רע"א 8562/16

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 26.9.2016 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר-שרון) בע"א 51326-10-15, בגדרו התקבל ערעור  המשיב על פסק דינו מיום 1.9.2015 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה ר' פינצ'וק אלט) בת"א 42314-02-11, אשר דחה את תביעת המשיב נגד המבקשים לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). 

רקע והליכים קודמים

1. המבקש 1 (להלן: הכט), רופא שיניים במקצועו, היה בעת הרלבנטית בעל השליטה והמנהל היחיד של המבקשת 2 (להלן: ליגמנט), חברה בע"מ, שהיא הבעלים והמפעילה של אתר האינטרנט "Infodent" (להלן: האתר). האתר מספק תשתית לפרסום חדשות וכתבות בנושאים הקשורים לרפואת השיניים. המשיב (להלן: ד"ר ליבנה) אף הוא רופא שיניים, ובתקופה הרלבנטית לאירוע נשוא הבקשה דנא ניהל את שירותי רפואת השיניים בקופת חולים מאוחדת (להלן: קופת החולים).

2. ביום 8.11.2010 פורסם בתקשורת כי עלו חשדות לעבירות שוחד, מרמה והטיית מכרזים שהתבצעו במסגרת קופת החולים (להלן: פרשת השחיתות). בסמוך לכך אף פורסם דו"ח ביקורת של מבקר המדינה בדבר התנהלות הנהלת קופת החולים וטענות לשחיתות בקרב חלק מחברי ההנהלה. שמו של ד"ר ליבנה לא הוזכר במסגרת דו"ח מבקר המדינה, ושמו לא הוזכר גם בכתבות שפורסמו אודות פרשת השחיתות.

           ביום בו דווח לראשונה בתקשורת על פרשת השחיתות, פורסמה בדף הבית של האתר כתבה שכותרתה: "ד"ר יצחק ליבנה מנהל שירותי רפואת שיניים במאוחדת – עד מתי?". הכותרת הופיעה על-רקע תמונה של אדם, שאינו ד"ר ליבנה, עם מבט מופתע. בנוסף, היה כתוב על גבי התמונה: "ד"ר יצחק ליבנה שורד את כל החלפות המנכ"לים במאוחדת". לחיצה על הקישורית שבכותרת הכתבה או התמונה הובילה לכתבה המלאה, בה, בין היתר, נמתחה ביקורת על משך כהונתו של ד"ר ליבנה, תוך אמירה שייתכן כי משך כהונתו של ד"ר ליבנה הוא תוצאה של ניהול לקוי של קופת החולים והיסטוריה של שחיתות בשורותיהם של בעלי תפקידים בכירים בקופת החולים. בהמשך הכתבה הובאה התייחסות לדו"ח מבקר המדינה בעניין פרשת השחיתות, לרבות החלטת מבקר המדינה לפתוח בחקירת משטרה נגד מספר ממלאי תפקידים בכירים בקופת החולים. אף בחלק זה של הכתבה נמתחה ביקורת על כהונתו של ד"ר ליבנה, אך מבלי לקשור במפורש בינו לבין פרשת השחיתות (כלל מרכיבי הכתבה יכונו להלן: הכתבה או הפרסום). בראש הכתבה צוין "מאתInfodent ", כאשר בשוליה צוינו ראשי התיבות של שם הכתב, אשר שמו המלא נותר עלום. הכתבה הופיעה בעמוד הבית של האתר מיום 8.11.2010 ועד ליום 13.12.2010, כאשר ד"ר ליבנה ראה את הכתבה ביום 14.11.2010.        

3. ביום 9.7.2013 הגיש ד"ר ליבנה נגד המבקשים תביעה בגין פרסום לשון הרע, במסגרתה עתר לפיצוי בסך של 141,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק. נטען, כי הכתבה מכילה אמירות פוגעניות שפורסמו בכוונה להכפיש את שמו של ד"ר ליבנה, ובכך תוכנה הוא בבחינת דבר לשון הרע. ד"ר ליבנה סבר כי את הפרסום יש לקרוא על רקע הנסיבות החיצוניות ששררו בעניין פרשת השחיתות, כך שהכתבה למעשה קשרה אותו לפרשה, בעקיפין או במישרין. עוד טען ד"ר ליבנה, כי במספר הזדמנויות הוא פנה למבקשים בדרישה שתוסר הכתבה מהאתר, ובצד זאת דרש לקבל את פרטי זהותו של מחבר הכתבה, אך המבקשים סרבו להיענות לבקשותיו.

