רע"א 8377/14 תדמור - בית הספר המרכזי למלונאות בע"מ נ' דורין קופיט

1.        בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.11.2014 בת"א 24498-10-09 (השופטת י' שבח), אשר במסגרתה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת, שלא להתיר למבקשת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה.

עיקרי העובדות

2.        בשלהי שנת 2009, הגישה המבקשת (להלן: תדמור) תביעה כספית נגד המשיב, שיסודה בקִצו של מיזם משותף שבו נקשרו הצדדים. המשיב הגיש תביעה שכנגד, ובשלב מסויים נקבע כי זו תִּדוֹן ותוכרע תחילה. תביעתו של המשיב נדחתה לקראת סוף שנת 2013, ובד בבד 'הותנע' מחדש הטיפול בתביעתה של תדמור.

3.        דא עקא, במהלך שנת 2014 לא נרשמה התקדמות של ממש בבירור המשפט. תחת זאת, נאלץ בית המשפט המחוזי להידרש מעת לעת לבקשות הנעוצות במחדלים דיוניים בוטים למדי מצדה של תדמור, כמו גם לעתירות חוזרות ונשנות מטעמה למתן ארכות, בעיקר לצורך הגשת חוות דעת מומחה מאת רואה חשבון. ביום 1.7.2014 עמד בית המשפט המחוזי על שורה של צווים שלא קוימו על-ידי תדמור, בציינו כי זו "נוהגת בתיק זה במנותק מהחלטות בית המשפט, כאילו לא היו", וכי בנסיבות העניין "מן הראוי היה למחוק את התביעה". אף על-פי כן, בסופו של דבר בִּכֵּר בית המשפט המחוזי להעניק לתדמור הזדמנות אחרונה למלא אחר הוראותיו, תוך שחייבהּ בהוצאות בגין התנהלותה הדיונית כמתואר. למרבה הצער, בכך לא תמה ה'סאגה', ובמהלך החודשיים הבאים נענה בית המשפט המחוזי בחיוב לעוד כמה בקשות ארכה מצדה של תדמור. לבסוף, ביום 31.8.2014, עתרה תדמור לדחייה נוספת של מועד הגשת חוות הדעת החשבונאית מטעמה, אולם בפעם הזו, "בשים לב לארכות שכבר ניתנו", השיב בית המשפט המחוזי את פניה ריקם.

4.        ביום 23.9.2014 התקיים דיון מקדמי בתיק, ובמהלכו הפציר בא-כוחה של תדמור בבית המשפט המחוזי לשקול בשנית את עמדתו, ולאפשר את הגשת חוות דעת המומחה. בית המשפט המחוזי שמע את טענות הצדדים, ובו ביום קבע כדלקמן:

"לתומי סברתי כי מדובר בחוות דעת שכבר הוכנה וכל שנותר הוא להגישה לבית המשפט, לו רק תינתן הרשות, אלא שאז הוברר לי שטרם נאספו כל המסמכים עליהם אמורה חוות הדעת להסתמך וכי ככל הנראה נערכה טיוטה ראשונית בלבד... זאת ועוד, הוברר כי התובעת לא השלימה את הליך המצאת המסמכים נושא צו גילוי המסמכים הספציפי... מהשתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל, ששיאה בעובדה שעד היום לא הושלם ע"י התובעת הליך גילוי המסמכים, וכן בעובדה שעד עצם היום הזה טרם הוכנה חוות הדעת – שפסיקת הוצאות לטובת [המשיב] לא תאזן אותה – עולה כי אין ניתן להיעתר לבקשה לארכה נוספת. מה גם שיש ליתן את הדעת גם לשיקולים מערכתיים, שהרי הזמן השיפוטי שבית המשפט מקדיש לעיסוק בבקשות הרבות, שהינן תולדה של אי קיום החלטות בית המשפט ע"י [תדמור], הינו על חשבון זמנם של בעלי דין אחרים שממתינים [להכרעה] בעניינם".

5.        ביום 30.10.2014 עתרה תדמור בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי, בציינה כי עריכתה של חוות דעת המומחה נסתיימה, כך שניתן להגישה באופן מיידי, "עוד בטרם הוגשו תצהירי [המשיב]". המשיב התנגד, ובית המשפט קבע כי "בהיעדר נסיבות חדשות, זולת חזרה על טיעונים קודמים, ובהיעדר הסכמה – לא ניתן לעיין מחדש בהחלטה, וזו נותרה כפי שהינה".

           על החלטה זו נסבה הבקשה למתן רשות ערעור שלפנַי.

עיקרי טענות המבקשת

6.        לגישת תדמור, העובדה כי חוות דעת המומחה הושלמה, מהווה שינוי מובהק בנסיבות דחיית בקשתה. לעמדתה אפוא, אך מוצדק לעיין מחדש בהחלטה, לא כל שכן משהעיכוב בניהול המשפט אינו רובץ לפתחה. בהקשר זה, מלינה תדמור על השהיית תביעתה ללא תוחלת ובניגוד לרצונה, ומדגישה כי מדובר בתקופה ממושכת, שבמהלכה חלו תמורות ארגוניות משמעותיות בקרבה. בין היתר, הוחלפו המערכת החשבונאית וכוח האדם אשר עסק בתפעולה, כך שמלאכת שחזורם של מסמכים רבים, חרף מאמצים 'כבירים', התבררה כסבוכה וקשה. זאת ועוד, נוכח הסוגיות החשבונאיות הניצבות במוקד הפרשה, נחיצותה של חוות דעת מקצועית היא ממשית ורבה, ואילו חוות הדעת מטעם המשיב איננה כזו, אפילו לשיטת מחבּרהּ. לטענת תדמור, שיקולי היעילות וההגינות הדיונית עודם נוטים לטובתה, הואיל ובקשתה לעיון חוזר הוגשה עובר להגשת תצהיריו של המשיב, שהתנגדותו בלתי-סבירה. לבסוף, מצביעה תדמור על היותה חברה ממשלתית, דהיינו על 'ציבוריותו' של ממונה, וסבורה כי מן הראוי היה לפסוק נגדה הוצאות, חלף הסנקציה החמורה שנבחרה.  

דיון והכרעה