעה נגד המשיבה וחייב את המבקש לשאת במלוא הפיצוי לתובעת קמא.
בית המשפט קמא קבע כי אין כל הבחנה בין התליית רשיון לפסילתו, כאשר עסקינן בהתלייה על רקע של עבירות תנועה, שכן זו משליכה על כושר הנהיגה ובכוחה, על כן, להפקיע את הכיסוי הביטוחי.
בית המשפט קמא הוסיף וקבע, עובדתית, כי שוכנע שהמבקש היה מודע להתליית רשיונו, זאת על רקע הרושם ה"שלילי ממש", כך לשון פסק הדין, אשר הותירה עדות המבקש. בית המשפט קמא ציין כי הודעות רשות הרישוי נשלחו בדואר רשום לתא דואר שאותו מסר המבקש בעצמו, תא דואר אשר טען בפני בית המשפט קמא כי משותף לו ולאחיו, הגם שטענה זו לא נתמכה בכל ראיה נוספת, גם לא בעדות האח, אשר לא הוזמן להעיד. המדובר בכתובת אשר נמסרה על ידי המבקש בעצמו.
תשובותיו המתריסות של המבקש, כך התרשם בית המשפט קמא וכפי שהדגים בפסק דינו, הובילו את בית המשפט קמא שלא ליתן אמון בטענות המבקש ומכאן, קבע כי המבקש, בניגוד לטענתו, ידע על התליית רשיונו.
על פסק דין זה מתבקשת הרשות לערער.