1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 30.6.2014 ומיום 6.7.2014 (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן), במסגרתן נעתר בית המשפט באופן חלקי לבקשה למתן צו למענה על שאלונים ולגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. ההחלטות ניתנו במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי המבקשים נגד המשיבים (להלן – בקשת האישור).
2. עניינה של בקשת האישור במשיבה 2, חברת מט"ח 24 בע"מ (להלן – החברה). מדובר בחברה פרטית המציעה ללקוחותיה פלטפורמה למסחר במכשירים פיננסיים הנגזרים משערי מט"ח, מדדים וסחורות אחרות. במסגרת בקשת האישור נטען, כי החברה עוסקת בשיווק, ייעוץ וניהול השקעות, למרות שלא קיבלה לכך היתר מהרשות לניירות ערך. אחת הטענות המרכזיות בבקשת האישור נוגעת לכך, שהחברה הציגה מצגי שווא לפיהם רווחיה נובעים רק מההפרש בין שערי המטבעות, והסתירה מהלקוחות את העובדה שהיא מצויה מולם בניגוד עניינים. על פי הטענה, החברה נקטה שיטות הונאה שונות על מנת לשדל את לקוחותיה להשקיע כספים באופן שהציעה, תוך שהיא גורפת לכיסה את כספי ההשקעה אשר לקוחותיה מפסידים. עוד נטען, כי יחידים ותאגידים נוספים שיתפו פעולה עם החברה וגרפו נתח מרווחי ההונאה. בין אלה מצויים המשיב 3, בעל מניות החברה על פי נסח רשם החברות (אשר נמנע מלהתייצב להליך בבית משפט קמא), והמשיב 1 (להלן – המשיב), אשר על פי הנטען, הוא בעל השליטה האמיתי בחברה, הגם שאינו רשום ככזה. כאן המקום לציין, כי בתגובה הראשונה של המשיב לבקשת האישור נטען, כי המשיב איננו בעל מניות או מנהל בחברה, וכי הוא לא קיבל מהחברה טובת הנאה כלשהי. כן נטען שם, כי המשיב הוא אדם פרטי, אשר שורבב להליך באופן פסול וללא כל סיבה. עם זאת, בהמשך ההליך, אישר המשיב כי היה מעורב לעיתים בניהול עסקי החברה כנציגו של המשיב 3. בנוסף, הצהיר המשיב בתשובה לשאלה שהופנתה כלפיו, כי הוא פועל בחו"ל מול ספקי נזילות בתחום המט"ח אשר מתקשרים עם חברות שונות בעולם (לרבות בישראל), וכי ייתכן שהייתה לו זיקה גם לגופים שהחברה עשתה שימוש בשירותיהם.
3. אחת הסוגיות אליהן מתייחסת בקשת האישור ואשר עומדת ברקע טענת ניגוד העניינים היא סוגיה המכונה "התכסות". עסקינן במושג הלקוח מעולם ניהול הסיכונים הפיננסיים, המתייחס לאופן בו גוף פיננסי יכול "להגן" על עצמו מפני חשיפה כספית הנוצרת במהלך פעילותו. בהקשר זה נטען, כי ככל שהחברה "מתכסה" על עסקה מסוימת שביצע הלקוח, אזי בגין אותה עסקה תבצע החברה עסקה הפוכה מול גורם שלישי, כגון בנק או גוף פיננסי אחר. במקרה מעין זה, החברה מהווה גורם מתווך בלבד בין הלקוח לבין הבנק, והרווח שלה נובע רק מההפרש בין שער הקנייה לשער המכירה של ה"נכס". היינו, בסיטואציה כזו אין לכאורה לחברה אינטרס בשאלה אם הלקוח ירוויח או יפסיד. על פי הנטען, האפשרות האחרת העומדת בפני החברה היא לא "להתכסות". כלומר, לא לעשות עסקה נגדית עם גורם שלישי, אלא להוות בעצמה הגוף שסוחר ישירות מול הלקוח. במקרה כזה, החברה היא שתיאלץ לשלם ללקוח אם ירוויח בעסקה, והחברה היא שתגרוף לכיסה את הכספים אם הלקוח יפסיד. בבקשת האישור הוצגו מספר ראיות שלטענת המבקשים מצביעות על כך שהחברה אינה "מתכסה". נטען, כי במצב דברים זה, החברה מצויה בניגוד עניינים מול הלקוחות אותו היה עליה לגלות. עוד נטען, כי החברה מציעה ללקוחותיה עסקאות במינופים גבוהים, באופן אשר מוביל בסבירות גבוהה להפסד של ההשקעה. לדברי המבקשים, התנהלות עסקית זו אף משקפת את ביטחונה של החברה בכך שבמרבית המקרים הלקוחות יפסידו את כספם. בתגובה לבקשת האישור הכחישה החברה מכל וכל, כי היא מצויה בניגוד עניינים כלשהו מול לקוחותיה, או כי יש לה אינטרס שהלקוחות יפסידו. החברה טענה, שככלל, היא "מתכסה" על העסקאות שמבוצעות דרכה מול ספקי נזילות שונים בארץ ובעולם, ובהם בנקים וגופים חוץ בנקאיים. אלא, שלטענת המבקשים, קיימת תשתית ראייתית ממנה עולה, כי המשיב, שהוא על פי הטענה הבעלים האמיתי של החברה, הוא גם הבעלים של אותם גופים מולם החברה "מתכסה". על פי הטענה, משמעות הדברים היא כי החברה למעשה "מתכסה" מול עצמה במעין עסקה סיבובית.
4. על רקע האמור לעיל, לאחר הגשת בקשת האישור שלחו המבקשים אל החברה והמשיב דרישות להשיב לשאלונים ולגלות מסמכים, אשר נועדו לבסס את הטענה כי אכן קיימות זיקות של בעלות או שליטה בין החברה לבין הגופים מולם היא "מתכסה". כך, בין היתר, התבקשה החברה לפרט, במסגרת שאלון שהופנה אליה ביום 9.5.2012, את פרטי הגופים החוץ בנקאיים מולם היא "התכסתה". בתשובה לכך טענה החברה, כי שמות ספקי הנזילות הם בבחינת סוד מסחרי. לאחר שהועברה לחברה דרישה לשוב ולענות על השאלה, נאותה החברה למסור פרטים מסוימים ביחס לשתי חברות זרות בשם FXTI ו-FXGM. בהמשך, שלחו המבקשים אל המשיב שאלון מיום 21.2.2013, במסגרתו התבקש להצהיר האם יש לו זיקה אל אחד מחמישה תאגידים אשר שמותיהם פורטו בשאלון. המבקשים טענו, כי קיים יסוד להנחה כי התאגידים הללו קשורים אל שתי החברות הזרות שצוינו בתשובה מטעם החברה כגופים מולם היא "מתכסה". לצד זאת, דרשו המבקשים מהמשיב, בסעיף 3.1 במכתב הדרישה לגילוי ועיון במסמכים מיום 21.2.2013 (להלן – מכתב הדרישה), לגלות ולהעביר לידיהם מסמכים המפרטים את שמותיהם של כל התאגידים, בארץ ובחו"ל, אליהם יש למשיב זיקה במסגרת פעילותו בתחום המט"ח. כמו כן התבקש המשיב להעביר לידי המבקשים מסמכים המפרטים את שמותיהם של כל בעלי המניות, הנאמנים, המנהלים והדירקטורים באותם תאגידים. המשיב סירב להיענות לדרישות שהופנו כלפיו, בנימוק של חוסר רלוונטיות ופגיעה בפרטיות, ובטענה כי לא חלה עליו חובה על פי דין להשיב לדרישות הנ"ל.
