ש' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, גב' מ. ברטהולץ, שניתנה ביום 8.1.18, במסגרת תיק איחוד מס' 502277-06-17 המתנהל בלשכת ההוצל"פ בעכו. בהחלטתה הורתה כב' הרשמת כי ההגבלה על רישיון הנהיגה של המבקש תבוטל כנגד תשלום סכום חד פעמי של 7,500 ₪.

הבקשה הומצאה לתגובת המשיבים, הזוכים השונים בתיק האיחוד. המשיבים 7 ו- 10 הותירו את הבקשה לשיקול דעתו של ביהמ"ש. יתר המשיבים לא הגיבו חרף חלוף המועד שנקבע לכך.

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ומצורפיה ולאחר שבחנתי את החלטת כב' הרשמת, מצאתי לקבל את בקשת רשות ערעור, לדון בבקשה כערעור ולקבלו לגופו.

המבקש, נשוי ואב לשני קטינים; נגדו מתנהלים תיקי הוצל"פ שונים בסכום חוב כולל העולה על 570,000 ₪. המבקש הגיש בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, לאחר שבעבר היה לו תיק איחוד שפוזר, וביום 4.5.17 הורתה כב' הרשמת פ. גלעדי אליהו על חידוש תיק האיחוד כנגד תשלום סכום חד פעמי של 5,000 ₪, על חשבון החוב הכולל. כב' הרשמת העמידה את צו התשלומים החודשי בתיק האיחוד, אם וכאשר זה ייפתח, ע"ס של 450 ₪.

המבקש שילם את הסכום החד פעמי ועקב כך נפתח לו, בחודש יוני 2017, תיק איחוד בו הוא משלם תשלומים חודשיים ע"ס של 450 ₪.

ביום 15.6.17 הגיש המבקש בקשה לביטול ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו וביום 21.6.17 הורתה כב' הרשמת ברטהולץ כי על המבקש לעמוד בצו התשלומים החודשי משך 12 חודשים, אחריהם יוכל לחדש את בקשתו לביטול הגבלת הרישיון.

בחודש דצמבר הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.6.17 ובהחלטתה מיום 8.1.18, היא ההחלטה העומדת בבסיס בקשת רשות הערעור, קבעה כב' הרשמת כי על החייב לעמוד בתשלום סכום חד פעמי בסך של 7,500 ₪ לביטול ההגבלה.

המבקש טען כי בהחלטתה הראשונה הורתה כב' הרשמת שעליו לעמוד ב – 12 תשלומים חודשיים כנגד ביטול ההגבלה, כאשר בחישוב מתמטי היה עליו לשלם סכום של 5,400 ₪ (12* 450), בעוד שבהחלטה השנייה הורתה כב' הרשמת כי עליו לשלם סכום של 7,500 ₪, זאת למרות שכבר שילם 7 תשלומים חודשיים למן ניתנה ההחלטה הראשונה. בכך הוא סבור, טעתה כב' הרשמת.

בבקשתו טען המבקש למצב כלכלי קשה גם בשל כך שאשתו לא עובדת ועול פרנסת המשפחה מוטל עליו, כאשר הוא עצמו היה מעורב, בחודש יוני 2017, בתאונת עבודה אשר בעקבותיה נמצא הוא באי כושר מזה מספר חודשים.

לשיטת המבקש, אי חידוש רישיון הנהיגה שלו מהווה גזר דין מוות עבורו ועבור בני משפחתו הגרים עמו, בייחוד לאור העובדה כי הוא מתגורר בכפר XXX המרוחק מכל אזור תעשיה ולאור כך שאין ביכולתו להגיע לכל מקום עבודה ללא רכב.

ובכן, חייב המוכרז כחייב מוגבל באמצעים מוטלות עליו, כמעט דרך קבע, הגבלות שונות מכוח החוק. בהתאם לסעיף 69ד לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז -1967:

"(א) הכריז רשם ההוצאה לפועל על חייב מוגבל באמצעים, יתן צו תשלומים לפי בקשתו, עד לבדיקת יכולתו (להלן – צו ביניים), ורשאי הוא להטיל עליו בצו הביניים את ההגבלות המפורטות להלן, כולן או חלקן, כדי להבטיח את פרעון החוב ולמנוע יצירת חובות נוספים:

(1)עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ;

(2)הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981;

(3)הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב, כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986; לענין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב; הודעה על כך תינתן למנפיק בדרך שתיקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה.

