רפאילוב נ' מינהל מקרקעי ישראל/אגף תכנון ופי

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 05.03.14 לפיה נדחתה בקשת המבקש לשנות החלטה שניתנה ע"י ביהמ"ש ביום 05.02.14, וכן נדחתה הבקשה לעכב ביצוע החלטה זו.

2.החלטות בית משפט סובבות סביב דיון מיום 16.10.13 בו נדונה בקשת המבקש לקבל לידיו קונטיינר (שיש מחלוקת באשר לפינויו משטח שבבעלות המשיבה), ובהסכמת הצדדים ניתנה בו ביום החלטה כי המבקש יוכל לקבל לידיו את הקונטיינר ולבצע בדיקה משותפת של מצבו ותכולתו, מבלי לפגוע בטענות הצדדים.

3.נראה כי מאז ניתנה החלטה זו, מגיש המבקש לבימ"ש קמא בקשות חוזרות ונשנות, וביהמ"ש נדרש לתת החלטות באשר לביצוע ההחלטה שניתנה, כאמור, בהסכמה ביום 16.10.13. הגיעו הדברים לכדי כך שביום 29.01.14 הגיש המבקש בקשה לשחרור הקונטיינר "ללא כל תנאי" בניגוד, כאמור להסכמה האמורה. בימ"ש קמא ניסה לקדם את הצדדים ונתן הוראות נוספות, עד שביום 13.02.14 הנגיש המבקש בקשה לעיכוב החלטת בית משפט. בקשה זו נדחתה בהחלטה נושא הערעור, תוך שנקבע:

"אני דוחה את בקשת התובע לעיכוב ביצוע חלקי של החלטתי. דומה לכאורה שנשכח מן התובע כי ההחלטה הראשונה וכל אלה שלאחריה- ניתנו על רקע בקשתו והסכמת הנתבעת, לאפשר לו לקבל את הקונטיינר לידיו, תוך צמצום נזקי שני הצדדים והדברות גם בנושאים שאינם חלק מהמחלוקת על פי כתבי הטענות, ולשם צמצום נזקיהם של שני הצדדים. שינוי התנאים מעת לעת, נדרש לנוכח הוספת פרטים וטענות (כמו- טענת התובע באחת מפניותיו כי הקונטיינר מכיל ציוד רב ערך שלא ניתן לבדיקה במקום אחסונו הנוכחי, שיש צורך בהרכבה וחיבוק למקור חשמל בשטח גדול ועוד)".

בבקשה ארוכה (המחזיקה 193 עמ' כולל נספחים) המנוסחת בניגוד לתקנות, והמוגשת ע"י המבקש ללא ייצוג, אף שבבימ"ש קמא היה מיוצג בחלק גדול מההליך, טוען המבקש כי טעה בית משפט בהחלטתו האמורה. למרות שהבקשה מופנית כלפי ההחלטה מיום 05.03.14, הרי עיקר טענותיו של המבקש מופנות להחלטה שניתנה ביום 16.10.13 בטענה שהיה אז חולה. המבקש טוען כי לבימ"ש יש סמכות לתקן כל פגם, ומשכך, אין לבצע ההחלטה את מיום 16.10.13.

4.דין הבקשה להידחות.

מדובר בסעד ביניים- צו עשה- שניתן ע"י הערכאה הדיונית, כאשר כל ההחלטות שניתנו לאחריו מתייחסות לצו האמור.

ניכר מהחלטות בית משפט קמא כי הוא מכיר היטב את המחלוקת, את טענות הצדדים וכי עשה ככל שביכולתו על מנת לקדמם ולפתור בעייתם.

5.בנסיבות אלה אין מקום להתערבות ערכאת הערעור.

ראשית, מדובר בבקשה שהוגשה באיחור. אף שהבקשה שבפני מוגשת בכסות ההחלטה האחרונה שניתנה ביום 05.03.14, הרי שבפועל מדובר בהשגה על החלטות קודמות שהמועד לערער עליהן חלף זה מכבר. ר' לעניין זה רע"א 1268/08 יפת לוי נ' קצין התגמולים, מיום 02.09.08; בש"א 1438/08 ניצולת הקרטל בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 20.02.08.

שנית, אין מדובר בטענות ממשיות לפיהן שגה בית משפט קמא, אלא מעין ויכוח והתמקחות עליהן, לכך אין לתת יד. ר' בש"א 1438/08 הנ"ל.

שלישית, כלל הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות שעניינן סעדי ביניים. העניין שבפני אינו נכנס לחריגים לכלל האמור. ר' לעניין זה רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, מיום 04.05.11; רע"א 2374/13 חמוד נ' שבאנה מיום 23.04.13; רע"א 5711/12 מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, מיום 25.02.13; בע"מ 8536/13 פלוני נ' פלונית, מיום 03.02.14.

6.התוצאה היא כי הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה (ר' רע"א 3418/13 קבוצת בראל- תדמור בע"מ נ' בן פורת, מיום 12.02.14).

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.