ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
11145-07
28/07/2009
|
בפני השופט:
תמר נאות פרי
|
| - נגד - |
התובע:
אדם חג'ג'רה
|
הנתבע:
1. מנשה כרמלה
2. רשות השידור
|
| פסק-דין |
לפניי תביעה מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "
החוק").
רקע כללי -
- התובע, מר אדם חג'ג'רה (להלן: "
התובע") מונה במהלך שנת 2004 לתפקיד היועץ להכוונת חיילים משוחררים במגזר הבדואי בצפון (להלן: "
תפקיד היועץ").
- לאחר המינוי, הנתבעת מס' 1, גב' כרמלה מנשה (להלן: "
הנתבעת") פרסמה כתבה (להלן: "
הכתבה") אשר במסגרתה הובעה ביקורת על המינוי של התובע לתפקיד היועץ ובעיקרם של דברים, נטען בכתבה כי התובע מונה לתפקיד בשל היותו חבר מרכז הליכוד, בנוהל בלתי תקין, למרות שהישגיו במבחני הקבלה היו נמוכים וכי עסקינן במינוי פוליטי.
- אין חולק כי הכתבה פורסמה ביום שישי, 13/2/04, בשעות הבוקר, במספר מועדים שונים במסגרת שידורי רשת ב' של קול ישראל, אשר באחריות הנתבעת מס' 2, רשות השידור (להלן: "
רשות השידור").
- אין אף חולק כי כמה ימים לאחר פרסום הכתבה בוטל המינוי של התובע לתפקיד היועץ, על ידי נציב שירות המדינה.
עמדות הצדדים -
- התובע טוען כי יש בכתבה כדי להוות פרסום לשון הרע, בניגוד להוראות החוק, וכי הפרסום הסב לו נזקים משמעותיים. התובע אומד את נזקיו בסכום של 316,000 ש"ח, כאשר בכתב התביעה התווספו לעילות מכח החוק גם עילות תביעה מכח פקודת הנזיקין, לרבות הנוגעות לעוולת הפרת החובה החקוקה.
- הנתבעת ורשות השידור טוענות למעשה טענת הגנה אחת עיקרית והיא - "אמת דיברתי", כאשר לחילופין הועלתה מטעמן הגנת פרסום בתום לב.
מסכת הראיות -
- מטעם התביעה נשמעו עדויותיהם של התובע (לגבי תצהירו
ת/1), ושל עדאל גריפאת, לשעבר ראש המועצה המקומית בית זרזיר (להלן: "
גריפאת", לגבי תצהירו
ת/2).
- מטעם ההגנה נשמעו העדים הבאים : מר עוזי פרל, שכיהן בתקופה הרלבנטית כמנהל הקרן להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון (להלן: "
פרל", לגבי תצהירו
נ/3), מר רואי קליגר, מנהל יחידה במשרד החקלאות בה עבר התובע בעבר (להלן: "
קליגר", אשר נחקר בחקירה ראשית), מר שמעון וילנאי, כתב קול ישראל לענייני חקלאות ותעשיה (להלן: "
וילנאי", לגבי תצהירו
נ/4) והנתבעת (לגבי תצהירה
נ/5).
דיון והכרעה -
- לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, לאחר שקראתי שוב את הכתבה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם - מצאתי כי
דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן - וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
- אקדים ואומר כי לא יכול להיות חולק שבדיעבד התברר שהליך המינוי של התובע לתפקיד היועץ לא היה תקין והראיה היא שהמינוי בוטל, על ידי נציב שירות המדינה, ולא שמעתי שהתובע עתר לשינוי החלטת הנציב. אינני סבורה שיש מקום בפסק דין זה לברר לעומק את כל הפרטים הכרוכים בביטול המינוי ורק אומר כי התמונה באופן כללי הינה שאכן נפל פגם בהליך המינוי, כי הגורמים הרלבנטיים זיהו את הכשל וכי המינוי בוטל.
- עם זאת, ולמרות זאת, יש צורך לבחון בקפידה את הכתבה על כל רכיביה ולבחון האם הוכחה טענת אמת דיברתי, או טענת הגנה אחרת, לגבי כל אחד ואחד מהרכיבים.
הגנת "אמת דיברתי" -
- הגנת אמת הפרסום קבועה בסעיף 14 לחוק, וזו לשונו:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."
- בע"א 10281/03
אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב (2006) (פורסם בנבו), בהמ"ש סקר את עיקרי ההלכות לגבי הגנה זו ואפנה לדברים שהובאו שם, לאמור:
"שני יסודות מצטברים נדרשים אם כן להוכחתה של ההגנה: אמיתות תוכן הפרסום וקיומו של עניין ציבורי בפרסום. ההכרעה בדבר קיומם של שני אלה נעשית על פי מבחן אובייקטיבי (אורי שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז) 216 להלן: שנהר). שני היסודות המכוננים את ההגנה יוצרים ביניהם תמהיל שמבקש לאזן כאמור בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב. איזון זה עיקרו בנכונות לפרוש את ההגנה הרחבה הנתונה לחופש הביטוי על פרסומים שתכנם אמת ושקיים אינטרס ציבורי בפרסומם. זאת, מתוך הנחה כי קיימת תועלת חברתית בקיומו של דיון ציבורי בנושא בו עוסק הפרסום, על בסיס עובדות נכונות ...
האמת לבדה לא די בה אם כן כדי להצדיק הפגיעה בשם הטוב וזו תזכה להגנה רק אם תצמח לציבור תועלת ממנה. לעניין זה לא נדרש כי התועלת שיפיק הציבור מהפרסום תהא תועלת ניכרת או משמעותית ביותר, אך ברי גם כי לא די באפשרות קלושה לכך שמי מהציבור יפיק תועלת מן המידע. מרכז הכובד של חשיבות הדיון הציבורי, ליבון נושאים והחלפת דעות חשוב לא פחות מן הדרישה לאמיתות הדברים. מדובר בשתי חוליות שלובות בקשר בל יינתק: לא תינתן הגנת הסעיף לפרסום עובדתי שגוי, שכן גם אם נוגע הוא לסוגיה בעלת חשיבות ציבורית, אין עניין בקיום דיון על בסיס עובדות שגויות, ומנגד, לא תינתן הגנה לפרסום שהוא אמת לאמיתה אם אין עניין בקיום שיג ושיח ציבורי לגביו, שאז אין הצדקה "לספוג" את הפגיעה בשמו הטוב של אדם."
14. הואיל וזו היתה טענת ההגנה העיקרית, אבחן להלן את הרכיבים הספציפיים בכתבה, שיש בהם כדי להוות לשון הרע, דהיינו, שיש בהם כדי להשפיל, לבזות, או לפגוע בתובע ואבחן אם הוכחה הטענה שהדברים מדויקים ואמיתיים.
האם התובע היה חבר מרכז הליכוד במועד המינוי ?
- הרכיב הראשון בו נעסוק הינו חלקה הראשון של הכתבה לאמור:
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת