רע"מ 35426-12-15 אסמורום נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול,היחידה המשפטית,משרד הפנים.

בקשה לסילוק על הסף של בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש (הוא המשיב בבקשה דנן, והוא יכונה להלן: "המבקש"). המשיב (שהגיש את הבקשה לסילוק על הסף) טען כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בבקשת רשות הערעור לאור היקף בקשות רשות הערעור שניתן להגישן מכוח חוק הכניסה לישראל.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות אני סבורה כי דין הבקשה במסגרת הרע"מ שבפניי- סילוק על הסף.

אין חולק כי ניתן להגיש ערעור על החלטות ביניים של בית הדין בשני נושאים בלבד: "החלטה לענין עיכוב ביצוע לפי סעיף 33 לחוק בתי דין מנהליים, וכן והחלטה בענין סמכות עניינית" (ר' ס' 13 לא (ב) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952.

המבקש אינו טוען כי ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור דנן היא בענין סמכות עניינית. לטענתו בתשובתו לבקשה לסילוק על הסף, משמעות ההחלטות נושא בקשת רשות הערעור שהוא הגיש, היא "בפועל ולמעשה ביטול צו ביניים שניתן לזכות המבקש" (ר' ס' 7 לתגובה). מדובר בצו ביניים שלגישת המבקש לא בוטל, ולכן אין צורך כי בית הדין יחליט האם על המבקש לשהות במתקן עד לדיון בערר המתוקן. בהוראתו למבקש להגיש בקשה מתוקנת לצו ביניים לרבות בקשה לצו ארעי, התעלם בית הדין מקיומו של צו הביניים, ולכן ביטל אותו "דה פקטו".

לכן - כך טען המבקש - החלטת בית הדין היא החלטה "לענין עיכוב ביצוע".

אני סבורה כי אין לקבל את הטענה. המבקש לגישתו הגיש את בקשת רשות הערעור דנן כנגד שתי החלטות של בית הדין - האחת, החלטה המורה לו להגיש כתב ערר מתוקן ועמו בקשה מתוקנת לצו ביניים (החלטה שהמבקש כינה אותה "ההחלטה הראשונה"); והשנייה (שכונתה "ההחלטה השנייה) – הבהרה של בית הדין לפיה בקשה מתוקנת לצו ביניים או צו ארעי דרושה כדי להחליט אם עד להכרעה בערר המתוקן ישהה המבקש במתקן .

המבקש לא טען למעשה כי ההחלטה הראשונה היא החלטה בענין עיכוב ביצוע. אני סבורה כי גם ההחלטה השנייה אינה החלטה כזו.

כאמור - טענת המבקש ביחס להחלטה השנייה נסמכת על עמדתו לפיה קיים בעניינו צו ביניים אשר לא בוטל, ולכן אין מקום וצורך בהגשת בקשה נוספת לצו ביניים שימנע את שהייתו במתקן עד לדיון בערר המתוקן.

ואולם, גם אם ביסוד ההחלטה השנייה עומדת הנחתו של בית הדין כי לצו הביניים אין תוקף (ואין מקום לחוות דעה בענין זה שבית הדין יידרש לבחון אותו לאחר שתוגש לו בקשה מתאימה), אני סבורה כי אין מדובר בהחלטה "לענין עיכוב ביצוע" כמשמעותו של מונח זה בחוק הכניסה לישראל.