רע"צ 30742-07-16 סואעד נ' קרמיקה יוסף בדארנה בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' בן יוסף כפרי, להלן - כב' הרשמת) מיום 30.6.16 (להלן - ההחלטה) .

המבקש הגיש בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים ולהטיל עליו חיוב חודשי בשיעור של 200 ₪. כב' הרשמת התנתה את המשך בירור הבקשה בהפקדת סך של 5,000 ₪ על חשבון חוב הפיגורים בשים לב לכך שתיק איחוד קודם בעניינו פוזר עקב אי עמידתו בצו התשלומים וצבירת חוב פיגורים.

על החלטה זו מלין החייב בבקשת רשות הערעור שבפניי.

החייב טוען כי הסכום שנקבע בהחלטת כב' הרשמת אינו סביר בשים לב למצבו האישי והכלכלי שהוצגו במסמכים שצורפו על ידו, וכי אי ההתחשבות בהליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו בכל הנוגע ללוח הזמנים לפירעון חובותיו עומדת בניגוד לרציונל העומדים בבסיס הוראות הדין הן במישור חוקי פשיטת הרגל והן במישור דיני ההוצאה לפועל. עוד נטען כי כב' הרשמת לא הביאה בחשבון את נסיבותיו האישיות הספציפיות של החייב, של רעייתו, צורכי משפחתו וכיו"ב. עוד נטען כי לא נשקלו מכלול השיקולים המתבקשים והנדרשים בנסיבות העניין לרבות זכות המבקש ומשפחתו לקיום בכבוד על פי חוק האדם וחירותו וכי שיעור ההפקדה מסכל כל אפשרות של החייב להסדיר חובותיו.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ובהחלטת כב' הרשם - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

להלן הנימוקים.

ראשית יצוין כי לטעמי החלטתה של כב' הרשמת בכל הנוגע לעצם הכרזת החייב כחייב מוגבל באמצעים הינה החלטת ביניים בשים לב לכך שכב' הרשמת ציינה מפורשות כי לאחר הפקדת הסכום הראשוני תשוב הבקשה ותיבחן.

לעניין הסכום הראשוני - לא מצאתי בסיס לטענות החייב במישור העקרוני כל הנוגע לממשק הנטען בין הליכי הפש"ר והליכי ההוצאה לפועל בתקופות המקבילות זו לזו כנתון שאמור לפעול לזכותו פעם שהוברר כי גם בהליכי הפש"ר לא הצליח המבקש להתמיד והליך הפש"ר בעניינו בוטל. ממילא טיעון זה אין בו כדי לסייע לחייב במקרה שבפניי באופן מעשי מאחר וגם במסגרת התשלומים שהוטלו עליו בתיק הפש"ר לא עמד הוא.

מבלי לגרוע משיקול דעתה העצמאי של כב' הרשמת בהליך שבפניי הרי שגם בית המשפט המחוזי בחיפה עמד על כך שבכל חידוש של הליכי פש"ר יחויב החייב להפקיד סך של 5,000 ₪ כסכום ראשוני וזאת כתנאי לכל הליך חדש בעניינו.

החלטת כב' הרשמת - הגם שכאמור מדובר בהחלטה עצמאי בהליך נפרד- ממלאת אחר רוח החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. בשים לב לשיעור הפיגורים ולשיעור החוב ולנסיבות העניין בכללותו קביעת סך של 5,000 ₪ כסכום חיוב ראשוני אינו חורג ממתחם הסבירות ובוודאי הדברים נכונים בשים לב לאמת המידה שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי בעניין זה.

כב' הרשמת הטעימה יפה כי חייב אשר אינו עומד בצו תשלומים שהוטל עליו בעת שהיה מוכרז מוגבל באמצעים הופך בפועל לחייב המשתמט מתשלום חובותיו ואין הצדק לאפשר לו לחסות תחת צילו המגן של החוק מבלי שפעל להבטיח ולו במעט את זכויות נושיו.

גם לגופו של סכום לא מצאתי פגם בהחלטת כב' הרשמת. לא יכולה להיות מחלוקת כי עצם קביעת סכום ראשוני, וממילא צו תשלומים, מצויה במסגרת מתחם שיקול הדעת של כב' הרשם בבואו להכריע בבקשת חייב להכריזו מוגבל באמצעים. זאת, בשים לב ללשון החוק בעניין זה ולשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשם הוצאה לפועל בבקשות מסוג זה והמיושם בכל מקרה לגופו והכול בשים לב לתכלית דיני הוצאה לפועל ולזכויות הזוכים שגם לזכויותיהם יש ליתן משקל מתאים ואיזון ראוי בבקשות מהסוג הנ"ל.

ממילא שיעור התשלום כמו גם צו התשלומים ומידת יכולת הפירעון הינם נושאים המצויים בגדר מומחיותו המיוחדת של רשם ההוצאה לפועל ומתחם שיקול דעתו ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור. ר' לדוגמא לעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל (החלטה מיום 2.2.03).