זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעכו (השופטת זהבה (קאודרס) בנר) מיום 31.12.15, לפיו נדחתה תביעת המערער נגד המשיבה.
ביום 22.3.16 ניתנה למערער רשות ערעור, ונקבע מועד הדיון. כחודש לאחר מכן, ביום 14.4.16, הגישה המשיבה "בקשה דחופה להארכת מועד להגשת עיקרי טיעון ובקרשה לדחיית מועד דיון", לא חותמה, בטענה שהבקשה מוגשת רק עתה מאחר שהמשיב טרוד בטיפול הרעייתו החולה במחלת הסרטן ועוברת טיפולים אינטנסיביים בימים אלה ולכן לא עלה בידו להתפנות לטיפול בתיק. עוד נטען, כי הוא מחפש בימים אלה להסדיר ייצוגו בתיק, ולאחר הסדרת הייצוג תוגש בקשה לקביעת מועד חדש. ביום הגשת הבקשה החלטתי, שעל המשיבה להוכיח את העובדות המפורטות בבקשתה, וכי העדר ייצוג אינו נימוק המצדיק הארכת מועד ודחיית דיון, כאשר המשיבה טיפלה בענייניה ללא ייצוג עד עתה.
המשיבה הגישה תצהיר סתמי שבו נאמר ששכרה שירותי עריכת דין לניסוח כתב ההגנה בערכאה הקודמת, וכי אשתו של מר פלוני עוברת טיפולים עקב מחלת הסרטן. לא פורט מעבר לכך ולא הוגש כל מסמך. על כן, דחיתי את הבקשה, לאחר שקבעתי שהטענות המפורטות בבקשה לא הוכחו, מלבד אמירה כללית בתצהיר. לא הוסבר מתי החל הטיפול באשתו של מר פלוני, ומדוע הטיפול של המשיבה בנושא זה, על ידי הגשת בקשות ותגובות עד 17.3.16, התאפשר למרות הטיפול באשתו של מר פלוני (אם טופלה באותה עת) וכעת אינו מתאפשר.
מר פלוני, מטעם המשיבה, התייצב לדיון. הוא ביקש שוב לדחות את הדיון על מנת לחפש ייצוג, אבל הובהר לו שהיה לו זמן מספיק, מאז 22.3.16, לחפש ולהסדיר ייצוג, והדיון לא ידחה בשל כך. לפיכך, שמעתי את טענותיו, למרות שלא הגיש עיקרי טיעון.
פסק דינה של הערכאה קמא אינו יכול לעמוד. ראשית יש לעמוד על ניסוח פסק הדין. מדובר במסמך של חמישה עמודים, המתחיל ב"רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט אזרחי" ועוסק בעניינים כללים שאין להם קשר ישיר לנושא הנדון בפני בית המשפט לתביעות קטנות, כולל פסיקה בדבר נטל ההוכחה והשכנוע, מאזן ההסתברויות, ועוד. אי הרלבנטיות של עמודים אלה בפסק הדין עולה מתוך העובדה שכאשר הגיע בית המשפט קמא לענין הנדון בפניו, לא דן כלל בנטל ההוכחה או השכנופלוני דרך זו של ניסוח פסק הדין עומדת בניגוד להוראת תקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז- 1976, לפיה "פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית".
החלק שבו דן בית המשפט קמא בענין שבפניו, הוא שורות 8-23 בעמ' 7 של הפרוטוקול, בו נתן 3 נימוקים מדוע הוא דוחה את התביעה לאחר ש"למדתי היטב את מסמכי בי הדין ושמעתי את גרסאות הצדדים". קביעות בית המשפט קמא אינן יכולות לעמוד כפי שהן.
התביעה הוגשה בגין הזמנת מרכזת טלפוניה על ידי המערער מהמשיבה, בעלות של 4,000 ₪. המערער שילם 1,193 ₪ ועוד 3,000 ₪, ולטענתו, התברר לו שהמרכזת אינה מתאימה, ולכן היא לא הותקנה, אלא נמכרה לאחר על ידי המשיבה ,והוא נאלץ לרכוש אחרת, בעלות של 12,000 ₪ כולל מע"מ. המערער תבע החזר 4,193 ₪ ששילם, הוצאות שנגרמו לו בסך 2,000 ₪ ועוד עוגמת נפש בסך 3,000 ₪, הכל ביחד 9,193 ₪.
בית המשפט קבע כגירסת המשיבה, שהמערער הבין היטב מה הוא קונה, וניתנו לו, שהוא איש מקצוע, כל ההסברים, כך שלא היה לו נימוק המצדיק את ביטול העיסקה. על בסיס זה, קבע בית המשפט קמא, שהנסיעה לבית ג'אן לצורכי התקנה סוכמה מראש, ונציג המשיבה המתין כמה שעות לחינם, לפני ששב כלעומת שבא. או אז, המשיך בית המשפט קמא וקבע, שהוא מאמין לנציג המשיבה, לגבי הערכת שעות עבודה שלו עצמו ושל הטכנאי, ולכן 3,000 ₪ הוא סכום שעות עבודה של טכנאי ושלו עצמו, בתוספת מע"מ, ולכן אין המשיבה צריכה להחזיר למערער דבר.
מר פלוני מטעם המשיבה העיד, שההוצאות היו עלות יום עבודה שלו בסך 1,500 ₪, ו- 6 שעות עבודת טכנאי במעבדה, העולים עוד 600 ₪. שני הסכומים ביחד הם 2,100 ₪, ואפילו אם נוסיף מע"מ, אין הסכומים מגיעים לסך 4,193 ₪ שגבתה המשיבה.