רע"א 8301/13טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

השופט נ' הנדל:

1. במוקד הבקשה למתן רשות ערעור המונחת לפנינו – הלכת גויסקי, שעליה התבססו ערכאות קמא (ראו ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פד"י טז(1) 595 (1962) (לעיל ולהלן: הלכת גויסקי)). ברקע – פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ע"א 6202-08-12 (כב' השופטים י' ענבר, י' שבח וש' שוחט), אשר דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, ת"א 207193-09 (כב' השופט ר' אילן). נציג את משמעותה ואת השלכותיה של הלכת גויסקי באמצעות שלוש דוגמאות:

          ראשונה, ראובן כרת עם שמעון חוזה שבמסגרתו התחייב למכור לו יהלומים בעתיד. בעת ההתחייבות משך שמעון לפקודת ראובן שיק "דחוי", מתוך כוונה לפרעו לאחר קבלת היהלומים. ראובן הסב את השיק לצד ג' – בנק – בתמורה לכסף מזומן. לאחר מכן נקלע ראובן לקשיים כלכליים ולא סיפק לשמעון את היהלומים. בדוגמא זו, אם יתבע הבנק את שמעון, ייאלץ הלה לשלם לו את מלוא הסכום הנקוב בשיק על אף שלא קיבל את היהלומים. הסיבה לכך – הבנק הוא בעל מעמד של "אוחז כשורה" בשיק, הנהנה מתקנת השוק השטרית (ראו סעיפים 28, 37(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה)). תקנתו של שמעון היא לתבוע באופן ישיר את ראובן.

          הדוגמא השנייה עוסקת אף היא בעסקה דומה הנערכת בין ראובן ושמעון, אלא שבעת משיכת השיק מוסיף שמעון את המילים "למוטב בלבד" על גבי השיק. תוספת זו מגבילה את האפשרות לסחר את השיק לצד שלישי. המשמעות היא, בין היתר, שגורם אחר, כגון הבנק, לא יוכל לזכות במעמד של אוחז כשורה. אם יופר החוזה ושמעון לא יקבל את היהלומים, יהיה ביכולתו לבטל את השיק מבלי שאף גורם יוכל לתבוע ממנו בהצלחה את תשלום השיק.

          הדוגמא השלישית עוסקת בנסיבות הדומות לאלה שלפנינו. כבדוגמא הראשונה, סחירותו של השיק לא הוגבלה. ברם, בעת שהסב ראובן את השיק לבנק, חתם – ולו בטעות – בשם שונה מזה שכתב שמעון על גבי השיק בעת משיכתו. למשל, תחת השם "ראובן יהלומים בע"מ" חתם בשם "חברת ראובן יהלומים 2015 בע"מ". כתוצאה מכך השיק כבר אינו "שלם ותקין לפי מראהו", והבנק לא יוכל לזכות במעמד של אוחז כשורה (ראו סעיף 28(א) לפקודה). האם במקרה זה, ובהנחה שראובן יפר את החוזה שכרת עם שמעון לאחר העברת השיק לבנק, יוכל האחרון לזכות בתביעה שיגיש כנגד שמעון על אף שאין הוא בגדר אוחז כשורה? על פי הלכת גויסקי יש להשיב לכך בחיוב בתנאים מסוימים. לביטולה של הלכה זו עותרת המבקשת.

רקע עובדתי ודיוני

2. המבקשת –"שמעון" – כרתה חוזה לקניית יהלומים מ"ראובן" – יהלומי צבי אור (1981) בע"מ (להלן: החברה). במעמד זה משכה לטובת החברה מספר שיקים "דחויים", וביניהם השיק מושא המחלוקת, על סך של 205,000$. סחירותו של השיק לא הוגבלה, ומילים כגון "למוטב בלבד" לא נכתבו עליו. החברה "הפקידה" את השיק בחשבון הבנק שאותו היא מנהלת, כבטוחה לתשלום חובותיה למשיב (להלן: הבנק). בעת שעשתה זאת היה חשבונה מצוי ביתרת חובה. אחר הדברים האלה נקלעה החברה לקשיים כלכליים ולא סיפקה למבקשת את היהלומים. בהתאם לכך ביטלה זו את השיק. לאחר חילולו של השיק הגישו הבנק ללשכת ההוצאה לפועל. גם במועד זה היה חשבון הבנק של החברה מצוי ביתרת חובה משמעותית העולה על סכום השיק. בית משפט השלום חייב את המבקשת בתשלום סכום השיק על אף שהחוזה עמה הופר והיא מעולם לא קיבלה את היהלומים שתמורתם משכה את השיק.

          פסק הדין לא התבסס על מעמדו של הבנק כאוחז כשורה. הסיבה לכך היא שבחזית השיק נרשם שם הנפרעת כ-"חברת יהלומי צבי אור בע"מ", ואילו חותמת ההיסב שעל גב השיק נשאה את הכיתוב "יהלומי צבי אור (1981) בע"מ". על פי הפסיקה די בשינויים מעין אלה כדי לשלול את תקינות השיק על פי מראהו (ראו סעיף 28(א) לפקודה; ע"א 645/81 תעשיות הצפון בע"מ ‎נ' ש. פרידמן ושות' (1975) בע"מ, פ''ד לו(3) 757 (1982); ע"א 4848/91 הכונס הרשמי נ' פורשה בע"מ, פ"ד נא(1) 874 (1997)). אם כך, הבנק אינו אוחז כשורה. הסיבה לקבלת תביעת הבנק נעוצה בקביעה שה"ערך" שנתן בעד השיק – היות החברה ביתרת חובה כאשר השיק הינו בטוחה להחזרת החוב – מקנה לו מעמד של "אוחז בעד ערך". על פי הלכת גויסקי, כאשר נעשה הבנק אוחז בעד ערך לפני הפרת החוזה – כפי שאכן קרה בענייננו – זכאי הוא להתגבר על טענה להפרת החוזה שבמסגרתו נמשך השיק. כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את הקביעות העובדתיות והמשפטיות הללו בהסתמך על הלכת גויסקי. מכאן הבקשה שלפנינו.

3. המבקשת מעלה שתי טענות מרכזיות. הראשונה – כי יש להורות על בטלותה של הלכת גויסקי. בהתאם, משמעות הדבר היא שאם הבנק אינו אוחז כשורה בשטר – ואף אם הוא אוחז בעד ערך – אין הוא יכול להתגבר על טענת המבקשת כי החוזה עמה הופר על ידי החברה. דהיינו, אין ביכולתו של הבנק לגבות את סכום השיק מן המבקשת. טענה שנייה היא כי יש להבחין בין נסיבות המקרה ובין אלה שנדונו בעניין גויסקי מסיבות שונות. זאת, על דרך של התערבות בממצאים עובדתיים שנקבעו בהליכים קמא. מנגד, סומך הבנק את ידיו על פסק דינה של ערכאה קמא ומצביע על שיקולי מדיניות התומכים בהלכת גויסקי. עוד נטען כי הבקשה אינה מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי מסיבות שונות, כגון ערעור על ממצאי עובדה, התנהלותה של המבקשת או העובדה שהמבקשת עותרת כנגד הלכה קיימת.