רשות השידור/ המשרד הראשי נ' שריף

פסק דין

בפני תביעתה של רשות השידור לתשלום סך 4711.42 ₪ המהווה לטענתה את חובו של הנתבע כלפיה בגין אחזקת מקלט טלביזיה לשנים 2001-2006.

התובעת מתבססת על דיווח סוחרים לפיו רכש הנתבע מקלט מסוג פיליפס "21 ביום 14.7.2001 ועל ביקור בית שנערך אצל הנתבע בסוף דצמבר 2010 אז התגלו אצלו המקלט הנ"ל ושני מקלטים נוספים.

הנתבע מצידו איננו מכחיש שרכש את מקלט הפיליפס נשוא דו"ח הסוחרים ברם הוא טוען כי רכש אותו עבור אימו וכי הוא עצמו לא החזיק בו. לטענתו אימו שילמה לו עבור המקלט בהפקדות לחשבונו מול פירעון השיקים שמסר לחנות.

הנתבע טוען כלפי אי התאמה בין סכום התביעה לסכומים הנתבעים על פי תצהיר התובעת וטוען כי חלק מהתביעה התיישן.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים נדחתה התביעה ביחס לשנים 2001-2002 מחמת התיישנותה,העדים מר שוורץ ומר הלון מטעם התובעת והנתבע נחקרו וב"כ הצדדים סיכמו.

היות והתביעה היא בסכום נמוך מאד והתיק מתנהל בסדר דין מהיר הרי שפסק הדין ינומק באופן תמציתי ובהתאם להוראות תקנה 214 ט"ז.

הנטל בתיק רובץ דווקא לפתחו של הנתבע וזאת לאחר שהודה שרכש על שמו את מקלט הפיליפס בשנת 2001. דו"ח הסוחרים מחד והודאתו מאידך מעבירות אליו את הנטל להוכיח כי המקלט יצא מחזקתו.

הנתבע לא עמד בנטל זה וזאת בשל מספר טעמים.

ראשית הנתבע לא טען שהודיע לתובעת כחובתו על פי חוק שהמקלט שרכש יצא מחזקתו ובוודאי לא הוכיח שכך עשה בתוך תקופת החוב הנתבע או אפילו עד הגשת התביעה.

שנית,הגם שהנתבע ידע שרכש בעבר מקלט והגם שכבר בדצמבר 2010 הוגש תצהיר עם דו"ח סוחרים,הוא לא טרח להבהיר כי המקלט שרכש היה בחזקת אימו כל השנים,הטענה עלתה לראשונה רק בתצהיר משלים שהגיש אחרי ביקור הבית שנערך אצלו.

הנתבע גם לא הוכיח את טענותיו,הוא לא הביא שום ראיה לכך שבקומה השנייה (או אפילו הראשונה) של ביתו התגוררו אימו או אחיו,לא הביא שום ראיה לכך כי הללו שילמו אגרת טלביזיה או היו פטורים ממנה לתקופת החוב ולא הביא שום ראיה לאותן הפקדות שהפקידה אימו לחשבונו כפי שטען.

מול חוסר ראייתי זה עמדה עדות מוצקה ומפורטת של מר הלון שביקר אצל הנתבע בבית,לא נסתרה טענתו לפיה לא רק שהוכנס אל הבית וביקר בשתי הקומות אלא אף הוזמן לשתות קפה בקומה השנייה שם גם נמצא מקלט הפיליפס הנ"ל. מר הלון עמד על כך שלא נאמר לו דבר על כך שהמקלט שייך לאם וכי לא ראה כל עדות לכך שמישהו אחר גר בקומה ב' (או בקומה א') אלא להיפך,הנוכחים דיברו על אפשרויות התשלום של האגרה.

לא רק זאת,מר הלון גילה בבית עוד שני מקלטים,אחד מסוג גרץ "29 בסלון קומה א' ואחד גרץ "14 אינטש בחדר הילדים בקומה ב'.

כאמור,עדותו בעניין זה לא נסתרה ולא רק,הנתבע ואשתו חתמו על דו"ח הביקור שם נרשמו המקלטים אם כי הנתבע טען שאיננו שולט בקריאה ובכתיבה.

הנתבע הודה בהחזקת המקלט בחדר הילדים אך לא זכר מתי קיבל אותו לטענתו מאדם בשם עוזי. הנתבע טען כי המקלט מקולקל והיה מקולקל מלכתחילה אם כי לטענה זו אין משקל שכן החוק איננו דורש החזקת מקלט "תקין" כפי שאיננו דורש צפייה בפועל בשידורי הערוץ. זאת ועוד,לא סביר שאדם יקבל מקלט מקולקל ובכ"ז יתקין אותו על מתקן תלייה לקיר ויחזיק אותו בבית במשך תקופה ארוכה.

הנתבע גם לא הראה שהודיע על החזקת מקלט כחובתו על פי חוק גם לאחר שהחל להחזיק (עפ"י גרסתו) במקלט.

די בכל האמור לעיל כדי לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל להראות כי לא החזיק במקלט טלביזיה בתקופת החוב הנתבע.

ב"כ הנתבע טען ובצדק כי קיימת אי בהירות ביחס לסכום החוב הנתבע וכי יש לחייב את התובעת בהוצאות בגין דחיית חלק מהתביעה.. נוכח טענותיו,נוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה ונוכח נוסח כתב התביעה בו נכתב מחד כ הסכום הנתבע כולל שכ"ט ומאידך על סכום זה מבוקש שוב שכ"ט מצאתי לנכון לחייב את הנתבע רק בערכי הקרן של החוב ובעיגול קל כלפי מעלה ועל כן הנני מחייבו לשלם לתובעת סך 2010 ₪ (קרן החוב לשנים 2003-2006 על פי מצב החשבון שצורף לתביעה) ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 300 ₪ (לאחר ניכוי שכ"ט בגין דחיית חלק התביעה) סה"כ 2310 ₪ .

הסכום ישולם עד 1.4.11 שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל וניתן יהיה לבצעו בהוצל"פ.