רע"מ 35062-07-15 זידאן נ' מדינת ישראל (רשות האוכלוסין וההגירה)

מונחת לפניי ובקשה לרשות לערער על החלטות בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישאל, תשי"ב – 1952 מימים 12.7.15 ו-13.7.15, שבגדרם סרב בית הדין לבקשה לעכב את הרחקתו של המבקש 2 מישראל עד לבירור עניינו ועררו. במסגרת זו הגישו המבקשים גם בקשה למתן צו למניעת הרחקתו של המבקש 2 מישראל. אדון בשתי הבקשות להלן.

1. רקע הדברים וההליכים

המבקש 2, אופוגבו צ'יבוקה צ'ימה (להלן: המבקש), הינו נתין ניגריה ועל פי הטענה בן זוגה של המבקשת 2, אלהאם זידאן (להלן: המבקשת), שהינה אזרחית ישראלית גרושה ואם לשישה ילדים. המבקש נכנס לארץ לראשונה בחודש מאי 1998 בשם בדוי ובחודש פברואר 2005 הורחק מישראל לאחר שהייה בארץ שלא כדין. בחודש מרץ 2006 שב ונכנס המבקש ארצה, גם הפעם בשם בדוי, ובחודש אוקטובר 2007 שוב הורחק מישראל. ביום 15.2.08 נכנס בשלישית ארצה ולמעשה מאז שוהה בארץ שלא כדין.

ביום 17.2.14 פנו המבקשים למשרד הפנים בבקשה להסדרת מעמדו של המבקש בישראל וזאת מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים". בקשה זו נסגרה ביום 7.4.14, זאת, לטענת המשיבה, לאחר שהמבקשים לא הגישו את מלוא המסמכים בהתאם לנהלים, כפי שהתבקשו. לטענת המבקשים, הם לא קיבלו כל הודעה על סגירת הבקשה, הגם שהודעה נשלחה לב"כ הקודם בדואר רשום.

ביום 27.4.15 נעצר המשיב במסגרת פעילות אכיפה יזומה, נערך לו שימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות והוצאו כנגדו צווי משמורת והרחקה. ביום 30.4.15 הובא המבקש לדיון בפני בית הדין לביקורת משמורת במתקן "גבעון" וצו המשמורת אושר.

ביום 3.5.15 הובא המבקש בשנית לדיון לפני בית הדין לביקורת משמורת. בהחלטה זו נקבע, כי מעצרו של המבקש נעשה כדין וכי שתי ההרחקות מהארץ מעמידות בסימן שאלה את תום לבו. יחד עם זאת, הורה בית הדין למשיבה לבחון מהותית את כנות הקשר בין המבקשים, וזאת עד ליום 13.5.15.

בו ביום נלקח המבקש לשדה התעופה ונדרש לעלות על טיסה ולשוב לארצו. ב"כ של המבקש פנה לבית הדין לעררים וביקש, כי בית הדין יוצא צו ביניים אשר יעצור את הרחקת המבקש מהארץ. בקשה זו נדחתה, תוך שבית הדין לעררים קובע כי סיכויי הערר נמוכים וכי מכל מקום, ככל שיתקבל הערר תוכל המבקשת להגיש בקשה להסדרת מעמדו של המבקש אשר תבחן לאחר צאתו של המבקש מהארץ, כך שלא מדובר בנזק בלתי הפיך. המבקש, מצדו, סירב לעלות על הטיסה שתוכננה לו בטענה כי חייבים לו כסף וכי ציודו האישי איננו עמו. המבקש, לטענת המשיבה, לא הזכיר את קשריו עם המבקשת עת סירב לעלות על הטיסה.

ביום 11.5.15 הגיש ב"כ המבקש ערר מתוקן לבית הדין לעררים וכן בקשה לעיון חוזר בבקשה לצו ביניים.

ביום 28.5.15 נערך דיון נוסף לפני בית הדין לביקורת משמורת, אשר שב והורה כי על המשיבה לבחון מהותית את כנות הקשר בין המבקשים, וזאת עד ליום 4.6.15, שאחרת המבקש ישוחרר ממעצר.

ביום 4.6.15 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת, וזאת בטענה כי מתן החלטה לעניין עריכת בדיקת כנות קשר אינה מצויה בסמכות בית הדין לביקורת משמורת. ביום 7.6.15 נדחתה בקשה זו תוך שבית הדין הורה על שחרורו המבקש ממעצר, וזאת ביום 9.6.15.