5. בית המשפט המחוזי סקר את הכללים לגבי הליכי גילוי ועיון במסמכים בשלב הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (ראו, תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן – תקנות תובענות ייצוגיות); רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, פ"ד ס(3) 264 (2005) (להלן – עניין מחסני ערובה); רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513 (2003); רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774 (1996)). בית משפט קמא קבע, כי המבקשים הוכיחו תשתית ראייתית ראשונית שלפיה עומדת להם עילת תביעה, וכי קיימת אפשרות שגילוי חלק מהמסמכים יסייע למבקשים לבסס את טענותיהם בבקשת האישור. בהתאם לכך, המשיך בית משפט קמא ובחן חמש קבוצות של שאלות ומסמכים שלגביהם התבקש הצו. בפרט, ובחלק הרלוונטי לענייננו, קבע בית משפט קמא כי לשאלות ולדרישות הגילוי שהופנו לחברה ולמשיב במסגרת סוגיית "ההתכסות" וניגוד העניינים יש "רלוונטיות של ממש" למחלוקת הנדונה במסגרת בקשת האישור. בית המשפט המחוזי אימץ את טענת המבקשים, כי המידע שהתבקש עשוי להצביע על קיומן של זיקות בעלות או שליטה בין החברה לבין הגופים מולם היא "מתכסה", אשר יבססו את הטענה שהחברה "מתכסה" מול עצמה. לפיכך, הורה בית משפט קמא לחברה לפרט בתצהיר תשובה את פרטיהם של כל ספקי הנזילות מולם היא "מתכסה", לרבות פרטים הנוגעים למספר התאגיד ומדינת ההתאגדות של הגופים הללו. לצד זאת, הורה בית משפט קמא למשיב להצהיר, האם יש לו, או הייתה לו בעבר, זיקה אל אחד מחמשת התאגידים ששמותיהם פורטו בשאלון שהופנה אליו ביום 21.2.2013. בית משפט קמא הדגיש, כי המידע שלגביו ניתן הצו לחברה ולמשיב "יאפשר השוואה מלאה בין כל הגופים שמולם החברה 'מתכסה' לבין הגופים שבבעלותו ובשליטתו של המשיב". לצד זאת, בהחלטה מיום 30.6.2014 לא הייתה התייחסות מפורשת למסמכים שנדרשו בסעיף 3.1 במכתב הדרישה. כפי שצוין, במסגרת דרישה זו התבקש המשיב לגלות ולמסור מסמכים אשר מזהים את התאגידים אליהם יש לו זיקה במסגרת פעילותו בתחום המסחר במט"ח. לפיכך, הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשת הבהרה. ביום 6.7.2014 ניתנה החלטה בפתקית לפיה "סעיף 3.1 הוחרג כולו".
6. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשים סבורים כי שגה בית משפט קמא כאשר החריג את הצו ביחס למידע שהתבקש בסעיף 3.1 במכתב הדרישה. לדבריהם, התועלת במסמכים המבוקשים בדרישה הנ"ל ברורה ונועדה לאפשר את ההשוואה בין התאגידים הקשורים למשיב, לבין הגופים מולם לכאורה "מתכסה" החברה. לטענת המבקשים, חרף העובדה שהמשיב הודה כי הוא פועל מול ספקי נזילות זרים, הרי הוא משקיע מאמץ רב כדי למנוע מסירת מידע שיסייע בבירור הזיקות בינו לבין הגופים מולם החברה "מתכסה". המבקשים מדגישים, כי רבות מהחברות בתחום המט"ח והנגזרים, משורשרות אל חברות הרשומות במדינות שאינן מאפשרות גישה למידע תאגידי. לכן, טוענים המבקשים כי אין להם כל דרך להתחקות אחר שרשרת ההחזקות של הגופים השונים מולם נטען כי החברה "מתכסה". בנוסף, המבקשים טוענים כי מדובר בדרישת גילוי ממוקדת, שאין בה כל הכבדה. זאת, היות וניתן להניח כי מדובר במסמכים לא רבים המצויים ברשותו של המשיב. כן נטען, כי המידע המבוקש אף יסייע בבירור מעורבותו של המשיב ואחריותו להונאה. לאחר הגשת הבקשה דנא הגישו המבקשים בקשה לצירוף ראיות, המתייחסת לתצהירי התשובה שמסרו החברה והמשיב בהתאם לצו שניתן על ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 30.6.2014.
