השופט שמואל צור
1. המערערת, חברת דאטה פול בע"מ (להלן-
דאטה), הינה חברה פרטית, העוסקת בייבוא ושיווק של מוצרים מתכלים למחשבים ולמדפסות. את המוצרים המתכלים רוכשת דאטה מספקים שונים, לרבות ספקים זרים מחו"ל ומשווקת אותם לגופים ולחנויות המוכרות ציוד משרדי בישראל. דאטה אינה הנציגה הרשמית של החברות הבינלאומיות המייצרות את המוצרים המתכלים.
2. המשיב 2, מר אמיר לוין (להלן-
מר לוין), עבד בשרות דאטה כמנהל מכירות החל מחודש ספטמבר 1998 ועד לחודש אוגוסט 2002. המשיב 3 מר אילן סרור (להלן-
מר סרור) סיפק לדאטה שירותי מכירה ושיווק באמצעות חברה שבבעלותו, היא המשיבה מס' 4. מר סרור העניק שירות לדאטה החל מחודש ספטמבר 2000 ועד לחודש אוקטובר 2002, מועד בו הודיע על הפסקת ההתקשרות עימה.
3. בסמוך לאחר הפסקת עבודתם בדאטה, חברו המשיבים במשותף לחברה בשם
יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן -
חברת יניב). תחום עיסוקה של חברת יניב היה זהה לזה של חברת דאטה ולמעשה היא התחרתה בה.
ההליך בבית המשפט המחוזי
4. בשלהי שנת 2002 הגישה דאטה בבית המשפט המחוזי תביעה למתן צווי מניעה קבועים לתקופה של 12 חודשים לפחות, האוסרים על המשיבים להתחרות בה ולקיים קשר עסקי עם ספקים ולקוחות קבועים שלה. עוד עתרה דאטה לאסור על חברת יניב לשכור את שירותי המשיבים בכל עניין בו היא מחזיקה בסודותיה המסחריים השייכים לה (ת.א. 2546/02). בנוסף, ביקשה דאטה צווי מניעה זמניים, שעניינם הגבלת חופש עיסוק של המשיבים עם ספקים ולקוחות קבועים שלה (בש"א 23075/02).
5. בית המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט; בש"א 23075/02) נעתר חלקית לבקשה ונתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים, ביחד ולחוד, לקיים קשר עסקי עם לקוחות וספקים של דאטה, למעט גופים ציבוריים הרוכשים ציוד בדרך של מכרז וסוכנים בלעדיים של מוצרים המיוצרים בחוץ לארץ. הצו ניתן לתקופה של שישה חודשים.
6. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבים חייבים לשמור על סודיות המידע אליו נחשפו במהלך עבודתם עבור דאטה ולהימנע מתחרות בה למשך שנתיים מתום העסקתם בדאטה, זאת מכוח התחייבותם לשמירת סודיות ומכוח הדין המגן על סודות מסחר. עוד קבע בית המשפט כי למרות שניתן לאתר את לקוחות וספקי דאטה בקלות, הרי שהפירוט על טבעו של כל לקוח או ספק, כגון - פרטי המוצרים אותם צורך הלקוח, היקף הרכישות והמחיר המשולם על ידו וכן הפרטים המלאים אודות המוצרים המשווקים על ידי הספק - וכיוצאים באלה פרטים - מהווים מידע סודי. בית המשפט הגיע למסקנה כי דאטה הוכיחה כי המשיבים הפרו לכאורה את התחייבותם כלפיה שלא להתחרות בה ושלא לעשות שימוש במידע המוגדר כסוד מסחרי של החברה.
על החלטה זו הוגשה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה בהחלטה מיום 10.6.03 (השופט ריבלין; רע"א 2661/03).
ההליך בבית הדין האזורי
7. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הגישו המשיבים בקשה להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה בטענה שמדובר בתביעה שבין עובדים לשעבר למעביד. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ובהחלטה מיום 27.6.04, הורה על העברת ההליך לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב לפי סעיף
79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהתאם, הגישו הצדדים לבית הדין האזורי כתבי טענות מתוקנים.
8. בבית הדין האזורי טענה דאטה כי המשיבים עשו שימוש בסודותיה המסחריים ובמידע סודי שלה באמצעות פנייה ללקוחותיה ולספקיה, במטרה לגרום להם לעבור ולהיות לקוחות שלהם. לטענתה, במהלך עבודתם אצלה פנו המשיבים, באמצעות חברת יניב, לספקי דאטה והציגו את עצמם כחברת בת שלה ובכך נהגו בחוסר תום לב כלפיה תוך הפרת חובת האמון כלפיה. עוד נטען כי פעולותיהם של המשיבים גרמו לדאטה נזקים כבדים ובכללם ירידה ואובדן מכירות וכן פגיעה במוניטין. בתביעה עתרה דאטה לפיצוי על נזקיה על פי דיני החוזים, דיני הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט בסך של כ- 2,500,000 ש"ח וכן פיצוי נוסף ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ש"ח לפי סעיף 13
לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן-
חוק עוולות מסחריות). כמו כן עתרה דאטה לצו למתן חשבונות לפי סעיף 15 לחוק עוולות מסחריות.
