1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל והשופטים ד' מרשק מרום וש' בורנשטין) בעפ"ג 48171-01-14 מיום 16.12.2014, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על קלות העונש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת"פ 6711-03-10 מיום 11.12.2013, וערעור המבקש מנגד התקבל חלקית, כך שהושתו על המבקש תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל ויתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. בהסכמת הצדדים, הקנס הועמד על סכום של 25,000 ש"ח שישולם ב-25 תשלומים רצופים ושווים מיום 1.1.12015.
רקע והליכים קודמים
2. המבקש הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של איסור הגרלות והימורים, לפי סעיף 255 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; איסור ביצוע פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); אי הודעה על פתיחת עסק במועד, לפי סעיף 215א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); ואי דיווח על הכנסה תוך שימוש במרמה ערמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.
3. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, אבי שאולי (להלן: שאולי) ארגן יחד עם מספר שותפים משחקי הימורי ספורט אסורים באינטרנט. לצורך הפעלת וניהול האתר, מהמרים שונים שימשו כראשי קבוצות, עליהם נמנה המבקש. אלו היו מגייסים מהמרים לאתר; משמשים ערבים עבורם בפני שאולי; המרו עבור מהמרים שלא הימרו ישירות; אספו את חובות המהמרים לשם העברתם לרשות שאולי; שילמו למהמרים את זכיותיהם; ותוגמלו בקבלת אחוזים מהפסדים ומרווחים של המהמרים בקבוצתם. כמו כן, מפעילים טכניים הועסקו לצורך תפעול האתר, ונגדם הוגש כתב אישום נפרד.
4. עוד על-פי כתב האישום המתוקן, המבקש שימש כראש קבוצה משך כשנתיים. במסגרת פעילותו, הוא צרף מהמרים שונים ופעל בתאום עם שאולי והשותפים על מנת לגבות את כספי ההימורים ועל מנת לשלמם למהמרים. במהלך התקופה בוצעו באמצעות המבקש הימורים באתר בסך כולל שנע בין 7,000,000 ש"ח ל-8,000,000 ש"ח. המבקש לא דיווח לשלטונות מס הכנסה על הכנסותיו, ואלו הסתכמו לכל הפחות בסכום שנע בין 3,000,000 ש"ח ל-4,000,000 ש"ח.
5. בגזר הדין מיום 11.12.2013, סקר בית משפט השלום את תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניין המבקש. לפיהם, המבקש בן 39, נשוי ואב לארבעה ילדים. אביו של המבקש היה מכור להימורים, והמבקש הוא היחיד שהסתבך בכך גם כן, על אף ניסיונותיהם הכושלים של משפחתו להפנותו לטיפול. עוד על-פי תסקירי שירות המבחן, המבקש הופנה לשירות המבחן בשנת 2010 בגין תיק קודם, אך הוא טשטש את מצבו ורק מאז ההליך הנוכחי, המבקש עמד על חומרת מצבו והחל לשתף פעולה בטיפול. משהמבקש אובחן כסובל מבעיית הימורים פתולוגית, הוא משולב בטיפול פרטני וגורמי הטיפול מעריכים כי יש לו מסוגלות להתמיד בכך לטווח הרחוק. המבקש מגלה מוטיבציה להתמיד, והוא דיווח על שינוי משמעותי שערך לתפיסתו באורח חייו. שירות המבחן המליץ להעמיד את המבקש בצו מבחן למשך שנה לאור החשיבות בהמשכת הטיפול, וציין כי אם יוטל עונש מאסר בפועל, מומלץ לאפשר לרצותו במסגרת עבודות שירות.
6. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, בית משפט השלום קבע כי הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות הם היות ההימורים רעה חולה המסבה נזק חברתי וכלכלי לפרט ולחברה; ההכרה שאדם צריך להתפרנס מעבודה או משלח יד לגיטימיים; ומניעת ההתמכרות להימורים. במעשיו של המבקש, אשר הורשע גם בעבירה של הלבנת הון, נפגע גם הערך של הלוחמה בתופעת עבריינות כלכלית שמבוצעת בכוונה להסוות את המקור העברייני. בית המשפט ציין כי על-פי ע"פ 6889/11 מדינת ישראל נ' אלירן עובד ואח' (14.5.2012) (להלן: פרשת עובד), בעבירות ארגון וניהול הימורים המשולבות בעבירות הלבנת הון, מדיניות הענישה הראויה היא של מאסר בפועל, וכי בעבירות בעלות היבט כלכלי מובהק יש לכלול גם קנסות משמעותיים.
