רע"פ 2246/16 פלוני נ' רשת מדיה בע"מ ואח'

  בקשת רשות ערעור לפי סעיף 70ד(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), על פסק דינו  של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד)  מיום 13.3.2016  בעבא"פ 47094-02-16   , בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ע' מיכלס)  מיום 16.2.2016 בפ"ר 23489-02-16, שדחה את בקשתו לאסור את פרסום שמו נוכח כוונת המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) לפרסם כתבה בערוץ 2 שעניינה חשד לביצוע עבירות מין על-ידי המבקש באחת ממטופלותיו. 

רקע והליכים קודמים

1. המבקש, פסיכיאטר בכיר במערכת הבריאות בארץ, חשוד בביצוע עבירות מין באחת ממטופלותיו (להלן: המתלוננת). ביום 10.2.2016 הגיש המבקש בקשה דחופה לבית משפט השלום בראשון לציון על-מנת שיורה על איסור פרסום שמו או כל פרט מזהה לגביו, נוכח כוונת המשיבות לפרסם באותו ערב כתבה בערוץ 2 בעניין החשדות נגדו. יצוין, כי על אף שהמבקש ידע על דבר קיום החקירה בעניינו מזה מספר חודשים, הוא לא פנה מיוזמתו בבקשה לאיסור פרסום שמו, ובקשתו הוגשה נוכח פניית כתבות חדשות ערוץ 2 לקבל את תגובתו לכתבה טרם פרסומה באותו ערב.

           בו ביום הורה בית משפט השלום על איסור פרסום שמו של המבקש עד מתן החלטה אחרת בבקשה, ולמחרת התקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים. המבקש אישר אמנם כי בינו לבין המתלוננת התקיימה מערכת יחסים רומנטית, במסגרתה גם קיימו יחסי מין מלאים, עם זאת הוא הכחיש שהמתלוננת הייתה מטופלת שלו, בפרט בתקופת הרומן, וטען כי מערכת היחסים ביניהם התנהלה "בין שני אנשים בוגרים ובהסכמה". לדברי המבקש, המתלוננת הגישה תלונתה אך משום שהמבקש התכוון לסיים את מערכת היחסים ביניהם. טענתו המרכזית של המבקש הייתה כי פרסום הכתבה תוך ציון שמו המלא יגרום לו לנזק משמעותי ובלתי ניתן לתיקון ותוביל לפגיעה בקריירה ובמוניטין המקצועי שלו. עוד נטען כי הנזק שיגרם לשמו יעלה לאין ערוך על התועלת בפרסום, בפרט כאשר אין צורך חקירתי בפרסום, שכן החקירה הסתיימה והתיק הועבר זה מכבר לפרקליטות.

2. המשיבות טענו כי ככלל אין לאסור פרסום שמו של חשוד, אלא אם עלה בידו להוכיח שייגרם לו נזק חמור כתוצאה מהפרסום וכי מניעת הנזק חשובה יותר מהעניין הציבורי שבפרסום. נטען כי המבקש לא הוכיח את שני הרכיבים הנזכרים, ומשכך יש לדחות את בקשתו. כמו כן, נטען כי נוכח התפקידים הבכירים והניהוליים אותם מילא המבקש לאורך השנים במערך בריאות הנפש בצה"ל, בבתי חולים ממשלתיים, במשרד הבריאות ובמוסד לביטוח לאומי, המדובר באיש ציבור לכל דבר ועניין, ומשכך אין להסתיר מהציבור את העובדה שמתנהלת נגדו חקירה בחשד לעבירה חמורה.

החלטת בית משפט השלום

3. בהחלטתו מיום 16.2.2016 קבע בית משפט השלום כי הנזק העלול להיגרם למבקש כתוצאה מפרסום שמו בהקשר של החקירה הפלילית המתנהלת נגדו הוא משמעותי הן מבחינה תדמיתית והן מבחינה תעסוקתית. הפגיעה הצפויה, כך נקבע, היא פגיעה בעוצמה גבוהה הנוגעת לכל מישורי חייו של המבקש, וזאת בשל מעמדו הבכיר ובשל העובדה שמקצועו מושתת על יצירת מערכות אמון בינו לבין מטופליו. משכך, נקבע כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי פרסום שמו יסב לו "נזק חמור".

           חרף זאת, בית משפט השלום קבע כי המבקש לא הצליח לעבור את המשוכה השנייה שניצבת בפניו, ולא הוכיח כי ראוי להעדיף את מניעת הנזק על-פני האינטרס הציבורי שבפרסום. נקבע כי קיים אינטרס ציבורי פרטני לפרסום שמו של המבקש דווקא, ממספר טעמים: התרעה בפני הציבור על התנהלות המבקש; מניעת פגיעה בעמיתיו הפסיכיאטרים עם היוודע דבר החשד לביצוע עבירות מין על-ידי פסיכיאטר אנונימי; והאפשרות שיוגשו תלונות נוספות של מטופלות שאולי נמנעו מכך עד עתה. בית המשפט הבהיר כי לשיטתו אין לייחס חשיבות רבה לעובדה שהמשטרה לא יזמה פנייה לתקשורת, שכן האינטרס בפרסום, שאחת ממטרותיו היא חשיפת מקרים נוספים, אינו נחלתה הבלעדית של המשטרה, והוא מסור גם בידי אמצעי התקשורת במקרים המתאימים.

           בנוסף, בית משפט השלום קבע כי קיימת הסכמה על מרבית העובדות. כך למשל, אין מחלוקת בין המבקש לבין המתלוננת באשר לכך שנוהל ביניהם רומן, שהמפגש הראשון ביניהם היה בעטיו של משבר חמור אותו חוותה המתלוננת שאף ניסתה להתאבד בגינו, ושהמבקש החליט על אשפוזה של המתלוננת ועל שחרורה מבית החולים לחולי נפש. המחלוקת העובדתית, כך נקבע, נוגעת בעיקרה לשאלת טיב הקשר המקצועי-טיפולי שהיה קיים בין השניים, והאם התקיימו יחסי מטפל-מטופל ביניהם במהלך ניהול הרומן. בהקשר זה נקבע כי קיימות בתיק לא מעט ראיות המצביעות על קיומה של מערכת יחסים כזו, ובכלל זה מסמכים, ראיות הנוגעות לסיבה בגינה בחר המבקש שלא לקבל כסף מידי המתלוננת, וראיות המצביעות על האופן בו נתפסה מערכת היחסים בין המבקש למתלוננת על-ידי מכריהם. נוכח הקביעה לפיה המחלוקת העובדתית בתיק מצומצמת וממוקדת, ונוכח השאלות המשפטיות והאתיות שפרשה זו מעוררת, נקבע כי קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה לפרסומה ולפרסום שמו של המבקש. כן נקבע כי המבקש לא הצליח לשכנע שראוי להעדיף במקרה זה את מניעת הנזק החמור שעלול להיגרם לו על פני העניין הציבורי שבפרסום שמו.

4. בית משפט השלום ביטל את צו איסור הפרסום הזמני שניתן על-ידו ביום 10.2.2016 והתיר את פרסום שמו של המבקש, אך עיכב את ביצוע החלטתו זו עד למתן החלטת בית המשפט המחוזי בערעור, אם יוגש על-ידי המבקש.