           מנגד, המבקשים טענו כי הכתבה אינה עולה כדי לשון הרע, אלא מדובר בביקורת לגיטימית על משך כהונתו של אדם המכהן בתפקיד ציבורי. המבקשים עמדו על כך שד"ר ליבנה לא נקשר לפרשת השחיתות, ואף לא נרמז לקיומו של קשר כזה, בהדגישם כי הגם ששני הנושאים נכללו באותה כתבה, הם הופיעו בחלקים נפרדים. המבקשים טענו כי חלק הכתבה המתייחס לד"ר ליבנה הוא בגדר הבעת דעה בעניין כהונתו ותפקודו של האחרון, ומשכך, נטען כי חלה ההגנה על פרסום הבעת דעה שבסעיף 15(4) לחוק.עוד נטען, כי אין מקום להטיל על המבקשים אחריות בגין הכתבה משום שהם אינם אלה שפרסמו, הפיצו, יזמו או הסכימו לפרסומה, אלא עשה זאת משתמש באתר. המבקשים הוסיפו וטענו כי אתר אינטרנט אינו בגדר "אמצעי תקשורת" כהגדרת מונח זה בסעיף 11 לחוק, המייחס אחריות גם למי שנטל יד בפרסום לשון הרע בתור עורך או אחראי ל"אמצעי תקשורת", כהגדרתו בחוק. משכך, המבקשים סבורים כי אין מקום להטיל עליהם אחריות בגין פרסום שנעשה על-ידי משתמש באתר.

4. בית משפט השלום דחה את התביעה, בקבעו שהכתבה אינה מכילה דברי גינוי ביחס לתפקודו של ד"ר ליבנה, וכי מדובר בביקורת לגיטימית הנוגעת לעובדה שד"ר ליבנה מכהן בתפקידו שנים רבות, כמו גם הבעת דעה לפיה ראוי לקצוב את תקופת כהונתו, וכהונותיהם של נושאי תפקידים בכירים ככלל. עוד נקבע, כי יש להבחין בין לשון הכתבה לבין הנסיבות החיצוניות ששררו בעת פרסומה, כך שלא ניתן לקרוא לתוך הכתבה ייחוס של פרשת השחיתות לד"ר ליבנה. לפיכך נקבע, כי אין בלשון הכתבה כדי לקשור את ד"ר ליבנה, במישרין או בעקיפין, לפרשת השחיתות ולמעשים שעמדו במוקדה. לבסוף, נקבע כי אף אם היה ניתן לראות בפרסום משום לשון הרע, תוכן הכתבה הוא בבחינת הבעת דעה החוסה תחת ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק, שכן הכתבה משקפת מחשבה סובייקטיבית ואינה מתיימרת להציג עובדה כלשהי בעניין תפקודו של ד"ר ליבנה. בית משפט השלום לא נדרש לבחינת שאלת אחריות המבקשים, כבעלים ומפעילים של האתר, נוכח קביעתו כי הפרסום ממילא אינו בגדר לשון הרע.

5. כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגיש ד"ר ליבנה ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו חזר על עיקר טענותיו. המבקשים מצדם סמכו ידיהם על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי תוכן הפרסום אכן עולה כדי לשון הרע. הוטעם, כי חלק הכתבה הנוגע לד"ר ליבנה הוא בבחינת ביקורת לגיטימית, אך פרסום ביקורת זו יחד עם מידע על אודות "פרוץ" פרשת השחיתות ולרקע ההד התקשורתי בעניין, מוליך למסקנה כי הכתבה נועדה, בין היתר, לקשור בין ד"ר ליבנה למעשי השחיתות שיוחסו לקופת החולים, או למצער לרמוז לקיומו של קשר ביניהם. עוד נקבע, כי המבקשים אינם יכולים ליהנות מההגנה שבסעיף 15(4) לחוק, וזאת מהטעם שהכתבה אינה מבחינה כראוי בין הבעת דעתו של הכתב בכל הקשור לד"ר ליבנה, לבין הדיווחים על אודות פרשת השחיתות.