9. המשיבים טענו כי הם החלו לעבוד בחברת יניב רק לאחר שסיימו את עבודתם בדאטה. לטענתם, עם סיום העבודה בדאטה, לא נותר בידם כל מידע השייך לדאטה וממילא הם לא עשו בו כל שימוש שלא כדין. לטענתם, רשימת הלקוחות של דאטה אינה בגדר סוד מסחרי, שכן הם יצרו את הרשימה במהלך תקופת עבודתם בדאטה ורשימה זו היא נכס השייך להם לא פחות מאשר לדאטה. לטענתם, התקשרות עם לקוח נעשית על בסיס המחיר הזול ביותר המוצע בעד אותו מוצר על ידי הספקים השונים. עוד נטען כי סל הצריכה של הלקוחות מוכתב על ידי ציבור הלקוחות ואין צורך בתכנון ארוך טווח אל מול כל לקוח לעניין אופי המוצרים הספציפיים והיקף הרכישה, שכן מגוון המוצרים משתנה כל הזמן והלקוחות אינם שומרים על נאמנות לספק נבחר אחד. אשר לרשימת הספקים טענו המשיבים כי אין לראות בזהות הספקים מידע סודי, שכן לא קיים קושי לאתרם באמצעות האינטרנט ואף על גבי תוויות אריזות המוצרים המתכלים.
פסיקת בית הדין האזורי
10. בית הדין האזורי (השופטת דינה אפרתי; עב' 7002/04) קיבל בחלקה את תביעת דאטה. בית הדין בחן תחילה את קיומו של סוד מסחרי, כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות ולאחר מכן עבר לבחון את שאלת הנזקים הכספיים שנגרמו לדאטה, לטענתה. לשם בחינת קיומו של סוד מסחרי הסתמך בית הדין על פסק הדין ב
פרשת צ'קפוינט (ע"ע 164/99
דן פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע ל"ד 249), בו נקבע, בין היתר, כי על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי לתאר ולפרט מהו הסוד ולהצביע על פורמולה, רשימת לקוחות מסוימת או תהליך מסוים העולים כדי סוד מסחרי. עוד נקבע בפרשת צ'ק פוינט כי על המעביד להוכיח גם את היקף ומשך זמן קיומו של "סוד מסחרי" וכי הוא נקט אמצעים להבטיח את שמירתו של הסוד.
11. בית הדין האזורי דן בשאלה האם לדאטה קיים "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות. דאטה טענה כי יש להכיר ברשימת הספקים מהם היא רוכשת את מוצריה בחו"ל ובתנאי ההתקשרות עימם, כסוד מסחרי. בית הדין האזורי קיבל טענה זו ופסק לאמור:
"
ממכלול הראיות שהובאו בפני, שוכנעתי כי הידע הסודי שרכשו הנתבעים (הם המשיבים כאן- ש.צ
.)
אודות זהות הספקים הזרים של דאטה, הניב עבורם את הסחורה שביקשו לרכוש. כמו כן שוכנעתי, כי תנובה זו הייתה פרי השקעת זמן ומשאבים שהשקיעה דאטה ביצירה ובפיתוח הקשר עם הספקים הזרים המשווקים לדאטה מוצרים שקיים קושי ברור לרכוש אותם בתנאי השוק החופשי, ללא ידע והיכרות מוקדמים".
(סעיף יג' בעמוד 20 לפסק הדין).
עוד קבע בית הדין האזורי כי ללא הידע הרלוונטי המוקדם, הנוגע למהימנותם ואמינותם של הספקים הוותיקים של דאטה בחו"ל, היו המשיבים נדרשים ליטול על עצמם סיכון כלכלי רב, בשים לב לתנאי התשלום מראש ולקושי לחדור לענף זה, בו נדרשות החברות המייבאות מוצרים מתכלים לבצע ייבוא מקביל, לעיתים באמצעות חברות קש (סעיף יד' בעמוד 20). לאור האמור הגיע בית הדין למסקנה כי זהות הספקים הזרים של דאטה הינה בגדר מידע סודי שלה אשר המשיבים נטלו אותו ללא הסכמתה ועשו בו שימוש מסחרי בכך שפנו לספקים הזרים והתקשרו עימם.