רע"א 7806/16

           לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 26775-04-16, שניתן ביום 8.9.2016 על-ידי השופטת י' שבח.

רקע והליכים קודמים

1. הצדדים הם חברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן: הבורסה) אשר הקימו יחדיו שותפות שעיקר עסקיה קניית ושיווק יהלומים. בהסכם השותפות אשר נחתם ביניהם, נקבע, בין היתר, כי לשניים חלקים שווים ברווחי השותפות, וככל שהמשיב לא ישלם את חלקו בהפסדי השותפות (אם יהיו כאלה), אזי אימו של המשיב (להלן: גב' מיטרני) תישא בתשלום ההפסדים. בחלוף הזמן, התגלע סכסוך כספי בין השניים, והם הגישו תביעות זה נגד זה למוסד הבוררות של הבורסה. המבקש טען כי סיפק למשיב יהלומים, ואילו זה לא העביר לו את חלקו בתמורה שהתקבלה ממכירתם. המשיב טען לקיומם של חובות מצד המבקש כלפיו, בסך כולל של 208,457 דולר. התביעות נדונו לפני הערכאה הראשונה של מוסד הבוררות של הבורסה (לפני שני בוררים), וביום 22.7.2014 נדחו שתיהן.

2. בעקבות זאת ערערו הצדדים לערכאה השניה של מוסד הבוררות של הבורסה (לפני חמישה בוררים) (להלן: הערכאה השניה). בהקשר זה יצוין, כי בתקנון הבורסה קבוע מנגנון לפיו ערעור על פסק בורר יידון לפני ערכאת בוררות ערעורית פנימית בבורסה. ביום 4.1.2016 ניתן פסק הבוררות של הערכאה השניה, ובו נקבע כי על המבקש לשלם למשיב סך של 14,606 דולר עד ליום 1.3.2016. עוד נקבע, כי על המבקש להשיב סכום של 100,000 דולר לגב' מיטרני בשני תשלומים. באשר לחובות אבודים שהצדדים טענו לגביהם, נקבע כי ככל שמי מהצדדים יקבל סכום כלשהו מאחד הלקוחות החייבים, אזי הוא יודיע על כך למחלקה המשפטית של הבורסה ולצד השני, ויעביר לצד השני, תוך שבעה ימי עסקים, מחצית מהכסף שקיבל.

3. בעקבות פסק הבוררות, הגיש המבקש מספר בקשות לערכאה השניה בהן עתר, בין היתר, לתיקון פסק הבוררות ולעריכת תיקונים מהותיים בו, כמו גם לבירור טענות אשר לשיטתו לא נתבררו במלואן. בהחלטות מיום 10.2.2016 ומיום 20.3.2016 נדחו בקשותיו השונות, ונקבע כי על המבקש לקיים את פסק הבוררות לאלתר. בהמשך לכך, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות מכוח עילות ביטול שונות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). בין היתר נטען, כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(1) ו-24(3) לחוק, בשל הטענה כי מותב הבוררים חרג מסמכותו משקבע כי על המבקש לשלם לגב' מיטרני – שאינה חברת בורסה ולא הייתה צד להליך הבוררות – סך של 100,000 דולר. עוד נטען לביטול פסק הבוררות מכוח עילות הביטול שבסעיפים 24(4) ו-24(5) לחוק, נוכח טענת המבקש כי הבוררים לא דנו כלל בתביעותיו, לא נתנו לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, וכן התעלמו מהודאת המשיב הלכאורית בחובו למבקש. כך גם נטען, כי לא התאפשר למבקש להיות מיוצג על ידי עורך דין. בנוסף, נטען כי בין המבקש לבין יו"ר מותב הערכאה השניה קיימים משקעים "עצומים" לאורך שנים רבות, וזאת בין היתר נוכח חברותו של המבקש עם אנשים המסוכסכים עם יו"ר המותב וכן נוכח מתחים בין יו"ר המותב לבין הטוען מטעם המבקש. המבקש טען עוד בהקשר זה, כי אם היה מיוצג על ידי עורך דין, היה ביכולתו להביא לפסילתו של יו"ר המותב. לבסוף, טען המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות גם מכוח עילות הביטול שבסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק, שכן פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, וכי לאור היחסים הרעועים בין המבקש ליו"ר המותב, האחרון לא יכל לדון בעניין שלפניו "בנפש חפצה ובלב פתוח". בנוסף, נטען שיו"ר המותב הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בכך שלא גילה אודות מתיחות זו בינו לבין המבקש. עוד נטען, כי זכויותיו של המבקש ל"הליך הוגן" נפגעו, נוכח הימנעותה של הערכאה השניה מלדחות ישיבות בוררות על אף מצבו הרפואי החמור של המבקש, וכן נוכח קיומם של דיונים בהרכב חסר או כאשר מי מן הבוררים "מנמנם".

4. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 8.9.2016, נדחתה תביעתו של המבקש לביטול פסק הבוררות. תחילה, קבע בית המשפט כי המבקש השתהה בהגשת בקשתו לביטול פסק הבוררות, אשר הוגשה רק ביום 14.4.2016, קרי למעלה משלושה חודשים מיום מתן פסק הבוררות. בית המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה יש ליתן לו ארכה בהתאם לקבוע בסעיף 27(ב) לחוק, כך שמנין הימים להגשת בקשת הביטול יחל מיום מתן ההחלטות בבקשות שהגיש לערכאה השניה לאחר מתן פסק הבוררות. לשיטת בית המשפט, סעיף 22 לחוק מסמיך את הבורר לתקן או להשלים פסק בוררות בעניינים טכניים בלבד, ולא לטפל בתיקונים מהותיים ובטענות ערעוריות, כפי שניסה המבקש לעשות בבקשותיו השונות. משכך, ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, נקבע כי בקשת הביטול הוגשה באיחור ודינה להידחות.

           בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. באשר לטענת המבקש כי הערכאה השניה שגתה בפסיקתה משהתעלמה מהודאתו של המשיב באשר לחוב שהוא חב למבקש; בית המשפט קבע כי הסתמכות המבקש על "הודאתו" של המשיב היא למעשה הוצאת דברים מהקשרם, שכן המשיב אישר קיומו של חוב נכון לשנת 2007, ולא לעת הזאת. כך גם נקבע, כי הליך הבוררות נפרש על פני 15 ישיבות אשר במהלכן דנה הערכאה השניה בהתחשבנות הכספית בין הצדדים לאורך שנות השותפות, ועל כן טענת המבקש לפיה הבוררים לא דנו בטענותיו – חסרת יסוד. באשר לטענת המבקש בדבר הפרת חובת הגילוי על ידי יו"ר המותב; נקבע כי המבקש לא הוכיח קשר כלשהו בין יו"ר המותב למי מבעלי הדין, ועל כן לא התעורר חשש למשוא פנים באופן המצדיק ביטול פסק הבוררות. באשר לטענת המבקש כי בשל היותו בלתי מיוצג על ידי עורך דין הוא לא ידע כי ניתן לטעון לפסלות בורר; בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי המבקש ידע שביכולתו לבקש לפסול בורר ואף עשה שימוש בזכות זו בעבר. משכך, נמנע בית המשפט מלדון בטענת תוקפו של סעיף תקנון הבורסה אשר אינו מתיר ייצוג בידי עורך דין בהליך בוררות, אולם ציין כי "מן הראוי שמוסדות הבורסה יערכו חשיבה מחודשת באשר לסעיף זה". באשר לטענת המבקש לפיה התנהלו דיונים במהלך הבוררות בהיעדרו; בית המשפט דחה טענה זו, נוכח בקשתו המפורשת של המבקש להמשיך את דיוני הבוררות כאשר בנו ייצג אותו בהם, בקשה אשר אושרה על ידי הערכאה השניה. באשר לטענת המבקש נגד חיובו להשיב לגב' מיטרני סך של 100,000 דולר; נקבע ראשית כי תשלום בסך 100,000 דולר אכן הופקד על ידי גב' מיטרני בידיו של המבקש. שנית, נקבע כי משמצאה הערכאה השניה שלא נגרם למבקש כל עיוות דין בכך שהחיוב נעשה ישירות כלפי המפקיד, קרי אימו של המשיב, ניתן להפעיל את סעיף 26(א) לחוק ולדחות את בקשת הביטול, גם מקום בו מתקיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(2) לחוק.

בקשת רשות הערעור

5. בבקשת רשות הערעור שלפני, מעלה המבקש חמש סוגיות שלטעמו מצדיקות התערבות בית משפט זה: ראשית, המבקש טוען כי בקשתו מעוררת סוגיה ציבורית עקרונית בדבר זכות הייצוג על ידי עורכי דין במוסד הבוררות של הבורסה. שנית, נטען כי הערכאה השניה שגתה כאשר חייבה את המבקש לשלם סכום כסף לגב' מיטרני, אשר אינה חברת בורסה ואינה צד להליך הבוררות. בהקשר זה נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר עשה שימוש בסעיף 26(א) לחוק, ואין מקום להחיל חריג זה, בפרט במצב של היעדר ייצוג. שלישית, המבקש טוען כי באשר לסוגית הגילוי הנאות בו מחויב הבורר; יש לקבוע רף ברור לשמירה על טוהר מוסד הבוררות, על מנת שלא ייפגע אמון הציבור בו. רביעית, נטען כי פסק הבוררות אינו סופי, ולוקה בסתירות פנימיות. חמישית, נטען כי יש ליתן לסעיף 22 לחוק פרשנות רחבה יותר, כך שרשימת הליקויים המנויים בו תכלול גם את העניינים אשר העלה המבקש בפני הערכאה השנייה לאחר מתן פסק הבוררות שלה.