רע"ב 3556-15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

רקע והליכים

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' גדעון, בעת"א 037784-04-15 מיום 19.5.15), בו נדחתה עתירת המבקש - אסיר עולם שטרם נקצב עונשו, ואשר הורשע בשעתו ברצח רעייתו והוא ממשיך לכפור בכך - להכניסו לסבב חופשות, וספציפית להוציאו לחופשה מיוחדת לתחרות ריצה באליפות ישראל לנוער (3 ו-4 ביוני 2015), בה משתתף בנו (קטין ערב בגירות) שכבר ייצג את המדינה בתחרויות חשובות.

ב.        נציב בתי הסוהר, בהחלטה מיום 2.4.15, דחה את הבקשה לחופשה חריגה במקרה הספציפי (בכך כנראה התמקדה משאלת המבקש לפניו), וזאת בהתאם לפקודת הנציבות 04.04.00 "חופשות אסירים", בקבעו כי אין מדובר ב"נסיבות הומניטאריות חריגות ומיוחדות" או בתנאים אחרים לחופשה חריגה שמאפשרת הפקודה. נאמר, כי לדעת גורמי הטיפול עדיין לא הגיע המבקש לתובנה של מודעות לחלקים אלימים בעצמו, והגם שתפקודו חיובי בבית הסוהר, העובדה שטרם עבר תהליך טיפול והוא מכחיש את העבירה, פועלת לחובתו וכך גם עמדת גורמי מודיעין; זאת, הגם שהיתה פניה למתן החופשה מבנו של המבקש שהוא מקרבנות העבירה. לדעת הנציב, כפי שכתב,  גובר האינטרס הציבורי של שלום הציבור והבטחת חזרתו מחופשה.

ג.        המבקש עתר לבית המשפט המחוזי. המשיבה לא הגישה תגובה בכתב בשל עיצומי הפרקליטות (וכך גם בפנינו) אך טענה על פה. בית המשפט לא נעתר לעתירה בקבעו, כי החלטתו המפורטת של הנציב מעידה שהנושא נבחן בשים לב למכלול, לרבות המלצת ועדת האלימות במשפחה (אלמ"ב); הרשעת המבקש ברצח רעייתו יוצרת נקודת מוצא של מסוכנות. לא נתקבלה גם טענת העותר בדבר הבטחה שניתנה לו על-ידי גורמים בשירות בתי הסוהר לעניין מתן חופשות.

           בית המשפט הוסיף "נוכח התנהגותו הטובה של העותר, תיאורו את סבל ילדיו, ודברי הילד עצמם, הרי שהלב נוטה לצד אישור החופשה, ואולם בית המשפט אינו רשאי לשים את שיקול דעתו, וודאי שלא את רגשותיו, תחת שיקול דעתו של הנציב, והוא מוגבל לבחינת ההחלטה מושא העתירה בכליו של המשפט המינהלי בלבד".

           משלא הוכחו, לשיטת בית המשפט, טעמים מיוחדים ונוכח ענייניות החלטת הנציב, ואף שהמידע המודיעיני ישן, נדחתה העתירה. בקשה לעיון נוסף בהחלטה טרם הוכרעה.

הבקשה

ד.        מכאן הבקשה הנוכחית מיום 25.5.15, שנטען בה להבטחה מינהלית רבת שנים למבקש ולמשפחתו למתן חופשות, ומכל מקום נאמר, כי מניעת יציאה חד פעמית לתחרות אליפות, שחשיבותה לבן נתמכת בחוות דעתו של פסיכולוג קליני, פוגעת בזכותו של האסיר, חוליה חלשה בחברה. נטען בבקשה כי המבקש מצוי במאסר מ- 7.5.2000 ויצא לחופשה פעם אחת  בלבד – ב- 10.6.10, לבר מצוה של בנו.  לטענתו המדובר בנושא החורג מעניינו הפרטי; כי מדובר ב"גלגול ערעורי ראשון" לאחר החלטה שיפוטית אחת; כי לא הוגשה תגובת המשיב והדבר מקשה עליו, כי הובטח כאמור לו ולמשפחתו שייצא לחופשות; וכי החלטת הנציב אינה עניינית, שכן אי שילוב המבקש בטיפול נובע מהכחשת העבירה, אך נפגעי העבירה – ילדיו – מבקשים  את החופשות, ואילו המידע המודיעיני ישן ואינו רלבנטי. לבקשה צורפו חוות דעת מ-2.6.14 של עובדות הרווחה בבית הסוהר שלא המליצו על חופשה הגם שהמבקש מתפקד באופן תקין, וזאת בשל ראיית המבקש את עצמו כנטול בעיות, וכן מכתב ילדי המבקש – בת ובן – מ- 17.5.15 לבית המשפט המחוזי בו דובר על ההבטחה והם מפצירים ליתן את החופשה; צורף גם מכתב מן הפסיכולוג שטיפל בילדים, המבקש לאפשר למבקש להשתתף בתחרות בנו.