רע"צ 51375-11-15 מדינת ישראל ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ ואח'

1.בפניי בקשתם של המבקשים, צדדי ג, ליתן להם רשות ערעור על החלטתו מיום 28.10.15 של כב' רשם ההוצל"פ מר שרון קרן, החלטה המתייחסת לשאלת קדימותו של חוב לעיריית נס ציונה על פני חוב לרשויות המס, המבקשים, בהליך של כינוס נכסים.

בהחלטתו קבע הרשם הנכבד כי מלוא החוב לעירייה קודם לחוב המבקשים, וזאת בשל הצורך לשלם את החוב לעירייה פרי פסו עם החוב לבנק, הנושה המובטח, מכוח בג"צ 7009/04 עיריית הרצליה נ' היועמ"ש (להלן: "בג"צ הרצליה").

2.משיבה 3 מסרה תגובה מפורטת ועותרת לדחיית הבר"ע והשארת החלטת הרשם על כנה, כמפורט בתגובה.

כונס הנכסים טוען שלא נפלה טעות בהחלטתו של הרשם ותומך בהשארת ההחלטה על כנה, מהנימוקים שפרט בתגובה שהגיש במסגרת תיק ההוצל"פ.

3.במסגרת התגובה טען הכונס כי המחלוקת המשפטית הינה על סך של 12,000 ₪ בלבד ולכן סברתי כי ראוי למבקשים לשקול לחזור בהם מהערעור ולהודיע עמדתם עד ליום 10.3.16 ומשלא נמסרה תגובה ונתבקשה אורכה מהטעם העקרוני להכרעה במחלוקת מצאתי שראוי שינתן פסק דין , הניתן להלן.

4.מטעם משיבה 4, החייבת, לא נמסרה תגובה כלשהיא.

5.לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ונספחיהם, בפסיקה הנזכרת בהם, ובהחלטתו של הרשם ושקלתי את הטיעונים המשפטיים שנטענו, החלטתי לדון בבר"ע כבערעור ולקבלו בחלקו, כפי שיפורט בהמשך.

6.במסגרת הליך כינוס הנכסים שולם מלוא החוב לבנק שהינו נושה מובטח מכוח משכנתא שנרשמה על הנכס בתאריך 30.6.11 כאשר חוב הארנונה למשיבה 3 נוצר בשנים 2012, 2013, 2014.

לטובת מבקש 1 נרשם שיעבוד בתאריך 13.1.13 ולטובת מבקש 2 נרשם שיעבוד בתאריך 9.5.13.

שני השעבודים נרשמו בהתאם לסעיף 11א(2) לפקודת המיסים (גבייה) 1929 (להלן: "הפקודה").