רע"א 7091/16 ירון כהן נ' ד"ר שמואל סעדיה - עו"ד

           לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת יהודית שבח) מיום 28.6.2016 בהפ"ב 5133-01-16 ובהפ"ב 19770-09-15 במסגרתו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בוררות מיום 1.4.2015.

רקע והליכים קודמים

1. בין המבקש, שהיה מיוצג באותה עת על ידי עורכת-הדין מרים זפט (להלן: עו"ד זפט), לבין אברהם וודבוז וחברת פ.א.י.ו 2001 בע"מ (להלן: וודבוז), שהיו מיוצגים באותה העת על ידי המשיב, התנהל הליך משפטי שבסופו ניתן פסק דין לטובת וודבוז. לאחר שנדחה ערעורו של המבקש על פסק הדין נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל למימוש הזכייה. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לפיו המבקש ישלם לוודבוז 1,200,000 ש"ח, ומנגד יופטר מחובותיו. ואכן, המבקש שילם את הסכום המבוקש, ותיק ההוצאה לפועל נסגר. דא עקא, בין הצדדים התגלע סכסוך חדש, כאשר המבקש טען כי התבקש על ידי עו"ד זפט להעביר לה סכום נוסף של 200,000 ש"ח עבור המשיב, כתנאי לכינון הסכם הפשרה בין הצדדים (להלן: הסכום הנוסף). לאחר שהעביר המבקש את הסכום הנוסף, ביקש לקבל קבלות על סכום כולל של 1,400,000 ש"ח אותם שילם לטענתו, אולם המשיב סירב לבקשתו. המשיב הכחיש מכל וכל את קבלת הסכום הנוסף, וכך גם וודבוז טענו כי הסכום הנוסף לא הגיע לכיסם. מנגד, עו"ד זפט טענה כי קיבלה לידיה והעבירה את הסכום הנוסף לידי המשיב.

2. לאור זאת, הנחתה עו"ד זפט את המבקש, לטענתו, לתבוע את הסכום הנוסף באמצעות עורך דין אחר, וכך עשה המבקש כאשר שכר את שירותיו של עו"ד דרור ברוטפלד (להלן: עו"ד ברוטפלד). עו"ד ברוטפלד ייעץ למבקש לקיים הליך בוררות מול המשיב, ומולו בלבד. ביום 5.3.2014 נחתם הסכם בוררות בין המבקש לבין המשיב, המעביר את ההכרעה בתביעתו של המבקש להליך בוררות בפני הבורר השופט בדימוס דן ארבל (להלן: הבורר). הבורר הוסמך להכריע רק בנושא תשלום או אי תשלום הסכום הנוסף של 200,000 ש"ח למשיב או למי מטעמו.

3. ביום 1.4.2015 ניתן פסק בורר ובו נקבע כי המבקש לא הוכיח את דבר העברת הסכום הנוסף. הבורר נימק החלטתו, בין היתר, בכך שלא היה קיים כל איזכור לאותו סכום נוסף בהסכם הפשרה, וכי המבקש דיווח לרשויות המס על תשלום של 1,200,000 ש"ח בלבד (ולא 1,400,000 ש"ח כפי שטוען ששילם). יצוין, כי אף שהסכם הבוררות כלל זכות ערעור על פסק הבורר בפני מותב של שלושה בוררים, ואף שניתנה למבקש ארכה של שבעה ימים לצורך הגשת ערעור, המבקש לא הגיש ערעור. ביום 9.9.2015 הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבורר (הפ"ב 19770-09-15), ורק לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הבורר (הפ"ב 5133-01-16).

4. בבקשתו לביטול פסק הבוררות, טען המבקש, בין היתר, כי הפקיד את הסכום הנוסף בידי עו"ד זפט על פי בקשתה המפורשת, וכי היא "שידכה" בינו לבין עו"ד ברוטפלד, אשר שכנע אותו כי הליך הבוררות אמור להתנהל נגד המשיב בלבד. עוד נטען, כי רק לקראת סיומו של הליך הבוררות גילה המבקש במפתיע כי עו"ד זפט ייצגה בעבר את המשיב בהליך גירושין שהתנהל בינו לבין אשתו. המבקש סמך את בקשתו לביטול פסק הבוררות על עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), לפיה לא נכרת בין הצדדים הסכם בוררות בר תוקף, וזאת בטענה כי באי-כוחו הקודמים לא ייצגו אותו נאמנה, נוכח אי הגילוי אודות קשרים שבינם לבין המשיב, ואם המבקש היה יודע עליהם מראש לא היה מתקשר בהסכם הבוררות.

5. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש. תחילה נקבע כי המבקש איחר את המועד להגשת בקשת הביטול, זאת משום שבקשתו לביטול פסק הבוררות הוגשה באיחור של כחמישה חודשים. בהמשך נקבע כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, מחמת היעדרה של עילה לביטול פסק הבוררות. בית המשפט ציין כי על אף אי הנוחות המתעוררת נוכח התנהלות באי-כוחו הקודמים של המבקש, הרי שאת הטענות שנטענו על ידו יש להפנות אליהם, ולא למשיב, ואף לא לבורר, וממילא טענות אלה אינן קשורות לעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. באשר לטענת המבקש כי עו"ד זפט ייצגה בעבר את המשיב בהליך אחר, טענה אשר הוכחשה על ידי המשיב, קבע בית המשפט כי לא הובאה לגביה כל אסמכתא והיא נותרה כטענה בעלמא. באשר ליתר טענות המבקש שעסקו ביחסיו עם באי-כוחו, נקבע כי המבקש מכוון בטענותיו ל"כשל בייצוג", אולם זוהי אינה טענה המהווה עילת ביטול, וכן נקבע כי "לא הוברר שהכשל הינו בעוצמה כזו שיש בו כדי לכנסו לעילת ביטול שעניינה בפסק הנוגד את תקנת הציבור, או קיום עילה לפיה היה בית המשפט מבטל פסק דין חלוט" (פסקה 12 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

תמצית הטענות בבקשה

6. במסגרת בקשת רשות הערעור דנא, טוען המבקש כי בהתאם לסעיף 27(ד) לחוק הבוררות, מגבלת המועדים להגשת בקשה לביטול פסק בורר אינה חלה על עילת הביטול לפי סעיף 24(1) לחוק, ועל כן רשאי היה להגיש את בקשתו לפסילת פסק בורר גם לאחר המועד להגשה שצוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי התעלם בפסק דינו מן הטענה כי הסכם הבוררות אינו בר תוקף, מכוח הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, וזאת נוכח הפגמים ברצון שחלו בכריתתו. באשר לקשר הנטען בין המשיב לבין באת-כוחו דאז, עו"ד זפט, טוען המבקש כי המשיב לא הגיש תצהיר מטעמו, ולא בכדי, וכי הכחשתו של המשיב את הקשר הלכאורי עם עו"ד זפט ניתנה באופן לא ברור ולאחר יד, אגב טיעון במהלך הדיון בלבד. עוד ציין המבקש, כי הסכם הבוררות נוסח בצורה צרה המתעלמת מהשאלה המהותית היכן הכסף שניתן על ידי המבקש, וכן לא כלל את עו"ד זפט במכוון, ובכך למעשה חסם בפני המבקש את האפשרות לברר את טענותיו נגד המעורבים בעניין.