רפאל נ' הראל

פסק דין

1.התובע הוא אביו של יותם רפאל, שהוא בעליו של רכב פרטי, שברשיון הרכב שלו מצוין כי הוא מעוקל. התובע נהג ברכב ברחוב חד-סטרי שמשני צדיו חניה. הנתבע יצא מחניה מצד שמאל ופגע בדופן שמאל של רכב התובע. בעקבות האמור סטה רכב התובע לימין ופגע במכונית אחרת. את סך כל נזקיו העריך שמאי מטעם התובע בסכום של 10,170 ₪ (כולל מע"מ). התובע עותר לפיצויו בסכום זה ובשכ"ט השמאי. הנתבע והנתבעת 2, שביקשה להצטרף כנתבעת בהליך, אינם חולקים כאמור על שאלת האחריות, אלא על גובה הנזק.

2.טענת הנתבעים בתמצית היא זו: השמאי מטעם התובע מצא פגיעה בשני מוקדים – ימין ושמאל הרכב. ברם הן מצד זה הן מצד זה רק חלק מן הפגיעות הן פרי התאונה וחלק ישנות יותר. כך קבע השמאי אורי ביטון, מומחה לחקירה ושחזור תאונות דרכים, בהסתמך על תמונות הרכב שצילם התובע (שכן הרכב לא הועמד לבדיקה של הנתבעת). הנזק שמאשר שמאי הנתבעים עומד על 3,710 ₪, לא כולל מע"מ, וכן ירידת ערך של 326 ש"ח.

3.נערך בירור מקיף של הטענות וחקירה של הנהגים והשמאים, ובסופם ניתן להכריע בדין.

4.אין חולק כי דופן קדמית-ימנית של רכב הנתבע גרמה לשריטות לאורך דופן שמאל של רכב התובע, מאמצע הדלת הקדמית ועד לכנף האחורית. ברם שתי פגיעות אחרות אינן נחזות כפרי התאונה: פגיעת מעיכה מעל גלגל שמאל קדמי, שבינה לבין השריטות יש מרחק אופקי של כמטר ומרחק אנכי של כמה עשרות ס"מ, ופגיעת מעיכה מעל גלגל שמאל אחורי, שאף היא מרוחקת קמעה מן השריטות, אופקית ובעיקר אנכית. השמאי מטעם התובעים גרס כי קיימת אפשרות עיונית שהפגיעות הן תולדת התאונה, אף שהוא עצמו לא ייחס כפי הנראה הסתברות גבוהה לאפשרות זו. שמאי הנתבעים שלל מכל וכל אפשרות כאמור. פער הגבהים המשמעותי הנחזה בין החלק הבולט בפגוש הנתבע, שנפגע, לבין פגיעות המעיכה באזור הגלגלים מפחית עוד יותר מסבירות הגרסה שהנתבע הוא שהסב את הנזק. ככלל, ולאחר ששמעתי את הסברי השמאים בפרוטרוט, נראה כסביר יותר שרכב הנתבע שרט את רכב התובע מלפנים לאחור, בשלב מסוים התובע ניסה להתחמק מן הפגיעה, סטה לימין, וכך התנגש ברכב החונה מן הצד האחר.

5.עתה אנו פונים לפגיעות בדופן ימין. כאן שני מוקדים: מלפנים, שאין חולק כי הוא תוצאה של התאונה, ומאחור – שבעניינו שוררת מחלוקת. תמונת התובע שצילם את רכבו במקום התייצבותו בתום התאונה מחזקת את גרסת הנתבעים: רכב התובע נמצא בזווית חדה אך לא במקביל לרכב הנפגע, ומעט מאחורי הרכב הנפגע, כך שלא ברור כיצד כלל נפגע החלק הימני האחורי. יתרה מכך, פגיעה (ששוקללה בחוות דעת שמאי התובע) ניכרת בדופן אחורי-ימני של רכב התובע, וברי כי פגיעה זו אינה יכולה להיות תוצאת התאונה.

6.יוער כי אין בדחיית עמדתו של השמאי מטעם התובעים כדי לערער ולו במשהו על יושרתו ומקצועיותו: הלה קיבל לבדיקתו את הרכב הניזוק, שם את הנזקים, בלא שיזכה כנראה לתדרוך ברור דיו של התובע אשר לנזקים שהיו קיימים ברכב ואשר למתווה התאונה.

7.עמדת השמאי מטעם הנתבעים מאומצת אפוא, וזאת גם בסוגיית שווי הרכב לפני ירידת ערך (אך לא בעניין המע"מ, בשים לב לכך שבן התובע המתין לדבריו לתיקון הרכב עד שיקבל פיצוי מן הנתבעים).

8.יוער כי מי שזכאי לקבל פיצוי הוא בנו של התובע, ולא התובע. לא ראיתי לדקדק עם התובע, שמבחינה טכנית אין לו כלל יריבות עם הנתבע. אולם הסכומים ישולמו לידי בנו של התובע.

9.סוגיה נוספת היא היות הרכב מעוקל: על מנת שלא להימצא בסיכון של תשלום כפול, רשאים הנתבעים, קודם לביצוע התשלום, לדרוש מבנו של התובע אסמכתא על פרטי המעקל ועל פרטי ההליך המתנהל בקשר עם העיקול (ובן התובע אישר כי מתקיים הליך כאמור), ולקבל את אישורן של רשויות ההוצל"פ או המעקל עצמו לביצוע התשלום לידיו של בן התובע. אם לא ייעשה כן יוחזקו הכספים בידי הנתבעים עד לסילוק העיקול או עד קבלת הוראה מוסמכת אחרת.

10.הנתבעים יישאו אפוא ביחד ולחוד בתשלום בסכום של 3,710 ₪ בתוספת מע"מ, הם הנזקים הישירים; שכ"ט השמאי (בדו"ח המקורי) בסכום של 958 ₪; ירידת ערך בסכום של 326 ₪; סך הכל: 5,588 ש"ח. הסכום ישולם כאמור בסעיפים 8 ו-9 לעיל. הצדדים יישאו בעלות העדתם של השמאים מטעמם.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.