רת"ק 26899-04-16 קפלון נ' אינס ביוטי ספא בע"מ ואח'

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון מיום 10.4.16 (כב' הרשמת הבכירה ד. אסטרייכר), אשר דחה את תביעת המבקשת כנגד המשיבה 2 ומחק את התביעה כנגד המשיבה 1 המצוייה בפירוק.

2.רקע והחלטת בימ"ש קמא

כאמור בפסק הדין, המבקשת הגישה תביעה להשבת חיוב בגין 4 טיפולים מתוך 10 שרכשה מהמשיבה 1 , ואותם ביצעה בתשלום באמצעות שני כרטיסי אשראי שהונפקו ע"י המשיבה 2. עלות החבילה - 10,791 ₪. לטענת המבקשת, ביום 19.6.14, ולאחר שקיבלה ששה טיפולים, ושילמה חמישה תשלומים, נודע לה כי המשיבה 1 הפסיקה את פעולתה והעבירה את ניהול המכון לאחר. לפיכך, פתחה המבקשת מול המשיבה 2 בהליך לביטול חיוב חלקי בגין אותם 4 טיפולים שלא קיבלה.

המבקשת טענה כי בשיחה עם פקידת המשיבה 2 נודע לה כי המשיבה 2 מעודכנת באשר להפסקת פעולתה של המשיבה 1, למרות זאת סירבה לבטל את החיוב בתשלומים.

המשיבה 2 הכחישה את המיוחס לה. לטענתה, הודעה על צו פירוק המשיבה 1 לא הגיעה אליה עד למועד הדיון, והיא לא ידעה על הליך הפירוק של המשיבה 1. כן טענה כי אין בהליכי הפירוק נגד המשיבה 1, או בהעברת פעילותה של המשיבה 1 לאחר, כדי לחייב אותה בהפסקת העברת הכספים אליה, וכי היא אינה יכולה להתערב בעיסקה שבין המבקשת לספקית - המשיבה 1. ההתערבות אפשרית רק על פי הוראת חוק כרטיסי חיוב תשמ"ו- 1986 (להלן "החוק"), היינו רק כאשר מדובר בכישלון תמורה מלא. בעניינינו מדובר בכישלון תמורה חלקי והמשיבה 2 לא היתה רשאית להפסיק את התשלומים למשיבה 1.

נקבע כי דין התביעה להידחות. נקבע כי לא הוכח שהמשיבה 2 ידעה שהמשיבה 1 מצוייה בהליך פירוק. המסמך שהומצא ע"י המבקשת (ת/1), מידע מרשם החברות על מצבה של המשיבה 1 אינו מוכיח כי המשיבה 2 ידעה על מצבה זה. המסמך השני שהמציאה המבקשת (ת/2) הינו "טופס הצהרת אי קבלת תמורה" ממנו עולה כי המבקשת קיבלה ששה טיפולים מתוך עשרה. סדרת הטיפולים לא היתה מוגבלת בזמן והדבר מעיד כי אין משמעות או חיוניות בהכרח בביצוע כל הטיפולים על מנת שמטרת החבילה תושג, וע"כ מדובר בכישלון תמורה חלקי, והתביעה נדחית.

3.תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקשת, שגה בית משפט בקביעותיו. מדובר בעשרה טיפולים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, וע"כ מדובר בכישלון תמורה מלא ביחס לארבעה טיפולים שלא סופקו, במקביל היה על המשיבה 2 לבטל ארבעה תשלומים מתוך עשרה ששילמה המבקשת.

לטענת המשיבה 2, פסק דינו של בימ"ש קמא נכון, ותואם את החלטתו המנחה של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' הנשיא א. אורנשטיין), מיום 15.6.16 (בתיק 40932-12-15), שניתנה בעניין אחר, אך נכונה ביחס למקרים דומים, לפיה: