-
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד, אשר קיבל את תביעת המשיבים לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לדירתם, כתוצאה מנזילה ופיצוץ בצנרת, בדירת המשיבים.
-
בכתב התביעה נטען, כי בחודש ינואר 2012 הבחינו המשיבים, כי בשני חדרי השינה בדירתם, ישנה נזילה בתקרה; כי מקור הנזילה במרפסת דירת המבקשים (שנמצאת מעל דירת המשיבים); כי ביום 24.03.2012 ארע בדירת המבקשים פיצוץ בצנרת שגרם להצפת דירת המשיבים ונזק למיטלטליהם; וכי פניותיהם הרבות של המשיבים לתיקון הנזקים, העלו חרס. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי בה עלות תיקון הנזקים הוערכה בסך 23,810 ₪, כאשר סכום התביעה כולה הועמד על סך 33,832 ₪ (הערכת השמאי בתוספת סכום של 1,522 ₪ בגין שכ"ט שמאי ו-6,500 ₪ בגין גרימת עגמת נפש).
בכתב ההגנה נטען ע"י המבקשים (הם הנתבעים), בין היתר, כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה בחוסר תום לב; כי מדובר בתביעה מוגזמת וחסרת פרופורציה; כי מיד עם פנייתם הראשונה של המשיבים, הציעו המבקשים שיפוצניק מטעמם לצורך תיקון הנזקים, אולם, הם נענו בסירוב; כי השיפוצניק מטעם המשיבים, מר יבגני ז'וק, נתן הצעת מחיר לתיקון הנזקים בסך 1,600₪ וכי יממה לאחר מכן הביעו המבקשים את הסכמתם להצעה, ובלבד שיקבלו מהמשיבים פירוט בכתב באשר לחישוב הנזק; כי החל מאותו רגע התעלמו המשיבים מהמבקשים וניתקו עמם כל קשר; כי בעוד המבקשים ממתינים לתחשיב נזק, הם קיבלו מכתב עו"ד לפיו הם נדרשו לשלם סך של 4,274 ₪; כי מקור הנזק שנגרם בחדרי השינה של המשיבים אינו בדירת המבקשים, כי אם ב"חיבור הקירות החיצוניים" (דהיינו, מקור הנזק הינו ברכוש המשותף, כך לפי חוו"ד מטעם חברת ש.ח.ר נזקי צנרת בע"מ, שבדקה את הדירה במסגרת הפעלת פוליסת הביטוח); כי המבקשים החליפו איטום במרפסת - עובדה שצריכה להילקח בחשבון; וכי המשיבים לא נקטו בפעולות כלשהן על מנת להקטין את נזקם. המבקשים צרפו חוות דעת מטעמם, לפיה עלות התיקון הינה 1,521 ₪, כאשר הנזק כולו נפרס על 10 מ"ר בלבד (זאת בשונה מחוו"ד המשיבים, בה נלקח בחשבון 60 מ"ר).
-
ביהמ"ש שמע את הצדדים (ביום 17.07.2013 ע"י כב' הרשמת הבכירה, כתוארה אז, עפרה גיא), והורה על מינוי שמאי מומחה מטעם בימ"ש. בחוות דעת המומחה נמצאו נזקים במרפסת השירות, בחדרי הרחצה, בחדרי השינה, בסלון ובפינת האוכל, כאשר עלות התיקון הוערכה בסך 5,700 ₪ בתוספת מע"מ. לבקשת המשיבים, המומחה התייחס גם לקיר הדקורטיבי בסלון ובחדר הילדים, ובחוות דעת נוספת שהוגשה לבימ"ש, נקבע כי יש להוסיף 1,000 ₪ לחוות הדעת הראשונה.
בדיון (שהתקיים ביום 29.03.2015) בימ"ש (כב' השופטת אורנה סנדלר-איתן) שמע פעם נוספת את הצדדים, וכן את המומחה מטעמו (אשר הבהיר במהלך הדיון, כי הסכומים שנקבעו על ידו בחוות הדעת הינם על הצד הגבוה), והחליט לקבל את התביעה. בית משפט ציין בפסק דינו, כי המבקשים נהגו לאורך כל הדרך בהגינות רבה, והציעו שוב ושוב סכומי פשרה למשיבים, אולם אלו סרבו בתוקף לקבלם ואף סירבו להעביר את ההליך לגישור. בימ"ש חייב את המבקשים בסך 8,000 ₪ בגין עלות תיקון הנזקים, וכן ב-6,500 ₪ בגין הוצאות משפט (סה"כ 14,500 ₪). לעניין סכום ההוצאות הובא בחשבון הפער הגדול בין סכום התביעה לבין עלות תיקון הנזקים כפי שנקבעה ע"י המומחה מטעם בימ"ש וכן התנהלות המבקשים לכל אורך שנות ההתדיינות.
על פס"ד זה, ובעיקר על סכום ההוצאות שנפסקו, הוגשה הבר"ע נשוא החלטה זו.
-
במסגרת בקשת רשות הערעור חזרו המבקשים על טענותיהם, והוסיפו, כי עיקר בקשתם נוגעת לרכיב ההוצאות; כי מלכתחילה הם לקחו אחריות על קרות הנזק; כי לא ניתן משקל הולם לכך שלאורך ההליך כולו הם נהגו בהגינות; כי לא ניתן משקל לכך שבין הצדדים הייתה הסכמה, כבר בראשית הדרך, לפיה ישלמו המבקשים 1,600 ₪ עבור התיקונים; כי עפ"י חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש, הנזק בדירת המשיבים נפרס על 10 מ"ר בלבד ולא על 60 מ"ר; וכי לא ניתן משקל לכך שהמבקשים נאלצו להוציא כספים רבים הן לצורך ניהול ההליך והן לצורך תיקון הנזקים בביתם.
-