רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח נ' אבו חמד

פסק-דין

התובעת השכירה לנתבע חנות בשכירות מוגנת. לטענת התובעת, הפר הנתבע את חוזה השכירות בכך שבנה תוספת בנייה לחנות. לטענת התובעת, על הנתבע לפנות המושכר, להרוס את תוספת הבנייה ולשלם לה דמי שימוש ראויים בגין השימוש בתוספת הבנייה.

כללי:

בעלי הדין:

1.התובעת הוקמה על פי דין לטפל, בין היתר, במקרקעין הרשומים על שמה.

2.הנתבע אזרח ישראלי תושב העיר לוד.

מערכת היחסים בין הצדדים:

3.ביום 18.9.1977 השכירה התובעת לנתבע בשכירות מוגנת חנות ששטחה 18 מ"ר הנמצאת ברחוב ל"ח 18 בלוד, והידועה כגוש 3962 חלקה 39. מטרת השכירות הרשומה בחוזה "חנות ירקות". התובעת חתמה עם התובע על חוזה השכירות לאחר שהדיירת המוגנת הקודמת של החנות, גב' ברדוגו אושרה, חתמה על תצהיר דייר יוצא, והנתבע חתם על תצהיר דייר נכנס. בהתאם לתשריט המצוי בתיק הנכס (מסמך מס' 1, אם כי קיימים שני מסמכים המסומנים במס' 1), מידות החנות הינן 4 מ' X 4.5 מ'.

4.החלקה עברה הליך הסדר, ולאחר ההסדר מספר החלקה הוא 97 במקום 39. ביום 21.7.03 נרשמו המקרקעין על שם רשות הפיתוח

5.בסעיף 6(ד) לחוזה השכירות התחייב הנתבע:

"לא לשנות את המושכר ו/או הבנין בו נמצא המושכר באיזה אופן שהוא וכן לא להוסיף כל דבר ו/או עליו, או צמוד אליו, לא להרוס כל חלק מהם, לא להתקין או לא להסיר כל אינסטלציה לחשמל או למים או מכל סוג אחר כל חלק הימנה ... ובכלל לא לפגוע במאומה במושכר בכל צורה שהיא, בלי קבלת רשות בכתב מאת המשכיר ..."

ובסעיף 11 לחוזה השכירות הסכימו הצדדים כי הוראות הסעיפים הנקובים בו, וביניהן הוראות סעיף 6 לחוזה הינן:

"תנאים עיקריים והשוכר מסכים שאם יפר או לא יקיים איזה תנאי או התחייבות הכלולים בסעיפים אלה, מתבטל חוזה זה מאליו והמשכיר יהיה רשאי לתובע מיד את פינוי המושכר בלי צורך בהודעה או בהתראה איזו שהיא ..."

טענות הצדדים:

6.ביום 1.6.08 ערך מודד מטעם התובעת תשריט של המקרקעין. מתשריט זה עולה כי בנוסף לחנות מחזיק הנתבע בשני חדרים נוספים ששטחם הכולל הוא כ-17 מ"ר, הנמצאים ממערב לחנות וצמודים אליה, הבנויים בחלקה 29 בגוש 3962 (להלן-"תוספת הבנייה"). חלקה 29 נמצאת בבעלות התובעת. טוענת התובעת שעקב בניית תוספת הבנייה הפר הנתבעת את חוזה השכירות, ולכן עליו לפנות את המושכר ואת תוספת הבנייה, להרוס את תוספת הבנייה ולשלם לה דמי שימוש ראויים בגין השימוש בתוספת בנייה בסך 440 ₪ לחודש לתקופה של 7 שנים שקדמו להגשת התביעה, ובסך הכל את הסך 36,960 ₪.

7.טוען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן:

הוא מחזיק בתוספת הבנייה בידיעתה ובהרשאתה של התובעת במשך שנים רבות, ועל כן הוא בעל רשות בלתי הדירה להשתמש בתוספת הבנייה;

התובעת לא הוכיחה שעמידר היא שלוחתה של התובעת או של מינהל מקרקעי ישראל;

התובעת לא הוכיחה את זיהוי המקרקעין;

התובעת השתהתה בהגשת התביעה;