7. המשיב טוען, כי החלטות בית משפט קמא אינן מסוג ההחלטות עליהן ניתן לבקש רשות ערעור בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן – צו בתי המשפט). זאת, שכן לטענתו דרישת גילוי המסמכים בה עסקינן אינה בבחינת דרישה לגילוי מסמך פלוני, אלא דרישה לגילוי מסמכים כללי, אשר לגביה לא תינתן רשות ערעור לפי סעיף 1(10) לצו בתי המשפט. מכל מקום, לדברי המשיב, יש לדחות את בקשת רשות הערעור משום שהיא נוגעת להחלטה שעניינה גילוי ועיון במסמכים ולדרך הדיונית לבירור המחלוקת, המצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואשר הינה מסוג ההחלטות אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. המשיב סבור, כי בית משפט קמא איזן כראוי את השיקולים השונים בהתאם לפסיקה המנחה בסוגיית גילוי ועיון במסמכים בשלב הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. המשיב חזר על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי לגבי התנהלותם הפסולה של המבקשים, אשר בחרו לשרבבו להליכים נגד החברה משיקולים זרים, ללא כל יסוד ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. לגופם של דברים טוען המשיב, כי המחלוקת בשאלת "ההתכסות" כלל אינה רלוונטית לגביו, ואינה מצדיקה את חיובו בגילוי הנרחב שהתבקש על ידי המבקשים. זאת, שכן הטענה בדבר זיקתו של המשיב לספקי הנזילות מולם "מתכסה" החברה אינה מהווה חלק מהמחלוקות בהליך ואינה קשורה ולוּ בקשר רחוק לעניינה של התובענה. כן טוען המשיב, כי הדרישה כי יחשוף את מכלול פעילותו העסקית עשויה לפגוע פגיעה חמורה בפרטיותו. לבסוף, סבור המשיב כי יש לדחות את בקשת המבקשים לצירוף ראיות שעניינן, על פי הנטען, האופן בו מילא אחר ההחלטה מיום 30.6.2014, ואשר אינן דרושות להכרעה בבקשה דנא.
8. בטרם נפנה לגופו של עניין יש להתייחס לטענת הסף שהועלתה על ידי המשיב. נטען, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, בשל העובדה שהחלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה בנוגע לגילוי מסמכים כללי, אשר לפי הוראות צו בתי המשפט לא ניתן לערער או לבקש לערער עליה אלא בסוף ההליך. לא מצאתי ממש בטענה. סעיף 1(10) לצו בתי המשפט מחריג החלטות בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים וטענת חיסיון, ומאפשר מתן רשות ערעור בעניינם. ואכן, בקשת רשות הערעור נסבה על דרישה לגילוי מסמך פלוני לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי), אשר לגביה נקבע בפסיקה כי אינה חייבת להתייחס למסמך ספציפי וניתן לבקש במסגרתה גם גילוי סוג מסוים של מסמכים (ראו, רע"א 3059/12 שדורי פרסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור, פיסקה 11 (1.7.2012); רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ נ' גן צבי, פיסקה 5 (21.4.2009)). בענייננו, בקשת הגילוי ממוקדת דיה ומתייחסת לסוג מתוחם של מסמכים. זאת, אף אם אינה מגדירה במדויק מסמך מסוים (ראו, רע"א 11126/08 לבייב נ' רפאלי, פיסקה 5 (7.5.2009) (להלן – עניין לבייב)). לפיכך, אינני סבור שיש לראות בסעיף 3.1 במכתב הדרישה משום דרישה לגילוי מסמכים כללי. משהוסר המכשול המקדמי בפני הדיון בבקשה לרשות ערעור, נפנה לעניין עצמו.
9. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אכן, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין גילוי מסמכים, אלא כאשר מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה לוקחת בחשבון את כל נסיבות המקרה (ראו, רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196 (2002) (להלן – עניין שמשון)). כמו כן יש לזכור, כי הליכי גילוי מסמכים אינם יכולים להפוך ל"מסע דיג". על כן, לא יינתן צו גילוי אם ברור כי הגילוי לא יועיל למבקש (ראו, ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 162 (1950)). לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין, שוכנעתי כי אין מדובר ב"מסע דיג" חסר הבחנה ושיש הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. הטעם המרכזי לכך הוא קביעתו של בית משפט קמא, כי המידע שיימסר במענה לשאלות לגביהן ניתן הצו כלפי החברה והמשיב "יאפשר השוואה מלאה בין כל הגופים שמולם החברה 'מתכסה' לבין הגופים שבבעלותו ובשליטתו של המשיב" (הדגשה לא במקור - א' ג'). סבורני, כי בכך נתפסה הערכאה הדיונית לכלל טעות. זאת, שכן ספק אם הצו שיצא מלפני בית משפט קמא, כמפורט בפיסקה 5 לעיל, אכן יאפשר הצלבה מלאה בין הגופים מולם החברה "מתכסה" לבין גופים שבבעלותו או בשליטתו של המשיב. כך יקרה למשל, אם החברה תשיב כי היא "מתכסה" מול גוף פלוני שאינו אחד מחמשת התאגידים שפורטו בשאלון אל המשיב מיום 21.2.2013 (אשר רק ביחס לתאגידים אלה נדרש המשיב לפרט את זיקתו, ככל שקיימת זיקה).