רע"א 6744/15 עיריית חיפה נ' אמנון הולצמן

בשם היועץ המשפטי לממשלה:                                               עו"ד דינה דומיניץ

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) מיום 9.8.15 בתיק ע"א 9399-10-14, בו התקבל בחלקו ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת מ' צור) מיום 4.7.14 בת"א 21660-09-10. עניינה של הבקשה פרשנות חוק עזר לחיפה (תיעול), תשמ"ג-1983 (להלן חוק העזר). ההליכים הקודמים כללו סוגיות נוספות, אך אקדים ואומר כי בקשת רשות הערעור נוגעת רק למחלוקת באשר להיטל התיעול, ועל כן לא אתייחס לסוגיות אחרות שעלו בבתי המשפט הקודמים.

            רקע והליכים קודמים

ב.          המשיב היה, במשותף עם בתו, בעלים של 4 דירות בבניין מגורים בחיפה. דירות אלה נמכרו על ידיהם במשך הזמן. בתאריך 13.2.08 שילם המשיב, לדרישת המבקשת, אגרות בניה והיטלי פיתוח בסך 35,321.80 ש"ח בעבור תוספת בניה בשטח 154.25 מ"ר. השטח הכולל בעבורו שילם המשיב אגרות בניה והיטלי פיתוח היה 1,511.75 מ"ר. האגרות וההיטלים ששולמו כללו אגרות בניה, היטל סלילה, היטל ביוב, אגרת הנחת צנרת מים והיטל תיעול. המשיב סבר כי חויב ביתר בגין אגרות הבניה והיטלי הפיתוח, וכי הוא זכאי להחזר כספים בשל כך.

ג.          לאחר ששיג ושיח עם המבקשת לא צלח, הגיש המשיב ביום 15.9.10 לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כספית, במסגרתה ביקש לחייב את המבקשת להשיב לו סך 25,055 ₪ בגין סכום שגבתה, לטענתו, שלא כדין. נוכח מורכבותו של הנושא, העבירה השופטת צור את הדיון לבית משפט השלום, בפניה. עיקר המחלוקת בין הצדדים היתה באשר לאופן ההתייחסות להיטלים בהם חויב המשיב לגבי המרפסות הפתוחות בבנין.

ד.          לעניין היטל התיעול, פסק בית משפט השלום כי היה מקום לחייב את המשיב בתשלומו מכוח חוק העזר המפנה לתקנות הקובעות, כי חלק חיצוני של בנין המוקף מעקה נחשב כמרפסת. נפסק כי הנטל להוכיח שהמעקה הנטען אינו קיים מוטל על המשיב, והוא לא עמד בו. לפיכך מהוה השטח במחלוקת מרפסת, וניתן לחייב בגינו בהיטל תיעול. כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשת והמשיב ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי.

ה.         המשיב טען בערעורו כי הכרעתו של בית משפט השלום בסוגיית היטל התיעול הסתמכה אך ורק על טענת המבקשת כי השטחים במחלוקת מוקפים מעקה, ולכן הם בגדר "מרפסת", ואילו תכנית מצב קיים, חוות הדעת והתחשיב שערך המומחה מעידים באופן ברור על היעדרו של מעקה.

ו.           לחלופין טען המשיב – וכאן העיקר לענייננו – כי אפילו היו השטחים שבמחלוקת מוקפים מעקה, חוק העזר מפנה במפורש לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן תקנות התכנון והבניה (היתר)), אשר נוסחן במועד דרישת התשלום לא כלל עוד הגדרת "מרפסת", והן מוציאות מרפסות בלתי מקורות מתחולת השטחים החבים בהיטלי פיתוח. מנגד, טענה המבקשת כי יש להחיל את תקנות התכנון והבניה (היתר) כנוסחן במועד חקיקתו של חוק העזר.

ז.           בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב וקבע, כי לפי סעיף 25 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 (להלן חוק הפרשנות או החוק) המועד הקובע הוא המועד בו נדרשים אל החיקוק אליו מפנים, ולא מועד חקיקתם של חוקי העזר. בית המשפט המחוזי פסק כי כאשר חוקי העזר של רשות מקומית מפנים להגדרות הקבועות בתקנות התכנון והבניה (היתר), יש לפעול בהתאם לתקנות החלות במועד דרישת התשלום. נפסק כי ככל שהרשות המקומית מעוניינת לתקן את חוק העזר באופן שיסייג את ההגדרות הקבועות בתקנות התכנון והבניה (היתר), עליה לפעול לתיקונו, וכל עוד לא עשתה כן – זכאי האזרח להסתמך על נוסחן של התקנות במועד גביית ההיטל.

בקשת רשות הערעור

ח.         כלפי פסק הדין האמור הגישה המבקשת ביום 12.10.15 את בקשת רשות הערעור דנא. כאמור, בקשת רשות הערעור מתמקדת רק בפסיקת בית המשפט המחוזי בכל הקשור לחישוב שטחי בניין בהיטל תיעול, ולפרשנות המסגרת המשפטית הרלבנטית. המבקשת טוענת כי להחלטה זו השפעה נורמטיבית וציבורית על כלל הנישומים בתחום שיפוטה, שכן היא משנה את דרך חישוב ההיטל, ולכן מצדיקה קבלת הבקשה. בנוסף טוענת המבקשת, כי טרם נפסקה הלכה בסוגיה זו על-ידי בית משפט זה.

ט.         לגופם של דברים טוענת המבקשת, כי לעורך התחשיב שבבסיס חוק העזר אסור להתחשב בשינויים עתידיים בחקיקה, וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי נכונה – אולי – למקרים אחרים של פרשנות חקיקה, אך לא לפרשנות דיני ההיטלים. לטענת המבקשת, שיטת ההיטל רואה במערכת התשתית העירונית כולה מכלול אחד, המשרת את כלל הנכסים בתחום הרשות המקומית, ועל כן אמורה היא לעמוד בבסיסו של החיוב, וממנה אמור הוא להיגזר. שיטה זו מנתקת את הקשר בין התשלום על-ידי החייב לבין עלותה הריאלית הספציפית המשמשת אותו או הגובלת בנכסו. בבסיס כל חוק היטלי ניצב תחשיב כלכלי, שמרכיביו הם המונה והמכנה. במונה ייכללו עלויות התקנתה של מערכת התיעול; במכנה ייכלל אומדן שטחי הקרקע והשטחים המבונים ושיעוריהם.