רת"ק 20213-01-15 חברת מעתק בע"מ ואח' נ' מזרחי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות (כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס) מיום 24.12.14 ולפיו התקבלה תביעת המשיב כנגד המבקשות באופן חלקי והמבקשות חויבו לשלם למשיב סכום של 8,136 ₪ בצירוף 800 ₪ הוצאות משפט.

המשיב הגיש תביעה קטנה כנגד המשיבות בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מתקלות חוזרות ונשנות במכונת הצילום אותה שכר מהמבקשות וכתוצאה מהפסקת שירותי התמיכה הטכנית אותם היה על המבקשות לספק בהתאם להסכם בין הצדדים.

המבקשות טענו כי המשיב הוא שהפר את תנאי הסכם השירות בכך שנמנע מלשלם את חובותיו על פי ההסכם ואף הגישו בגין כך תובענה המתבררת כנגדו בבית משפט השלום (תא"ק 38507-05-13).

במסגרת פסק הדין נקבע כי המבקשות הפרו את הסכם השירות באופן חד צדדי וכי המשיב רכש את מכונת הצילום כך שזו עברה לבעלותו המלאה.

בבר"ע שבפני משיגות המבקשות על קביעותיו של פסק הדין וכן משיגות על החלטות ביניים של בית משפט קמא שלא להעביר הדיון לבית משפט השלום.

מצאתי לדון בבר'ע כבערעור ולקבלו

מלכתחילה היה מקום לאחד את הדיון בשתי התובענות אשר ניכר ללא קושי כי הן קשורות בטבורן זו לזו וכי יש זהות בין הצדדים ובין העילות בשני התיקים. אף ערכאה קמא סברה כך משקבעה כי "מצב של תביעה אחת הנידונה בשני בתי משפט שונים, אינו מצב רצוי" בהחלטתה מיום 29.10.13.

גם הצדדים עצמם זה בכה וזה בכה ניסו להביא לאיחוד הדיון אך לא צלח בידם.

ברם, היום ולאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין דומה עלי שבמסגרת הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות לא הצליח איש מהצדדים לפרוש את ענינו ויש קושי אמיתי לקבוע כי פסק הדין ניצב על אדנים מוצקים ובפרט שאם ישאר על כנו הוא עשוי ליתן ביד המשיב יתרון שאינו הולם על המבקשת . לציין שגם החלטת בית משפט השלום שלא לאחד את הדיון בשתי התובענות (כב' השופטת גרוסמן) אינה משכנעת ולא ראתה לנגד עיניה את מלוא התמונה.