רע"א 8188/14 יורוטקס טקסטיל בע"מ נגד מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט ש' בורנשטיין) מיום 6.11.2014 לפיה חויבה המבקשת לשלם אגרה נוספת על זו ששולמה בגין תביעה שהגישה נגד המשיבה.

1. המבקשת היא חברה המייבאת פריטי אופנה הנמכרים תחת המותגים "ALDO" ו-"Call It Spring" (להלן: המותגים). בין השנים 2012-2008 דיווחה המבקשת לרשות המיסים על מחירם של המוצרים לצרכי מכס וכללה במחיר זה את מחיר העסקה עם הספק וכן את עלויות ההובלה של המוצרים מחו"ל לישראל. בנוסף, שילמה המבקשת דמי זיכיון והוצאות פרסום לבעלות המותג "Aldo", חברת The Aldo Group INC וחברת Aldo Group International AG (להלן: בעלות המותג), ומתשלומים אלו נוכה מס הכנסה במקור שהועבר לרשות המיסים.

           בביקורת שערכה המשיבה על פעילות המבקשת, נמצא כי המבקשת לא שילמה מיסי יבוא על דמי הזיכיון והוצאות הפרסום ששילמה לבעלות המותג, כאמור, ומאחר ולשיטת המשיבה היה על המבקשת לעשות כן, היא הוציאה למבקשת ביום 27.10.2013 הודעת גירעון שכללה דרישת תשלום של מכס ומע"מ בגין התשלומים האמורים (להלן: הודעת הגירעון) לפי הפירוט הבא:

מכס: 1,045,737 ש"ח

מע"מ: 1,769,537 ש"ח

ריבית והצמדה: 512,340 ש"ח

קנס פיגורים: 812,582 ש"ח

סה"כ: 4,140,480 ש"ח

 מתוך סכום זה, ועל-מנת להימנע מהליכי גביה, שילמה המבקשת למשיבה את סכום המע"מ (1,769,537 ש"ח) וכן 322,006 ש"ח בגין תשלומי הריבית וההצמדה על המע"מ. עוד הפקידה המבקשת ערבות בנקאית לטובת המשיבה בסך של 1,020,000 ש"ח. כמו כן ניכתה המבקשת את תשלומי המע"מ כמס תשומות לאחר תשלום סכום המע"מ שנדרש על-פי הודעת הגירעון.

2. ביום 9.4.2014 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בראשון לציון תביעה נגד המשיבה להשבת סכום של 1,108,572 ש"ח, בגין הריבית וההצמדה על המע"מ (322,006 ש"ח) ובגין סכומי מס ההכנסה שנוכו במקור, שאינם נכללים בהודעת הגירעון (786,556 ש"ח). בתמצית טענה המבקשת כי רשות המיסים נוקטת כלפיה עמדות נוגדות. כך רואה מס הכנסה בדמי הזיכיון פעילות כלכלית המתבצעת בישראל ובמרכזה טובין שאינם מוחשיים, ודורש ממנה לנכות במקור מס הכנסה מהתשלומים לבעלות המותג ואילו אגף המכס והמע"מ רואה בפעילות זו פעילות כלכלית המתבצעת בחו"ל ובמרכזה תשלום בגין טובין מוחשיים ועל כן הוא דורש תשלום מכס ומע"מ בגין התשלומים לבעלות המותג. לפיכך, טענה המבקשת כי הודעת הגירעון אינה חוקית והיא עתרה להצהיר כי היא בטלה וכי היא אינה חייבת בתשלום הסכומים שפורטו בה. כן עתרה המבקשת להשיב לה את סכום הריבית וההצמדה על המע"מ ולחלופין עתרה כי אם ייקבע שדמי הזיכיון חייבים במכס, הם פטורים מתשלום מס הכנסה ועל כן על המשיבה להשיב לה את סכומי מס ההכנסה ששולמו בגינם. אשר למע"מ הוסיפה המבקשת וטענה (בסעיף 62 לכתב התביעה) כי מדמי הזיכיון המשולמים לבעלות המותג מנוכה בעת העברתם לחו"ל גם מע"מ המועבר על-ידי הבנק-המבצע ישירות לרשות המיסים. על-כן, כך נטען, החיוב הנוסף במע"מ על-פי הודעת הגירעון מהווה כפל מע"מ. מטעמים אלה כולם, עתרה המבקשת להצהיר על בטלות הודעת הגירעון, וכן עתרה כי בית המשפט יקבע שאין לחייבה בעתיד להמשיך ולשלם מכס על התשלומים שבמחלוקת ויורה למשיבה להשיב לה את תשלומי ההצמדה והריבית על המע"מ. לחלופין, עתרה המבקשת כי יוצהר שאם דמי הזיכיון חייבים בתשלום מכס אין חבות במס הכנסה על תשלומים אלה, וכי בית המשפט יורה למשיבה להשיב את המס שנוכה במקור מהכנסות בעלות המותג בישראל. המבקשת הגדירה את התובענה כתובענה לסעד כספי אך ורק באשר לסכומים שאת השבתם תבעה (תשלומי ההצמדה והריבית ולחלופין מס ההכנסה) ולגביהם שילמה את אגרת התביעה הנדרשת. לעומת זאת התובענה ככל שהיא עוסקת בתשלומי המע"מ הכלולים בהודעת הגירעון, הוגדרה על-ידה כתובענה לסעד הצהרתי ומשכך לא שולמה על-ידה אגרה הנוגעת לסכומים אלה.

           בחודש אוגוסט 2014 הגישה המשיבה לבית המשפט השלום בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל חסר בתשלום אגרה. לשיטתה היה על המבקשת לשלם אגרה בגין רכיב המע"מ בהודעת הגירעון משום שהוא נכלל לגרסתה בסעד הכספי הנתבע. עוד הוסיפה המשיבה ועתרה למחיקת התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, שכן אם מוסיפים לסכום הנתבע על-ידי המבקשת את רכיב המע"מ, סכום התביעה הוא בסמכותו של בית המשפט המחוזי. בהסכמת הצדדים, הועברה התביעה לבירור בבית המשפט המחוזי והוסכם כי המבקשת תגיש שם את תגובתה לעניין האגרה.