רע"ס 15082-07-09 עירית נתניה נ' אפיק בידור אילת (1998) בע"מ ואח'

נכתב האישום והמענה לו

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת 1 את הפעלתו של עסק הנושא את השם המסחרי "גלובוס מקס", הפועל במתחם אלכסנדרה שבאזור התעשיה פולג בנתניה, בו מופעלים 11 אולמות קולנוע ומזנון (להלן: "העסק"), החל מינואר 2008 לפחות, ולנאשם 2 את היותו מנהל פעיל בנאשמת 1. .כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של ניהול עסק ללא רישיון עסק כדין וזאת בהיות העסק טעון רישיון על פי הוראות חוק רישוי עסקים, התשכ"ח -1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים) וחקיקת המשנה שמכוחו, ובהעדרו של רישיון עסק כאמור.

עובדות כתב האישום אינן שנויות במחלוקת, הנאשמים מודים בעובדות כתב האישום, אלא שלטענתם דינו להתבטל מחמת טענת הגנה מהצדק העומדת להם.

תמצית הנסיבות המקימות על פי הנטען טענת הגנה מהצדק

2.לא שנוי במחלוקת כי הנאשמת הגישה בקשה לקבלתו של רישיון עסק וכי הבקשה סורבה בשל התנגדות של אגף ההנדסה למתן רישיון כאמור. נטען על ידי הנאשמים – ללא הכחשה או ניסיון לערער או להזים על ידי המאשימה – כי ניתנו הסכמותיהם של כל יתר גורמי הרישוי שהסכמתם נדרשת לצורך הוצאתו של רישיון העסק, וכי הנאשמת מילאה וממלאת אחר כל דרישות הרישוי האחרות הנדרשות מעסק מסוג העסק המנוהל על ידה (האמור לעיל נתמך גם בעדותו של מהנדס העיר).

3.לטענת הנאשמת פעילותה רצויה מבחינת האינטרס הציבורי וזכתה וזוכה עד עצם היום הזה לברכת הרשות. לנאשמת עניין בהוצאתו של רישיון עסק לעסק, לא רק בגלל היותה עסק שומר חוק המבקש לקיים את הוראות הדין, כי אם גם משיקולים עסקיים של הנאשמת. הנאשמת עשתה ככל שביכולתה על מנת שיינתן לעסק רישיון עסק, ואין דבר נוסף שביכולתה לעשות על מנת לקדם או להביא לאותה תוצאה, ומשכך הפכה לעבריינית בעל כורחה.

נטען כי הנאשמת נקלעה למצב הדברים כאמור לאחר שהשקיעה בהקמתו של העסק ובהכשרתו סכומי עתק, וללא אשם מצידה. הנאשמת, שאינה אלא השוכרת של הנכס, אינה יכולה לפעול במישרין להוצאתו של ההיתר הנדרש על מנת להכשיר את פעילותו של העסק בהתאם לחוק התכנון והבניה. עוד בטרם ההתקשרות בהסכם השכירות פגשה הנאשמת בנציגי הרשות המקומית הבכירים, ראשת העיר ומהנדס העיר, אשר קידמו בברכה את הקמת עסקה ולא צפו קושי כלשהו בהתרתו של השימוש בנכס לצורכי הפעלתו. בהסכם השכירות נכללה התחייבות מפורשת של המשכיר לגרום להוצאתו של היתר כאמור, והנאשמת אף נקטה כנגדו הליכים משפטיים בגין הפרתה של אותה התחייבות, והליך אזרחי בין הצדדים בו עותרת הנאשמת לאכיפתה של אותה התחייבות תלוי ועומד גם כיום. עוד נטען כי הנאשמת אף הציעה לשאת בתשלומים הנדרשים לצורך התרתו של השימוש בנכס לעסקה על פי חוק התכנון והבניה, הגם שביחסיה עם המשכיר על האחרון לשאת באלה.

4.גם המשכיר נקלע למצב דהיום, בו אין בכוחו לקיים את התחייבותו דלעיל ללא שצפה זאת. לטענת המשכיר, המגובה בחוות דעת של אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, לא היתה כל מניעה לשנות את היתר הבניה של הנכס באופן שיתיר את השימוש בו לבתי קולנוע בשים לב להוראות התב"ע הקיימת ולא היה צידוק לדרוש את הגשתה של בקשה לשימוש חורג. משנאות המשכיר לנקוט בהליך זה שנדרש על ידי הרשות על מנת להביא להכשרתה המהירה של הפעילות בנכס התברר כי השלמתו נמנעת בשל הצורך בהסכמת רשות מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), בהיות המשכיר חוכר של הקרקע המנוהלת על ידי המנהל, וכי האחרון מסרב ליתן את הסכמתו. נטען כי ביחסים שבין המשכיר לבין המנהל לא ניתן היה לקבל מענה ברור לאורך זמן לטעם התנגדותו ולא היה מדובר במחלוקת כספית גרידא.

לאורך כל התקופה הנ"ל הרשות המקומית דיברה בשני קולות. מחד הערימה קשיים לא נחוצים בדרישה להוצאתו של היתר לשימוש חורג, טענה שהיא כבולה ביעוץ המשפטי הניתן לה וננקטו הליכי משפט כנגד המשכיר והוגש כתב אישום זה. מנגד, לא ננקטו הליכי אכיפה נמרצים להפסקת הפעילות בפועל, לא ניתן למשכיר מענה פורמלי ומנומק בדבר הטעמים לדחיית עמדתו כי שינויו של השימוש המותר בנכס אינו מצריך היתר לשימוש חורג, הרשות המשיכה והבהירה את עניינה בהמשך פעילותם של בתי הקולנוע, ויצרה ויוצרת, מעת לעת, מצג כי בסופו של יום ניתן יהיה להתגבר על כל המכשולים ולאפשר את פעילותו של העסק, הרצויה והראויה בעיניה.

5.לטענת הנאשמים בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל תחושת הצדק וההגינות מחייבת את ביטולו של כתב האישום בשים לב לכך שמחד לא דבק בהתנהגותם רבב והם מצויים במצב בו מבקשים להטיל עליהם אחריות פלילית ולגרום לירידתה לטמיון של השקעה כספית אדירה, כשאין ביכולתם לעשות דבר על מנת להחלץ מביצוע העבירה אליה נקלעו, ומאידך אין באי העמדתם לדין לפגוע באינטרס ציבורי ממשי כלשהו, בשים לב לכך שמדובר בפעילות המשרתת אינטרס ציבורי, אשר נעשה ניסיון להכשרתה, לרבות על ידי הרשות, שיצלח בסופו של יום, וכאשר המניעה למתן היתר לשימוש חורג אינה נעוצה בשיקולים תכנוניים כי אם במחלוקת קניינית אזרחית שבין המשכיר לבין המנהל.