לאור תכלית חוק ההוצל"פ והרציונאל העומד מאחורי הכרזה על חייב כחייב מוגבל באמצעים ואיחוד תיקיו, הטלת ההגבלות מכוח סעיף 69ד לחוק באה כדי להבטיח מחד את פרעון החוב ומנגד מניעת יצירת חובות חדשים, כך למשל באה ההגבלה האוסרת שימוש בשיקים ובכרטיסי אשראי למנוע יצירת חובות נוספים באופן בלתי אחראי והגבלת התחייבויותיו של החייב בטרם שילם את חובותיו (ראו לעניין זה דברי ההסבר של הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 14) (צווי הבאה וחייבים מוגבלים באמצעים), התשנ"ד 1994).

לצד הסמכות להטיל את ההגבלות, רשם ההוצל"פ מוסמך להסירן, כולן או חלקן, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כך בהתאם להוראת סעיף 69ח לחוק.

הגבלה על רישיון הנהיגה אינה הגבלה הנגזרת מהכרזה על החייב כמוגבל באמצעים והיא מוטלת על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובו, או שרואים אותו ככזה על פי אחת החלופות שבחוק. הגבלה זו מוטלת בהתאם לפרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל אשר נוסף לחוק במסגרת תיקון 29 ונועד לשמש כלי אפקטיבי בידי הזוכים לצורך גביית חובות ולשמש תחליף למאסרם של חייבים (ראו דברי ההסבר לסעיף 66א לחוק ורע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן).

הגבלות מכוח פרק זה, מעצם טיבן וטבען, אינן הליכי גבייה ישירים, במובן זה שאין הן מביאות לסילוק החוב (כמו עיקול על נכס), אם כי משמשות הן כאמצעי אכיפה עקיף, שמטרתו ליצור תמריץ לחייב משתמט לפרוע את חובותיו.

כך גם הגבלת רישיון הנהיגה, אשר כשלעצמה אינה מועילה לזוכה, אלא אם יבקש החייב לבטלה ואז יידרש לפרוע לפחות חלק מחובו כתנאי לכך. חייב המבקש מראש למנוע מצב של הגבלה על רישיון הנהיגה שלו ידאג לעמוד בתשלומיו החודשיים ובכך למעשה משמשת ההגבלה תמריץ לסילוק החוב בתשלומים.

סעיף 66ד, העוסק בביטול הגבלה שהוטלה מכוח פרק ו'1 לחוק מורה כי :

"(א) נפרע החוב, תבוטל ההגבלה שהוטלה על החייב.

(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי לבטל הגבלה שהטיל, מיוזמתו או לבקשת החייב, ורשאי הוא להתנות את הביטול במתן ערובה להנחת דעתו, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין.

(ג)רשם ההוצאה לפועל יורה על ביטול הגבלה אם נוכח כי החייב מקיים הוראות של צו תשלומים או הוראות הסכם בינו לבין הזוכה לעניין פירעון החוב; בוטלה הגבלה כאמור בסעיף קטן זה, רשאי רשם ההוצאה לפועל להטילה מחדש, מיוזמתו או לבקשת הזוכה, אם נוכח כי החייב הפסיק לקיים את הוראות הצו או ההסכם; הגבלה שהוטלה מחדש לפי סעיף קטן זה תיכנס לתוקף בלא צורך במשלוח התראה לפי סעיף 66ג".

להשלמת התמונה יצוין כי הגבלה על רישיון הנהיגה לא תוטל במקרה של פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב, או במקרה שרישיון הנהיגה חיוני לחייב עקב נכותו או נכותו של בן משפחה התלוי בו (סעיף 66א(6) לחוק).

כפי שעולה מלשון סעיף 66ד', שיקול הדעת של הרשם בבוחנו בקשה לביטול הגבלה המוגשת ע"י חייב העומד בתשלומים הינו מוגבל, שכן לעומת השימוש במילה "רשאי" בסעיף משנה (ב), בחר המחוקק בסעיף משנה (ג) במילה "יורה" רשם ההוצל"פ על ביטול ההגבלה ובעוד שבסעיף הראשון ניתן שיקול דעת לרשם להתנות את ההגבלה בתנאים, נשמטה הוראה זו מסעיף משנה (ג), הכל על רקע הרציונאל העומד מאחורי הטלת ההגבלה, לאמור ליתן תמריץ לחייב לשלם תשלומים חודשיים על חשבון החוב.

