רשות המיסים בישראל נ' חברת פ.מ.מ. מתכות בע"מ ואח'

פסק - דין

כללי

1.האם נפל פגם בהתנהלות המערערת, במהלך וכחלק מניהול הדיון בתיק שבפנינו, ואם כן – האם מצדיק פגם זה את ביטול כתב האישום כנגד המשיבים, מכוח סעיפים 149(10) ו- 150 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). אלו השאלות העומדות להכרעה בפנינו.

השתלשלות האירועים ותמצית עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור

2.כתב האישום בתיק זה הוגש כנגד המשיבים בשנת 2004 וייחס להם שורה של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ"), בגין אירועים שהתרחשו בשנים 2000 – 2002. על-פי הנטען, המשיבים רכשו סחורות מסוג של פסולת מתכות מסוחרים בשטחים, אשר לא היה באפשרותם להנפיק להם חשבוניות מס. חשבוניות המס שרשמו המשיבים בספריהם בגין הסחורות האמורות, הוצאו על-ידי שתי חברות: האחת – "אלנג'ח" והשנייה "אלאמין אלנאסר" (להלן: "אלנג'ח" ו"אלאמין אלנאסר" בהתאמה או "החברות"), באמצעות מקימן ומי שהיה עד המדינה בתיק – ראיד שתיה (להלן: "ראיד") ועל-ידי שותפיו ממדוח ג'לג'ולי ואמיר פאדילה. החברות לא עסקו במסחר בפסולת מתכות, אלא בהנפקת חשבוניות מס כוזבות בלבד, כאשר אלנג'ח פעלה בתקופה שבין ספטמבר 2000 לספטמבר 2001 וחברת אלאמין אלנאסר פעלה בתקופה שבין ספטמבר 2001 לינואר 2002. ראיד עצמו עסק בהובלת סחורה מהסוחרים בשטחים אל הלקוחות בישראל ובהנפקת חשבוניות פיקטיביות מטעם החברות.

כנגד ראיד ושותפיו הוגשו – בנפרד – כתבי-אישום, המייחסים להם הוצאת חשבוניות פיקטיביות לחברות ועוסקים שונים, באמצעות שתי החברות, בסכום מצטבר של יותר מ- 100,000,000 ₪. ראיד ושותפיו הודו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, הורשעו ודינם נגזר.

3.התיק נגד המשיבים התחיל להישמע בשנת 2004, במסגרתו התקיימו עשרות ישיבות, בהן נשמעה פרשת התביעה (בה העידו 10 עדי-תביעה) ומטעם ההגנה העיד המשיב 3. על-פי ההגנה, בפרשת ההגנה היו אמורים להעיד עוד כ- 11 עדי-הגנה. קודם להתחלת המשפט, נחקרו המשיבים, במסגרת חקירה נרחבת, לרבות חקירות-משנה וחקירות במקביל של רשויות המס בענף המסחר במתכות ומיחזורן. התיק הנוכחי הוא חלק מפרשייה, שהניבה, כאמור, מספר כתבי-אישום.

4.בתאריך 21.2.11 העבירה המערערת למשיבים חומר חקירה, שכלל הודעה שנגבתה מעודד פינקלשטיין, מחברת יציקות פינקלשטיין (להלן: "פינקלשטיין") – אחת החברות שהיו מעורבות בפרשה זו, ו- 4 הודעות שנגבו ממר ירון נאדל (להלן: "נאדל") – מחברת קימברלי (להלן: "ההודעות החסרות"). בדיעבד טענה המערערת, כי בפועל מסרה את ההודעות החסרות כבר בשנים 2004 ו- 2007 ומכאן שההעברה ב- 21.2.11 מקורה בטעות, ועל-כך בהמשך.

5.ביום 29.3.11, בתום עדותו של המשיב 3, הגישו המשיבים לבית-משפט קמא "בקשה לביטול כתב-אישום לפי החלטת שופט לפי סעיפים 149(10) ו- 150 לחוק סדר הדין הפלילי" (נספח ג' להודעת הערעור). בית-משפט קמא התבקש לעשות שימוש בסמכותו ולהורות על זיכוי המשיב 3, ולחילופין, על ביטול כתב האישום, בהסתמך על טענת הגנה מן הצדק, שעניינה אי-העברת חומר חקירה. המשיבים טענו, כי המערערת מנעה העברת "חומר חקירה רלבנטי ביותר מן הסניגוריה, וזאת לאורך כל המשפט, תוך מתן הכחשות חוזרות ונשנות בדבר עצם קיומו". אי-העמדתו של חומר זה לרשותם, גרמה למשיבים "עיוות דין ועינוי דין בלתי-נסבלים". בשורה התחתונה, נגרם להם נזק בלתי-הפיך, שלא ניתן לתקנו ונמנעה מהם האפשרות לנהל הגנה סבירה. חומר החקירה החדש שהתגלה, הוא חומר חשוב ורלוונטי. לו היה חומר זה בידי המשיבים בעת חקירת העדים, היה בידם להשתמש בו, לחקור עליו את העדים הרלוונטיים, ובמיוחד את עד המדינה ראיד שתייה (עת/9), ממדוח רמאדן (עת'2), זיאד מוחמד מוסטפה (עת/8), בנימין שאזו (עת/5) וליאור מירז (עת/1). כאמור, הנזק בשלב זה הוא בלתי-הפיך, שכן לקו ההגנה ניתן כבר פומבי, פרק הזמן שחלף מהגשת כתב האישום עד לשלב בו החומר נחשף הינו ארוך ומשמעותי, זכרונם של העדים נפגם ויקשה על ההגנה, ובהמשך על בית המשפט בקביעת ממצאים.

