רע"א 7053/14 שחף השרון השקעות ופיננסי בע"מ נ' מבוא חורון מושב שיתופי של פא"י להתיישבות חקלאית בע"מ

            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל) בהפ"ב 55533-07-14 מיום 23.9.2014, במסגרתו התקבלה

בקשת המשיבה לאישור פסק בורר, ונדחתה טענת המבקשת כי פסק הבורר איננו פסק בוררות חלוט, משטרם עבר המועד בו יכולה היתה לערער עליו.

1. ביום 8.5.2012 נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות פיתוח במקרקעין וחלוקת תמורות, במסגרתו חתמו הצדדים על הסכם בוררות, בו הוסכם, בין השאר, כי:

"פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור על-ידי כל אחד מהצדדים בפני בורר שזהותו תוסכם על-ידם, ובהעדר הסכמה בפני בורר שיומלץ על-ידי הבורר מר צביקה אמסל [הוא הבורר המוסכם (להלן: הבורר אמסל)]... הערעור אם יוגש, יוגש תוך 14 יום מיום שקיבל המערער את פסק הבוררות...".

2. יחסי הצדדים עלו על שרטון וביום 25.12.2013 ניתן פסק הבוררות בעניינם. המבקשת ביקשה לערער על פסק הבוררות ובין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לזהותו של הבורר בהליך הערעור. משלא הצליחו הצדדים להסכים על זהותו של הבורר בערעור, ביום 11.3.2014 המליץ הבורר אמסל על בורר שידון בערעור המבקשת, כפי שהוסכם מלכתחילה. חרף המלצתו של הבורר אמסל, המשיכו הצדדים במשא ומתן בשאלת זהות הבורר שבערעור, ובעיקר בנוגע לצורך במומחיותו בתחום ההנדסה. המשא ומתן שבין הצדדים נמשך תקופה ארוכה, ועד לתכתובת הדואר האלקטרוני האחרונה ביניהם, ביום 27.5.2014. בשל חשיבותה, להלן עיקרי ההודעה שנשלחה מבא-כוח המשיבה לבא-כוח המבקשת:

"כפי שהבהרתי במכתבי אליך אין מרשתי מתנגדת כי תבקשו מהבורר למנות מומחה והוא יחליט על-פי ש"ד [שיקול דעתו – י.ד.] לאחר שישמע את תגובת מרשתי, אם להענות לבקשה או לדחותה.

מרשתי מתנגדת כי תוכלו לחייב את מינוי המומחה שכן מדובר בהליך של ערעור ולא בפתיחת הבוררות מחדש.

אינני רואה טעם בפניה לכב' השופט זפט בהליך של גישור בסוגיה זו מהטעם הנ"ל.

...

כל הנ"ל הוא לצורך מו"מ בלבד ולא יחייב את מרשתי בכל הליך שהוא ומרשתי שומרת על מלוא זכויותיה על-פי ההסכמים ופסה"ד על-פי כל דין".