השאלה מתי ניתן לקבוע כי החייב מקיים צו התשלומים אינה חד משמעית והשאלה כמה תשלומים על החייב לשלם כדי שייחשב כמי שמקיים הוראות צו התשלומים היא שאלה הנבחנת לפי נסיבותיו של כל מקרה, כאשר מחד יש להיזהר מפני ניצול לרעה של ההליכים ומפני מצב שבו חייבים מבקשים לפרוס את החוב לתשלומים אך לצורך הסרת ההגבלות ומבלי שהראו נכונות אמיתית לשלמו או מבלי שיש להם כוונה ורצון לעמוד בצו התשלומים ומנגד מפני קביעה כי חייב ייחשב כמי שעומד בתשלומיו רק אם יחלפו חודשים רבים מיום הפריסה, כי אז נמצא את עצמו מרוקנים מתוכן את הוראת הסעיף. כאמור, כל מקרה יש לבחון לפי נסיבותיו, גם לפי פרק הזמן שחלף למן נפתח התיק ועד הגשת הבקשה לפריסת החוב, "ההיסטוריה" של אותו חייב בקשר עם פרעון החוב וצווי תשלומים שניתנו בעבר, עומק הפיגור, גובה החוב, מצבו של החייב ועוד.

במקרה הנוכחי קבעה כב' הרשמת, בהחלטתה הראשונה, כי בחלוף 12 חודשים שבמהלכם יעמוד המבקש בצו התשלומים שנקבע, יוכל לחדש את בקשתו. נראה כי דרישה זו, בשים לב לגובה החוב הכולל ולעובדה כי תיק איחוד (אחד לפחות) של החייב פוזר בשל אי עמידה בתשלומים, הינה דרישה סבירה. בכל מקרה, המבקש השלים עם החלטה זו בשעתו.

עם זאת קיים קושי עם ההחלטה השנייה. מדובר בהחלטה שאינה מנומקת ולא ברור כיצד היא מתיישבת עם סעיפי החוק הרלוונטיים שכן אין בה כל קביעה באשר לשאלה המהותית, אם החייב עומד בתשלומים אם לאו. אם כב' הרשמת ראתה במבקש כמי שעומד בתשלומיו, הרי שהיה עליה להורות על ביטול ההגבלה, כפי שמורה סעיף 66ד לחוק. אם לא, הרי שלכל הפחות יש לדאוג לקורלציה בין ההחלטה הראשונה, לפיה כב' הרשמת ראתה בעמידה בתשלומים על פני תקופה של שנה כעמידה בתשלומים לצורך הוראת סעיף 66ד (וזוהי הפרשנות היחידה בה ניתן ליישב בין ההחלטה לבין הוראת החוק) לבין הסכום שנקבע כתנאי לביטול ההגבלה בהחלטה השנייה. במלים אחרות אם כב' הרשמת סברה כי יש מקום להורות על ביטול ההגבלה לאחר תשלום סכום של 5,400 ₪, אזי אין הצדקה להתנות את ביטול הרישיון בתשלום נוסף של 7,500 ₪, לאחר שכבר שילם המבקש סך של 3,150 ₪ (7 * 450 ₪), כאשר עפ"י ההחלטה המקורית, יכולתו החודשית של המבקש עומדת ע"ס של 450 ₪.

כשלעצמי, אני סבורה שקיימת חשיבות לעצם העמידה של החייב בתשלומים החודשיים באופן סדיר ולא רק לגובה הסכום המשולם עקב עמידה זו ואולם רציונאל זה אינו בא על סיפוקו עם התנאת הביטול של ההגבלה בתשלום סכום חד פעמי. אם הביטול מותנה בתשלום סכום חד פעמי, אזי חייב כי סכום זה יהא פונקציה של אורך התקופה שכב' הרשמת קבעה בהחלטתה הראשונה ולא במנותק ממנה.

לאור האמור, שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת.

ככלות הכל יש לזכור כי תכלית ההגבלה על רישוין הנהיגה הינה ליצור תמריץ לחייב להסדיר את חובותיו, ולפרוע אותם על פי יכולתו, ומשנראה כי המבקש מעוניין לפרוע את חובו בתשלומים חודשיים על פי צו התשלומים שנקבע בתיק, כאשר נקודת המוצא היא כי הצו משקף את יכולתו, אין להותיר את ההגבלה בעינה, או להתנות את ביטולה בתנאים מכבידים.

מנגד יש לזכור כי אי עמידה בתשלומים החודשיים בתיק האיחוד יכולה להביא בעתיד לפיזור תיק האיחוד ולחידוש ההגבלה על רישיון הנהיגה מכוח סעיף 66ג לחוק ההוצל"פ.

על כן, מאחר ועפ"י ההחלטה הראשונה, עליה לא הלין המבקש, נקבע כי תקופה של שנה הינה תקופת הזמן בה תיבחן עמידתו בתשלומים חודשיים, אני מורה על ביטול החלטתה של כב' הרשמת מיום 8.1.18 ועל ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה, זאת בכפוף לכך שהמבקש עומד עד היום (עד וכולל חודש מרץ) בתשלומים החודשיים בתיק האיחוד וכנגד הקדמת התשלומים החודשיים עבור החודשים אפריל ועד יוני (כולל).

בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ח, 12 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.