עוד נטען, כי המשך ניהול ההליך בנסיבות אלה, יהיה בו משום הכבדת יתר על המשיבים, לרבות הוצאות נוספות בשל הצורך להזמין עדי-הגנה נספים, להחזיר עדים שכבר העידו, וכיו"ב. ההכבדה, השיהוי בניהול ההליך הפלילי במקרה זה עד כה, והארכתו בשל הצורך בשמיעת עדים פעם נוספת מאז ביצוע העבירות, הם בפני עצמם מהווים תשתית עובדתית לטענת הגנה מן הצדק. קונקרטית, התייחסו המשיבים להודעות החסרות לעיל, קרי – הודעתו של פינקלשטיין מיום 10.2.02 וארבע הודעות של נאדל. בשתיים מהן מאוזכרות החברות אלנג'ח ואלאמין.

המערערת טענה, כי "הבסיס העובדתי עליו נשענת בקשת המבקשים, הינו בסיס שגוי ומטעה". חומר החקירה נשוא הבקשה איננו מתייחס למשיבים עצמם או לעניינם ואינו מוגדר כחומר חקירה בתיק זה. לא זו אף זו: חומר הראיות הנוגע לפינלקשטיין, הועמד לעיון המשיבים עוד בשנת 2004, ואילו החומר נשוא הבקשה בעניינו של ירון נדל, הועמד לעיון המשיבים בשנת 2007.

6.ביום 17.4.11 קיבל בית-משפט קמא את בקשת המשיבים, הורה על ביטולו של כתב האישום נגד המשיבים וזיכה אותם. מכאן הערעור שבפנינו.

אליבא דבית-משפט קמא:

"1. שוכנעתי ממה שהונח בפני, כי החומר החסר הגיע לידיעת ההגנה במועדים שטענה, קרי – באיחור לא מבוטל.

2.סביר והגיוני ביותר, כי לחומר החקירה דנן (ההודעות של מר נאדל וזו של מר פינקלשטיין) יש השלכה ברורה לעניין גיבוש קו ההגנה, בחירת דרך התנהלות ההגנה. ואפשר ואף סביר ביותר, כי בחומר דנן יש מוליכים עובדתיים היכולים לשמש כמנופים להעלאתם, הנחתם וביסוסם של עובדות וטיעונים שעשוייה להיות להם השלכה ברורה וברת-משקל בשלב בו בית-משפט נדרש ל(ק)קבוע ממצאים ומהימנויות.

... מצאתי פגימה משמעותית בהליך השיפוטי ובאפשרות הנאשמים לקבלת יומם בבית המשפט ... הצעת המשיבה והצבעתה על האפשרות הלכאורית של ריפוי הפגמים שנפלו בהליך, גם בשלב זה בו עומד הדיון, עיצומה של פרשת ההגנה ... לא תוכל, לדעתי, לרפא את הפגם, שכן סביר ביותר שבהסתמך על החומר החסר, למצער לכאורה. אולי השאלות שהיו לעדי התביעה האחרים, שחקירתם הסתיימה, היו אחרות, ממוקדות בנושאים אחרים / נוספים. ואפשר אולי שהראיות שהוגשו בהסכמה, היו אחרות ו/או אולי מוצגים מסויימים וראיות מסויימות לא היו מוגשים כלל ו/או בהסכמה".

הערעור

7.לטענת המערערת, הנמקתו של בית-משפט קמא לביטול כתב האישום, נעדרת ממצאים של ממש, מתעלמת מהנתונים שהיו בפניו ואינה פוסעת בנתיב המשפטי הרלוונטי – המבחן התלת-שלבי שהותווה בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (להלן: "פרשת בורוביץ"), לענין קבלתה של טענת הגנה מן הצדק כבסיס לביטול כתב האישום.

8.על אלה בעיקר מלינה המערערת:

(א)בית-משפט קמא לא עיין כלל בהודעות החסרות לצורך החלטה, האם אכן מדובר בחומר חקירה. לו היה עושה זאת, היה מגלה כי אין בהודעות חומר רלוונטי לפרשייה נשוא כתב האישום הנוכחי, וודאי לא כזה שהיעדרו יכול לפגוע בהגנת המשיבים.