7. בית משפט השלום ציין כי המבקש נכלל בין הנאשמים בעפ"ג (מח-ת"א) 54251-01-12 מדינת ישראל נ' פנדו ואח' (27.6.12) (להלן:פרשת פנדו), שם הועמדו לדין כלל ראשי הקבוצות, ועל כן המבקש הוא היחיד מבין הנאשמים שהוא בעל רישום פלילי. בית המשפט עמד על כך שעל שאולי והשותפים הוטלו עונשי מאסר בפועל ועל יתר ראשי הקבוצות הוטלו מאסרים לריצוי בעבודות שירות (למעט נאשם 4 שבחר לא לבצע עבודות שירות). על המפעילים הטכניים ככלל נגזר עונש של מאסר על תנאי וקנס. עוד ציין בית המשפט, כי גזרי הדין של יתר ראשי הקבוצות ניתנו עוד בשנת 2011, קודם לפרשת עובד, אשר החמירה את רף הענישה בעבירות המדוברות. כן ציין בית המשפט, כי בין ראשי הקבוצות לבין עצמם נערכה אבחנה בהתאם לתקופת ביצוע העבירות, ההיקף הכספי של ההימורים שבוצעו באמצעותם באתר, גובה ההכנסות שהם גרפו ולא דיווחו עליהם, וכן נסיבותיהם האישיות. בית המשפט קבע כי ההיקף הכספי של ההימורים שביצע המבקש ומחזור פעילותו היה גבוה לעין שיעור, והיקף פעילותו ומחזור הכספים היה גבוה מכל יתר ראשי הקבוצות, למעט נאשם 3. על כל האמור, קבע בית המשפט כי המתחם הנוהג בעבירות הנדונות, נע בין מספר חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ועד למאסר בן תשעה חודשים, מאסר על תנאי לתקופה משמעותית וקנסות הנעים בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים. במקרה של המבקש, הצדדים לא הגיעו להסדר טיעון באשר לעונש והמשיבה עתרה להטלת ענישה כבדה יותר מזו שהוטלה על ראשי הקבוצות האחרים.
8. בית משפט השלום ציין כי בעניין המבקש הוא לקח בחשבון את השתלבותו הטיפולית, את מצבו הכלכלי, את הודאתו ולקיחת האחריות, את הזמן שחלף מעת ביצוע העבירות, ואת המלצת שירות המבחן. בית המשפט קבע כי לא נמצאו בטיעוני המבקש נימוקים מיוחדים להימנע ממתן צו לחילוט זכויותיו בדירה שבבעלותו, וכי חילוט אינו אקט עונשי, והוא מוטל "בנוסף לכל עונש" לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון. על כל האמור, בית משפט השלום השית על המבקש ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; מאסר על תנאי של שמונה חודשים, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום גזר הדין עבירה מן העבירות בהן הוא הורשע; קנס בסך של 50,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו; צו חילוט זכויותיו בדירה; ופיקוח של שירות המבחן למשך שנה.
9. הצדדים הגישו ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי. המבקש ערער על חילוט זכויותיו בדירה ועל גובה הקנס, והמשיבה ערערה על קולת עונש המאסר בעבודות שירות. ביום 16.12.2014, קיבל בית המשפט את ערעור המבקש באופן חלקי וקיבל את ערעור המשיבה. בית המשפט המחוזי עמד על תסקיר שירות המבחן המשלים שהוגש בעניין המבקש, לפיו המבקש ממשיך בטיפול שהחל ומתמיד בו. הוערך בשנית כי למבקש מוטיבציה גבוהה לטיפול. כן צוין, כי המבקש קיבל אחריות על מצבו והפסיק להמר. שירות המבחן סבר כי החמרה בעונשו של המבקש תפגע בסיכויי שיקומו ותחבל בהישגיו הטיפוליים עד כה. על כן, הוא המליץ להותיר את עונש המבקש על כנו.
10. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשיו של המבקש, חומרה אשר הובילהו להחמיר בעונשו. בית המשפט ציין כי הענישה שהוטלה בבית משפט השלום אינה עולה בקנה אחד עם העונש ההולם שנקבע בפסיקות בית משפט זה, כמו גם אינה תואמת את מדרג הענישה שנקבע בפרשה זו בהתייחס ליתר מהעורבים. בית המשפט ציין כי על אף נסיבותיו האישיות של המבקש, העונש ההולם עבורו הוא מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. זאת, אף בהתעלם מההחמרה בענישה כפי שהותוותה בפרשת עובד.
