רשות השידור נ' מלכאן ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 11.6.12 במעמד צד אחד.

המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה על סכום קצוב לתשלום חוב בגין אגרת טלביזיה. המבקשים הגישו התנגדות לביצוע התביעה בגדרה טענו כי בתקופה הרלבנטית לא החזיקו ברשותם מקלט טלביזיה וכי הם מתגוררים בבית אמו של המבקש 1, אשר נושאת בתשלום האגרה. בהחלטה מיום 22.3.12 התקבלה ההתנגדות.

ביום 11.612 ניתן פסק דין במעמד צד אחד, בו הוריתי על קבלת התביעה, לאחר שהמבקשים לא התייצבו לישיבה המקדמית.

ביום 3.7.12 הגישו המבקשים בקשה לביטולו של פסק הדין. את בקשתם סומכים המבקשים על שני נימוקים מרכזיים: האחד, כי לא קיבלו הזמנה לדיון ואף לא קיבלו העתק של המסמכים שהיה על התובעת להגיש על-פי החלטת בית המשפט. לטענתם, משלא קיבלו את המסמכים סברו כי אלה לא הוגשו על ידי התובעת ועל כן התביעה נמחקה. הטעם השני לבקשה, הוא כי סיכויי הגנתם של המבקשים בפני התביעה טובים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת המשיבה כי ההזמנה לדיון נשלחה למבקשים באמצעות פקיד בית המשפט לכתובתם המופיעה בתיק בה קיבלו לאורך כל ההליך כתבי בי-דין, ועל כן הומצאה כדין. לטענת המשיבה, המבקשים אף לא טרחו לברר את מצב ההליך ובחרו להסיק מסקנות על דעת עצמם. עוד טוענת המשיבה, כי אין למבקשים סיכויי הגנה בפני התביעה, שכן לא הוכיחו כי אמו של המבקש משלמת אגרת טלביזיה.

אבחן תחילה האם ההזמנה לדיון הומצאה כדין למבקשים. מהרישומים בתיק עולה כי ההזמנה לדיון נשלח לכתובתם של המבקשים הרשומה בתיק. על פי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רואים כתב בי דין שנשלח למענו של בעל הדין הרשום בתיק כאילו הומצא כראוי, כל עוד לא הודיע בעל הדין על שינוי במענו. טענת המבקשים כי בשל העובדה כי לא קיבלו את המסמכים שנדרשה התובעת להגיש לתיק סברו כי התביעה נמחקה, אינה יכולה לעמוד. כל עוד לא קיבלו המבקשים החלטה המורה על מחיקת התביעה, הרי שלא היה בסיס כלשהו להשערתם ולכל הפחות היה עליהם לפנות לבית המשפט על מנת לברר האם נמחקה התביעה נגדם ולא להניח הנחות שונות.

ואולם, אין במסקנתי זו כדי לסתום את הגולל על בקשת המבקשים. בדונו בבקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד (שאין לגביו טענה לפגם המחייב את הביטול מחובת הצדק), על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו: ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר [פורסם בנבו], 2.2.2009).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983), שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995).

מהנסיבות המתוארות בבקשה עולה כי אי התייצבותם של המבקשים לדיון לא נבעה מזלזול בבית המשפט, אלא ככל הנראה מטעות או חוסר ידיעה על מועד הדיון. שנית, וזו הנקודה המרכזית, הרי שאין לומר שסיכויי הגנתם של המבקשים קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. המבקשים טוענים כי לא החזיקו ברשותם מקלט טלביזיה בתקופה הרלבנטית וכי הם מתגוררים בבית אמו של המבקש. טענה זו מצריכה בירור עובדתי ועל כן לא ניתן לקבוע כי אין למבקשים סיכויי הגנה בפני התביעה.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת, בכפוף לתשלום הוצאות, שכן אי התייצבות המבקשים נעוצה במחדלם, גם אם מקורה בטעות.

לפיכך, אני קובעת כי פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 750 ₪. המבקשים יפקידו את סכום ההוצאות בקופת בית המשפט עד ליום 27.9.12. לאחר הפקדת סכום ההוצאות, יבוטל פסק הדין והתיק ייקבע לדיון. לא יופקד סכום ההוצאות תוך התקופה שנקבעה, יוותר פסק הדין על כנו.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ב, 08 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.