3. לנוכח העובדה שהצדדים לא השכילו להסכים על זהותו של הבורר בערעור, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 18.6.2014, בבקשה למינוי בורר על-פי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). בית המשפט דחה את בקשת המבקשת וקבע כי עליה לערער לפני הבורר אשר הומלץ על-ידי הבורר אמסל, כפי שהנחה הסכם הבוררות, חרף הקשיים הטבועים במנגנון דיוני זה [ראו: הפ"ב 36167-06-14 שחף השרון השקעות ופיננסים בע''מ נ' מבוא חורון מושב שיתופי של פא''י להתיישבות חקלאית בע''מ (17.7.2014)].
4. ביום 29.7.2014 פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לאישור פסק הבוררות וטענה כי משהסתיימו המגעים בין הצדדים בדבר זהותו של הבורר ביום 27.5.2014, בתכתובת הדואר האלקטרוני האחרונה, ומשלא הגישה המבקשת ערעור בתוך 14 ימים, הרי שהיא איבדה את זכות הערעור שעמדה לה. מנגד, טענה המבקשת כי לאורך כל המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, לא הזכירה המשיבה כי היא עומדת על הגשת ערעור בתוך פרק הזמן שנקבע בהסכם, וטענה זו עלתה לראשונה בתגובת המשיבה לבקשת המבקשת למינוי בורר. נטען כי המשכות המגעים בדבר זהותו של הבורר לערעור מלמדת על ויתור המשיבה מכללא על הגשת הערעור בתוך 14 ימים.  
5. בית המשפט המחוזי קבע כי המשא ומתן בין הצדדים הסתיים ביום 27.5.2014, ולכן המועד להגשת ערעור על פסק הבוררות היה בחלוף 14 ימים ממועד זה – 10.6.2014. נקבע כי המנעות המבקשת מלהגיש ערעור לבורר שעליו המליץ הבורר אמסל בתוך התקופה שנקבעה בהסכם, מביאה אל המסקנה שחלף המועד להגשת הערעור. זאת, אף אם תיראה הבקשה למינוי בורר ככזו שעוצרת את מרוץ הזמן או מהווה הגשת ערעור כשלעצמה, ומבלי לדון אם אכן כך.
6. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המשא ומתן בין הצדדים לקביעת זהות הבורר בערעור הסתיים ביום 27.5.2014, משתכתובת הדואר האלקטרוני מלמדת כי המשיבה קיבלה חלקית את הצעת המבקשת בנוגע לאפשרות למינוי מומחה הנדסי לצד הבורר שבערעור. עוד טוענת המבקשת כי אף אם תידחה הטענה דלעיל, וייקבע כי היא הגישה את ערעורה באיחור – ככל שאכן ניתן לראות בבקשה למינוי בורר כהגשת ערעור – הרי שאין איחור זה מפקיע את זכותה לערער על פסק הבוררות והיא עותרת כי בית משפט זה יורה על הארכת המועד להגשת הערעור. זאת, לנוכח חשיבותה של זכות הערעור והגישה לערכאות, ומן הטעם שבזמן אמת ובתום לב, לא ידעה למי מהבוררים עליהם דנו הצדדים במשא ומתן עליה להגיש את ערעורה.
7.  לטענת המשיבה, המבקשת החמיצה ארבע הזדמנויות להגשת ערעור: האחת, עד ליום 25.3.2014, משהמליץ הבורר אמסל, לבקשת הצדדים, על הבורר לפניו ידוֹן הערעור; השניה עד ליום 10.6.2014, משהסתיים המשא ומתן בין הצדדים ללא הסכמה על בורר חלופי לזה שהומלץ על-ידי הבורר אמסל; השלישית, עד ליום 31.7.2014, משדחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת למינוי בורר, תוך שקבע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הבורר שידון בערעור הוא זה שהומלץ על-ידי הבורר אמסל, בהתאם להסכמת הצדדים; הרביעית, באמצעות תקיפת ההחלטה הדוחה את הבקשה למינוי בורר ועצירת מרוץ הזמנים. כן טוענת המשיבה כי ממילא לא עומדת למבקשת הזכות להארכת המועד להגשת הערעור, הן מן הטעם שבקשה שכזו כלל לא הונחה לפתחו של בית המשפט קמא, ולא ניתן להעלותה לראשונה בבקשת רשות הערעור, והן מן הטעם שטענות המבקשת באשר לנסיבות האיחור – שהן פרשנותה הסובייקטיבית המוטעית למצב המשפטי ולמציאות העובדתית – אינן מהוות טעמים מיוחדים המצדיקים העתרות לבקשה, ודאי כאשר מושא בקשת רשות הערעור הוא הליך בוררות, בו קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיומו באופן מהיר ויעיל.
8. דין בקשת רשות הערעור להדחות.
9. סבורני כי בקשת רשות הערעור דנן אינה מעלה שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או שהיא דורשת את התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין. במקרה דנן מדובר בטענות פרטניות הנוגעות לעמידתה או אי עמידתה של המבקשת בסד הזמנים להגשת ערעור על פסק הבוררות, כפי שנקבע בהסכם הבוררות בין הצדדים. משכך, טענות הצדדים במקרה דנן הן פרטניות ואינן חורגות מדל"ת אמותיה של המחלוקת הנוכחית. כמו כן, לא מצאתי כי התקיים במקרה זה עיוות דין המצדיק את התערבותה של ערכאה זו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי [ראו למשל: רע"א 4665/14 וייל נ' עזריהו, פסקה 8 (23.10.2014)].