11. בית המשפט המחוזי ציין כי חומרת מעשי המבקש מתחדדת נוכח ביצוע העבירות באמצעות האינטרנט, באופן שיש בו כדי לפגוע בציבור רחב של משתמשים, זאת לצד עבירות הלבנת ההון ועבירות המס בהיקפים משמעותיים. עוד צוין, כי אשר לנאשמים 3, 4, 5 ,6, 7, ו-9, דינם הוסדר במסגרת הסדר טיעון. במסגרת ערעורו של נאשם 1, הגיעו הצדדים להסכמה בהליך גישור לפיה ייגזר דינו לתשעה חודשי מאסר בפועל, והקנס הופחת מסך של 600,000 ש"ח לסך של 18,000 ש"ח. בית המשפט חזר על ההבדלים בין המבקש ליתר הנאשמים, וקבע כי יש להחמיר בעונשו, ועל כן הטיל על המבקש תשעה חודשי מאסר בפועל. אשר לרכיב החילוט, ציין בית המשפט כי הכלל הוא מתן צו חילוט, כאשר ההימנעות ממנו היא החריג והיא מותנית בנימוקים מיוחדים שלא מתעוררים במקרה זה. לאור הסכמה בין הצדדים, סכום החילוט הועמד על 550,000 ש"ח, וסכום הקנס הופחת ל-25,000 ש"ח לתשלום ב-25 תשלומים רצופים ושווים. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.
הבקשה למתן רשות ערעור
12. המבקש טוען כי בקשתו נמנית על המקרים הנדירים בהם מתחייבת התערבותו של בית משפט זה, בשל קיומה של שאלה "אנושית-מצפונית" המתעוררת לנוכח נסיבותיו האישיות, אשר לא קיבלו משקל ראוי בגזר דינו. המבקש מציין בעיקר את ההליך הטיפולי המוצלח שהוא עובר ואת הפגיעה הקשה שתיגרם לאשתו, המצויה בחודש שמיני להיריון, ולילדיו, במידה שבית המשפט ידחה את בקשתו. עוד טוען המבקש, כי מתעוררת שאלה משפטית מובהקת בענייננו, בכך שההלכה של בית משפט זה, לפיה יש להחמיר בעבירות מסוג העבירות שביצע המבקש, ניתנה בעת שנשמע ערעורו, בעוד שמעורבים אחרים בפרשה "נהנו" מן ההלכה המתונה. לשיטת המבקש, עקרון אחידות הענישה מחייב את המסקנה כי במקרים מסוג זה, כאשר לנאשמים נסיבות דומות, יש לשמור על שוויון בענישה. המבקש מציין כי על כל ראשי הקבוצות בגדרי הפרשה הנדונה הושתו עונשי מאסר בעבודות שירות (למעט הנאשם 1 בכפוף להפחתת הקנס שקיבל, והנאשם 4 שבחר שלא לבצע עבודות שירות). המבקש מציין כי בית המשפט המחוזי התעלם מן העובדה שהרשעתו הקודמת, אשר היוותה נסיבה לחומרה, ניתנה לאחר תחילת ההליכים בפרשה זו. כן סבור המבקש, כי לא היה מקום להחמיר עמו ביחס לנאשם 3, מאחר שההבדל ביניהם עומד על משך זמן הפעילות בלבד, בעוד שלנאשם 3 היקף פעילות גבוה יותר ועבר פלילי כבד יותר. בדומה טוען המבקש, כי לא ניתן היה לשוות את עניינו לעניין אריאל מרקוס, אחד משותפי האתר, בשל המדרג ההיררכי השונה בו הם מצויים וכן בשל נסיבות שונות בעניינם.
13. עוד בטענות המבקש, שגה בית המשפט המחוזי משדחה את המלצת שירות המבחן שלא להשית עליו מאסר בפועל. המבקש עמד על חשיבות תסקירי שירות המבחן כפי שהיא עולה מפסיקת בתי המשפט, וציין כי במקרה הקונקרטי יש לתת דגש לאמור בתסקירים בעניינו. עוד גורס המבקש, כי הקביעה שהוא המשיך בפעילותו במסגרת הפרשה הנוכחית, לאחר שהועמד לדין במסגרת פרשה אחרת בה היה מעורב, שגויה. לעמדתו, הוא הועמד לדין במסגרת הפרשה האחרת רק לאחר שנעצר במסגרת הפרשה הנוכחית. עוד טוען המבקש, כי עונשו, כפי שנקבע בבית משפט השלום, לא חרג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת ועל כן שגה בית המשפט המחוזי כאשר החמיר את עונשו.
14. ביום 18.1.2015 הגיש המבקש בקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר, ובאותו יום התקבלה תגובתה השלילית של המשיבה.
דיון והכרעה