פסק דין
הרקע והצדדים
1.התובעת הזמינה אצל הנתבע עבודת התקנת חופת יונים (להלן "הרשת") על מנת למנוע כניסת יונים אל המרפסת, ושילמה עבור העבודה סכום של 4,000 ₪ בעת ביצועה בסוף חודש מאי 2010.
2.לטענת התובעת על הרשת ניתנה אחריות לחמש שנים בגין פגמים בשל רוחות וגשמים. כעבור כשנה וחצי הרשת נקרעה ויונים נכנסו למרפסת ביתה של התובעת וגרמו לנזקים ולכלוך רב. לטענתה, הנתבע שלח עובד מטעמו אשר ביצע תיקון באופן לקוי ולא מקצועי, שלא החזיק מעמד והרשת שבה ונקרעה. התובעת צירפה לכתב התביעה תמונות של הרשת הקרועה. התובעת עתרה לפיצוי על סך 6,000 ₪ בגין הריסת רהיטיה כתוצאה מצואת היונים וכן בגין עוגמת נפש שנגרמה לה.
3.הנתבע טען כי לאחר התקנת הרשת התובעת פנתה אליו מספר פעמים על מנת לבצע תיקונים, עובד הגיע לביתה לצורך תיקון הרשת, אלא שלאחר מספר פעמים בהם בוצע תיקון, הגיע לבית התובעת עובד והתובעת לא היתה בנמצא, ובעלה סירב להכניס את העובד לבית לצורך תיקון הרשת.
בכתב ההגנה העלה הנתבע השערה כי מדובר בקריעה של הרשת במזיד, וזאת מאחר ולמעט במקרה זה, לא נתקל בסטואציה כזו של פניות חוזרות של רשת שנקרעה, והפרשה תמוהה בעיניו.
4.הדיון הראשון שהתקיים בתיק הופסק מאחר והצדדים התנהלו באופן שלא איפשר שמיעת טיעונים בצורה ראויה. בישיבה השנייה התנהל דיון באופן מסודר, התובעת הביאה תמונות נוספות להמחיש את מצב המרפסת, וכן הגישה אישור של מנקה לפיו שולם לה סך של 750 ₪ לעבודות ניקיון במרפסת. התובעת אף הביאה עמה מכשיר רדיו ישן, וטענה כי מדובר במכשיר עתיק של אביה שניזוק בשל צואת היונים.
הנתבע הביא עד מטעמו, שהעיד כי היה אצל התובעת פעם אחת לתיקון הרשת הקרועה, ובבואו בפעם השניה סירב בעלה של התובעת להכניסו.
דיון והכרעה
5.לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.
6.לאחר שעיינתי בתמונות שצורפו לכתב התביעה - המדברות בעד עצמן - ובאלה שהוגשו במהלך הדיון, אני מקבלת את עמדת התובעת וקובעת כי התובעת עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה במשפט האזרחי להוכיח את טענותיה ברמת הוכחה של 51%, כי הרשת נקרעה והיא עקב קריעת הרשת נגרמו לה נזקים משמעותיים.
7.ברור כי הנתבע עשה לפחות שני ניסיונות לתקן את הרשת, ואינני מקלה ראש בכוונתו לבצע את העבודה כראוי, ואולם ב"מבחן התוצאה" ברור שלא עלה בידיו לתקן את הקרע שחזר ונפער ברשת, דרכו נכנסות יונים למרפסת ביתה של התובעת וגורמות לנזקים ניכרים.
8.אני דוחה את טענתו של הנתבע כי אפשר וקריעת הרשת "נגרמה במזיד ולא דרך הטבע". מדובר בטענה שבמהותה היא דומה לטענת תרמית, והלכה היא כי נטל ההוכחה להוכיח טענת כזו מוטל במלואו על הטוען את הטענה, וכי נטל זה הינו כבד במיוחד ועולה על רמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל (ר' ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ. צאלח אסעד אסעד אבו חמדה (1992), פ"ד מו(1) 491). ההלכה הפסוקה קובעת כי כאשר נטענת טענת מרמה, מוטל על הטוען אותה נטל להוכיח טענתו ברמה של "וודאות קרובה" (ע"א 125/89 מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ. עזבון המנוחה רוזה רוזנברג ז"ל (1992), פ"ד מו(4) 441, 449) או של "הוכחה באפשרות גבוהה" (ע"א 1266/91, קרן נ. בנק איגוד (1992), מ"ד מו(4) 197).
בענייננו, הנתבע לא הוכיח טענה זו למעט אמירה בעלמא שזו ההתרשמות שלו, ולא עמד בנטל ההוכחה המוגבר להוכחת הטענה - ואף לא הוכיח זאת ברמת הוכחה מינימאלית ביותר – ולפיכך נדחית הטענה.
9.למרות האמור לעיל, ובשל טענותיה של התובעת כי היונים גורמות לחפצים במרפסת נזקים משמעותיים בגינם הוציאה כספים רבים, נראה כי התובעת לא עשתה דבר על מנת להקטין את הנזקים שנגרמו לה, לדוגמא - לא דאגה להוציא מהמפרסת באופן מיידי את הרדיו העתיק שניזוק, או לכסות את הרהיטים שקשה לנקותם.
באם היתה התובעת נוקטת בפעולות מינימליות של שמירה על נכסיה שבמרפסת, הוא העברתם למקום מוגן – לא היו נגרמים הנזקים הרבים להם היא טוענת. בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש מקום לפצות את התובעת בגין הוצאות הניקיון או עוגמת הנפש שנגרמו לה כראשי נזק עצמאיים.
10.הובהר, כי הרשת החזיקה מעמד באופן תקין במשך כשנה וחצי עד שנקרעה לראשונה, וכי התובעת ידעה כי האחריות שניתנת לרשת היא למשך 5 שנים. לפיכך, אני קובעת שמתוך הסכום של 4,000 ₪ ששולם לנתבע עבור התקנת הרשת, הוא ישיב לתובעת סך של 3,000 ₪.
סוף דבר
11. התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבע להשיב לתובעת סכום של 3,000 ₪.
לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת התנהלות הצדדים והצורך לקיים שני דיונים בתיק זה, כמו גם את משמעותם של ביצוע תיקונים חוזרים ברשת במרפסת ביתה של התובעת ואת העתירה לפיצוי בגין בזבוז הזמן, עבודות הניקיון ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעת, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 3,600 ₪.